ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
ערב השקה לספר כל הר וגבע

אתמול הייתי בערב ההשקה לספר כל הר וגבע שיצא לאחרונה בהוצאת סנדיק ספרים בבעלות שי סנדיק. כבר המודעות הבטיחו אירוע מיוחד והן לא אכזבו. באמת היה ערב מדהים ושי ארגן הפקה ברמה בינלאומית. הכל היה מתוכנן ומתוקתק וזרם בצורה חלקה עם אפס תקלות, דייקנות ועמידה בזמנים, כולל דובר מפתיע בסוף. הערב נפתח בדברי ברכה של שגריר אוסטריה בישראל, ד”ר פרנץ יוסף קוגליטש, איתו החלפתי מעט מילות נימוסים וחוויות מזלצבורג עוד בקבלת הפנים,  המשיך בדברי נועה שביט המתרגמת ולאחריה אורחת הכבוד קרלה פון-טראפ נציגת המשפחה שראו עליה כמה היא שמחה להיות בערב מיוחד כזה. קרלה נתנה סקירה קצרה על חייה האמיתיים של המשפחה והשוני הרב בין המציאות לבין הסרט. את הדוברים השלים מבקר הקולנוע יאיר רווה. את אחרית הדבר של יאיר על הספר קראתי כבר לפני חודשים ומאז כמה פעמים נוספות. היא מעולה בפני עצמה ואתמול נאמרו חלקים ממנה וגם חלקים אחרים. אחרית הדבר עוסקת שוב בקשר בין העיבוד לבין המציאות, מדוע שונו כל כך הרבה פרטים, מדוע צלילי המוזיקה הצליח כל כך ועוד.. לאחר מכן ניהלו יאיר רווה וקרלה שיחה קצרה ומרתקת עם הרבה הומור בריא. אחרון חביב עלה איש הסאונד של האולם, שהסתבר שלפני כמה שנים היה מדריך של קבוצת צופים שהיו בהופעה בוורמונט והוזמנו על ידי רוזמארי פון-טראפ…

כל הר וגבע
כללי / 22 בפברואר 2015

מי לא אוהב את צלילי המוזיקה? לא סתם הוא אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר. התחלתי את הספר דווקא מאחרית הדבר של יאיר רוה. כמוהו, גם אני לא ידעתי שמדובר בסיפור אמיתי. או לפחות כזה המבוסס על משפחה שהייתה באמת קיימת. זה לא נאמר בסרט ולא במחזמר ואולי טוב שכך. הספר אינו ספר על צלילי המוזיקה. הספר הוא על משפחת פון-טראפ. האמיתית. ואנו מגלים הבדלים רבים בין המציאות לבין הבמה, אולם עדיין קשה לנו כקוראים לבצע את ההפרדה. אגתה פון טראפ – בתו הגדולה של גיאורג המיוצגת בסרט על ידי מרתה (במציאות היה אח גדול שאינו מוזכר בסרט) מספרת את סיפור המשפחה. הספר מתחיל כמו כל ספר זיכרונות אישי, כזה שהעניין בו לציבור הרחב מוגבל למדי אולם ברגע שנכנסת מריה (גוסטל) לחייהם, כמורה פרטית של אחת האחיות, אנו נשאבים בעל כורחנו לעלילת צלילי המוזיקה. הפערים רבים: גוסטל התחתנה עם גיאורג שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן האנשלוס אגתה הייתה בת 25 ולא נערה מתבגרת בת 16. לא הייתה בריחה דרך ההרים (אם מטפסים על הרי זלצבורג מגיעים רק לעוד מהרי זלצבורג. יש מאות קילומטרים מזלצבורג עד שוויץ), אלא נסיעה רגועה למדי ברכבת מהתחנה העירונית לאיטליה ועוד. אבל מוזיקה הייתה והרבה. משפחת פון-טראפ בסך הכל נרשמה לערב כישרונות מקומי, כוכב נולד…

אליזבת איננה
ספרים למבוגרים / 9 בפברואר 2015

לא קנית קוטג? שאלתי את אשתי קניתי, ענתה לי, במקרר… אני מחפש במקרר ומסתכל בכל המדף, אין שם, נחפש שוב אולי זה לא במדף הקר מחפש שוב ולא מוצא, לא נורא נסתדר בלי קוטג’… סוגר את המקרר ועל השיש ליד הצלחת רואה את הקוטג’ שהוצאתי רק דקה קודם לכן… שמות רבים לבעיות זיכרון: דימנציה, סניליות והגרמני הזה ששכחתי את שמו, אה כן אלצהיימר, וההגדרה המדויקת של הבעיה של מוד  גיבורת הספר אינה ידועה. זה גם לא כל כך משנה אלא אם אתה אוליבר סאקס, אבל למוד יש כמה בעיות גם בזכרון העבודה וגם בזיכרון לטווח ארוך. “הלו?” קול של גבר, עבה ועמום. הטלפון זה עתה הפסיק לצלצל והוא צמוד לאוזני. “שלום. מי מדבר?” אני אומרת. “פיטר מרקהם. מי מדבר איתי”? המילים ברורות עכשיו, הקול נשמע יבבני פיטר מרקהם, אני מכירה את השם. “אתה הבן של אליזבת?” אני שואלת. “לאמא שלי קוראים אליזבת. מה את רוצה?” “אה, אני התקשרתי אליך?” אני אומרת. “ברור שאת התקשרת אלי.” הוא ממלמל משהו. “לעזאזל” משהו. “מה את רוצה?” “אולי אליזבת ביקשה ממני להתקשר אליך” אני אומרת… מוד סובלת מדמנציה אבל היא זוכרת שיש בעיה עם חברתה אליזבת ושהיא לא ראתה ולא דיברה איתה זמן רב. אליזבת איננה וזה מדאיג אותה. כולם מתעלמים ממנה בגלל מצבה…

מאחורי מסכה או כוחה של אשה
ספרים למבוגרים / 5 בפברואר 2015

“הגברים כל כך טיפשים!” קובעת אלקוט מפורשות מה שכל קורא מבין די מההתחלה, אולם מה גורם לאלקוט – אמריקאית – לכתוב רומן אימה גותי המתרחש דווקא באנגליה, שגרם לי לחשוב שאני קורא יצירה מוקדמת של סטיבן קינג (תיאורי הפרומו של הספר הזכירו לי מיד את הספר והסרט “היד שמנענעת את העריסה”), ועוד לצאת כך נגד המין הגברי? האם סיפור אהבה נכזב (אלקוט הייתה רווקה)? האם נפגעה מהחברה האמריקאית (שהייתה מעמדית לא פחות מהאנגלית אולם בצורה שונה)? ואיך בכלל לואיזה מיי אלקוט של נשים קטנות שכולנו (הבנים פעם אחת והבנות יותר) קראנו את “נשים קטנות” שלה כותבת כזה ספר? הופתעתי לגלות שאלקוט כתבה יותר משלושים (!) רומנים גותיים – חלקם כמו ספר זה תחת שמות בדויים – ואולי דווקא יצירתה המוכרת ביותר היא השונה? כנראה שגם לאלקוט עצמה היו כמה מסכות…. אולי צריך להחליף את המילה גברים במילה אצילים ובוודאי באותו מעמד אצילים נמוך יחסית המתואר בספר – משפחת קובנטרי –  המאופיין על ידי יורש עצלן לחלוטין (וכתוצאה מכך גם משועמם עד אימה), אח צעיר שאינו היורש ואין לו כלל מה לעשות בחיים (ומחכה למינוי לקצין בצבא), ואחות צעירה בת 16 המחכה רק לצאת לחברה (שם קוד מקובל לכך שנערה הגיע לפירקה, יוצאת ומשתתפת בכל המסיבות ומחכה שמחזר – רצוי עשיר…

שקשוק המפתחות
ספרים למבוגרים / 29 באוקטובר 2014

Se preparer a la prison. Tous. ספר לא שגרתי זוקק סקירה לא שגרתית. כששאלו את חמותי מה אביה עשה התשובה הייתה:”Oh. He served thirty years in prison”. והשומע הנדהם ששאל שוב: “מה?! מה הוא עשה?” שמע שהרב שמואל וניט היה הרב היהודי בבתי הסוהר בלונדון ותמך רבות באסירים היהודים. גם פיליפ קלודל שירת שתים עשרה שנה בכלא, הוא היה מורה לספרות ועזר לאסירים להשלים לימודים ותעודת בגרות. “כל האנשים הבינוניים והמושחתים שיכולתי לפגוש במשך אחת עשרה שנים, בכלא, בעת שבאתי לשם לדבר על סִפרות שלוש פעמים בשבוע: סוהרים, אסירים, מבקרים, עובדים סוציאליים, מורים, שופטים, אנשי מִנהלה, אנשי סגל רפואי, בעלי דרגות בכירות. כן, בינוניים ומושחתים, היו שם כאלה.” האם שקשוק המפתחות הוא בכלל ספר? לספר יש התחלה אמצע וסוף. לשקשוק המפתחות אין אף אחד מאלו. אין גם עלילה או פרקים או תוכן עניינים. יש רק פסקאות קצרות המהוות אנקדוטות מחיי הכלא כפי שנחשפות למבקר מהחוץ. “הכלא שכן במנזר עתיק. בזמן מלחמת העולם השנייה כלאו בו את יהודי העיר לפני גירושם. לוחית זיכרון על החומה החיצונית ציינה את האירוע, וחלקה להם כבוד. עכשיו הוא שימש לכליאת שלוש מאות עד חמש מאות איש, בהתאם לתקופה ול”הגעות”, כפי שהיו שקראו להן. אין ספק, למקום הזה היה תמיד שימוש כלשהו.” למה לקנות ספרון כזה…

תבונה ורגישות
כללי / 10 ביולי 2014

סקירת התרגום מחדש של “תבונה ורגישות” של גין אוסטן (תבונה ורגישות ולא על תבונה ורגישות – הנה כבר למדתי משהו. וגם אוסטן ולא אוסטין) נראה מעשה משונה למדי למעלה ממאתיים שנה לאחר צאת המקור. מה לחברה הישראלית שלאחר “המחאה החברתית” ולגיבוריה של אוסטן, מה למתרגם השייך לציבור הדתי לאומי ולרומנים רומנטיים? מסתבר שהרבה יותר ממה שחושבים. אנגליה של ראשית המאה ה-19 הינה חברה רבת מעמדים. עם חלוקות ברורות לעשירונים, כל אחד יודע היטב את מקומו ומעמדו, וכולם כמובן שואפים להתקדם טיפה למעלה. גיבוריה של גין אוסטן, כמוה עצמה, שייכים למעמד האצולה הזוטר. אולי נקרא לו העשירון התחתון של העשירון העליון. אלו הם אנשים שקשורים  לאצולה, אולם בפועל הם עניים למדי, חסרי הכנסות משמעותיות או אחוזות, ונאלצים לסמוך על קרובי משפחה עשירים מהם ולעיתים לחיות על חשבונם ועל טוב ליבם. שתי דרכים עומדות בפניהם לשפר את הכנסתם: להתחתן עם כסף או לרשת כסף. למרות שאין להם כמעט הכנסות בעצמם, עבודה היא מילה גסה עבורם והם לא יוותרו כלל על שפע הגינונים המתחייבים ממעמד האצולה. נראה שישראלים רבים יזדהו דווקא עם מעמד אצולה נמוך זה, אולי מקבילה כלשהי דווקא לאותו “מעמד ביניים” שם כוללני מדי – אבל כזה המורכב מאנשים שדווקא כן עובדים ואפילו משתכרים יפה, אבל מתקשים לגמור את החודש… ומה…