המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
ספרים ליום השואה תשע”ט
כללי / 28 באפריל 2019

במאמר הבא סקירות קצרות, על ספרים חדשים מהוצאת יד ושם ליום השואה התשע”ט. הוצאת יד ושם מוציאה ספרים במשך כל השנה, אולם באופן טביע, תשומת הלב הציבורית מופנה אליהם לקראת יום השואה. הספרים הם שילוב של יומנים אישיים שנכתבו בזמן המאורעות, סיפורי חיים, מחקרים אקדמאיים ואסופות חומרים. לצערי לא הספקתי לקרוא את הספרים שנשלחו אמנם כחודש לפני, אולם קריתם דורשת זמן רב. ובכל זאת, רפרפתי בהם מעט ואציג את כולם בצורה מרוכזת. חשיבות ניכרת יש לכל סיפור. בוודאי ליומנים שנכתבו בזמן האירועים עצמם (אמנם נר רוחני דולק בי) ויכולים לתת פרטים בנקודות בודדות בזמן אולם גם לסיפורי החיים (סיפור שלא סיפרתי, לא אמות כי אחיה ואספר) של הנספים ושל הניצולים, סיפורים שמהווים פרט חשוב במורשת המשפחתית המוצמצמת ושל כלל עם ישראל. מחקרה המקיף של חוי דרייפוס על גטו ורשה, מצטרף לספרים אחרים בנושא, ספרו של ישראל גוטמן מרד הנצורים, סיפרו של משה ארנס שהדגיש את פעילותו של ארגון האצ”ל שהושכחה במכוון במשך שנים, ספרו של מארק אדלמן שהדגיש את חלקם של הבונדיסטים, שהושתק במדינת ישראל הצעירה לא פחות מחלקם של הרייויזוניטסים, ספרם של שלומית לן ואיתמר לוין, שניסו להציג סינתזה משלבת בין כלל הסיפורים, ועוד עשרות ומאות מקורות. פרופסור דרייפוס, מחפשת נתיב שונה, ומנסה לתאר את האנשים הפשוטים בגטו ולאו…

חומות סמויות מן העין
כללי , ספרי עיון / 25 בפברואר 2019

בספר “חומות סמויות מן העין” כותבת אינגבורג הכט את חוויותיה הקשות מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. הכט, בת לאב יהודי ואם ארית, נאלצת להתמודד עם הגדרתה כבת תערובת מדרגה ראשונה לפי חוקי נינרברג, על אף שלעובדת היותה חצי יהודייה לא הייתה שום משמעות עבורה עד לכניסת חוקים אלו. וכך הופכת אינגבורג לנרדפת, מופרדת מאביה (שבסופו של דבר גורש לטרזין ומשם לאושוויץ), והופכת לאדם ללא אזרחות וללא זכויות בארץ שהייתה מולדתה. הספר עצמו כתב בצורה עניינית וכתיאור, לעתים אפילו יבש מעט, של הקורות, ואין בו מימד ספרותי ניכר לעין. ייחודו, וכנראה בגלל זה הוא נבחר בסדרה האישית של העורכת והמתרגמת, אילנה המרמן, הוא בשילוב חוקי הגזע בפרקי הספר. בתחילת כל פרק וגם באמצעו מופיעים חוקים שונים, מתקופות שונות בשלטון הנאצי, ומיד לאחר מכן, השפעתם הישירה על חיי היהודים, ועל אלו שהגודרו, לעתים בצורה אבסורדית בכל מיני הגדרות שונות ומשונות בחוקי נירנברג. התבוננו היטב בכריכה, היא חלק מחומר הלימוד. דמיינו שאתם עוברים את הקורס. לאיזה גזע יש את המראה הנכון? הכול היה לפי חוק, שלב אחר שלב, בשרשרת תהליכים, שהחלה בהגדרה, המשיכה להזרה ולהדחקה והסתיימה בהשמדה. בגרמניה הנאצית, מעולם לא עברו על החוק. הנקודה הזו קריטית להבנת השואה, והיא רק פרט המדגים על הכלל. בביקורי האחרון בברלין, הוצגה תערוכה במוזיאון הטופוגרפיה של…

אנטומיה של רשע
כללי , ספרי עיון / 22 בפברואר 2018

הספר “אנטומיה של רשע” מאת ג’ואל א.דימסדייל, מציע מבט חדש על משפטי נירנברג ועוסק בהם מהתחום הפסיכולוגי והפסיכיאטרי דרך רשימותיהם של שני חוקרים שהועסקו במשפט, גוסטב גילברט ודאגלס קלי, שבעצמם ראו בעיסוקים הזדמנות למחקר חדש בתחום. מראש הגעתי לספר עם סקפטיות עד כמה בכלל כדאי לעסוק בנושא זה, בהקשר לאותם נאצים. כלי האבחון של שנת 1946 מיושנים לימינו, טכניקת כתמי רורשך שנעשה בה שימוש נרחב, פחות מקובלת היום וזו טכניקה סטטיסטית ולא כזו המסוגלת לתת הסבר כלשהו, ומצבם של פושעי המלחמה, שנהפכו משרים ומושלים לכלואים ונידונים למוות היה כזה שלא מאפשר מחקר אמתי. למרות סקפטיות זו מצאתי את הספר קריא ומעניין מאד, מספק רקע היסטורי על המשפטים, ומתאים מאד גם למי שאינו בקיא בנבכי הפסיכולוגיה. היטלר, גבלס והימלר התאבדו, ובעלות הברית העמידו למשפט את מי שהצליחו לתפוס. חלק מהנאשמים נידונו למוות, חלקם לתקופות מאסר והיו גם כמה שזוכו. הספר מספק רקע על משפטי נירנברג, אבל עוסק בארבעה נאשמים בלבד: הרמן גרינג, הנאשם הבכיר ביותר, שהצליח לחמוק מעמוד התלייה בהתאבדות, שעות ספורות לפני הוצאתו להורג, יוליוס שטרייכר – העורך של העיתון דר שטימר, מכונת התעמולה הארסית, רודולף הס – סגנו של היטלר עד 1941 עת טס לסקוטלנד ורוברט ליי – שם שלא הכרתי כלל, שהיה מנהיג איגודי העובדים והתאבד עוד בטרם החל…

קרן שמש ביער

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה. ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות. סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה,…

חששנו פן נתפוגג
כללי , ספרי עיון / 20 באפריל 2017

בכל מקום היו לשואה מאפיינים משלה וספר זה נותן הצצה לשואת יהודי רומניה, ובעיקר אלו שגורשו לחבל טרנסניסטריה. את הרקע ההיסטורי מקבלים במבוא המצוין. הרומנים היו בעלי ברית של הגרמנים ורק חיכו להזדמנות להיפטר מהיהודים. לאחר שכבשו עם הגרמנים חלקים מאוקראינה, גירשו לשם את היהודים מהסביבה, תוך תקווה שכמה שפחות, אם בכלל, יחזרו אי פעם. ברומניה היה הריכוז השלישי בגודלו של יהודים באירופה (לאחר פולין וברית המועצות), מעל 700,000 נפש. הגירוש שהחל משלילת כל הרכוש, נסיעה צפופה ברכבת והליכה רגלית ארוכה לעבר גטו שגם ככה הבתים בו חרבים, גרם לתנאי צפיפות, רעב וסניטציה גרועים ולהשתוללות מחלת הטיפוס ולמוות רב. יומנה של צ’רנה ברקוביץ מתאר את כל הרגעים האלו, את הקשיים, האימה, הטיפול הנואש בבני המשפחה החולים, הנסיונות להשיג מעט מזון והרצון העז להישאר בחיים. בנה של צ’רנה עלה לישראל עוד לפני המלחמה, וגם זאת לאחר שחווה תקיפות אנטישמיות. קשר המכתבים דרך הצלב האדום עם הוריו שהיו בגטו נותק. הדאגה לשלומם הניעה אותו להתגייס כמתנדב לצבא הבריטי. בספר מובאים קטעים מיומנו המתארים את דאגתו למשפחתו ובעיקר את מסעו מאיטליה, שם שהה עם יחידתו לאחר תום המלחמה לרומניה על מנת לחפשם. יומנו של וילי מהווה השלמה לספר, למרות שהיה אפשר להסתפק בפחות ממנו. גם לאחר המלחמה המשפחה התקשתה להשיג אשרות כניסה לישראל…

חיי בלול התרנגולות

מקס היה רק ילד צעיר כאשר נאלץ לעזוב את אמסטרדם, בלי להבין לגמרי למה, ואפילו בלי לקחת את הדובי שלו, ולנדוד ברחבי הולנד הכפרית בחיפוש אחר מקומות מסתור, בסופו של דבר הגיעו לחווה אצל משפחת ינסן, שהסכימה להסתיר אותם ושם שהו כשלוש שנים, עד שחרור הולנד בידי הבריטים, ממש בסוף המלחמה. מקס צייר בזמן שהותו תמונות מהווי החווה ולאחר שנים, הוסיף להם טקסט ובהם סיפורו. זהו אינו יומן וגם לא ספר רגיל אלא ניסיון של מקס המבוגר לחזור ממרחק שנים רבות ולתאר מה חווה בתור ילד כאשר צייר את התמונות ומנקודת המבט של ילד, כאשר לעיתים מופיע קולו של מקס המבוגר. פתיחת הספר כוללת מבוא קצר ופתיחה מאת הסופר ובסיומו פרטים ביוגרפיים על הדמויות העיקריות המוזכרות בו. הספר שייך לסדרה המיועדת לקוראים צעירים. הספר הראשון בסדרה נסקר כאן בעבר (ארבע אבנים מושלמות) וספר זה מתאים לדעתי לקוראים מגיל 12 ומעלה. הספר אינו ארוך, הציורים נותנים לספר אופי רגוע יותר, אולם הטקסט אינו מתפשר ומתאר בצורה ישירה את מוראות המלחמה ואת העובדה שיהודים גורשו ונרצחו. הילדים שלי קראו את הספר בעניין רב.     חיי בלול התנרגולות נער יהודי במחבוא בהולנד מקס עמיחי הפנר הוצאת יד ושם 2017 (I live in a chicken house 2005) מגב הספר מקס הֶפּנרֵ היה בן שמונה כאשר…

חנות הגלידה של פרנצ’סקו טירלי
כללי , ספרי ילדים / 16 באפריל 2017

ספרות לגיל הרך על השואה. מה זה בכלל? כשאני הייתי ילד לא היו ספרים כאלו. בוודאי לא לגילאים הממש צעירים. אף אחד גם לא סיפר כלום. פשוט ראינו את התוכניות ביום הזיכרון והבנו או לא הבנו לבד. גם התוכניות עצמן היו שונות, התמונות הרבה יותר ישירות, תמונות ארכיון בדיוק של מה שהיה. מי שעוד צפה בסדרה רוחות מלחמה (מבוסס על צמד הספרים של הרמן ווק), אולי זוכר את הסצינה בה מנסים הגרמנים את תאי הגזים לראשונה. היום כמעט וכבר לא עושים סצינות כאלו. זוהי בעייה כללית בזיכרון השואה (סקירה נרחבת על כך אפשר למצוא בספר קץ השואה) אולם בישראל היא בעייה אחרת. בישראל ישנו תהליך של לימוד השואה, יש ימי זיכרון, יש ימי סיור ויש את המשלחות לפולין, שם כבר לא ניתן לרכך שום דבר והדברים מוצגים כהוויתם. אבל איך מתחילים את הנושא עם ילדים צעירים. ילדים ששואלים מה פתאום יש צפירה? למה כולם עצובים? למה אין את התוכנית הרגילה שלי בטלוויזיה ומי אלו האנשים המבוגרים האלו עם מספר על הזרוע? איך בכלל מתחילים לדבר על הנושא עם ילדים? הכרת הנושא לילדים מצריכה גישה שונה. קשה לכתוב לגילאים צעירים כל כך על השואה. הכריכה לא מסגירה דבר – אולי המטוסים אבל הם כל כך בקטן, מי שם לב. העלילה מרוככת…

אהבת הגורל
כללי , ספרי עיון / 1 באפריל 2017

אבל הרצברג, יהודי הולנדי, כותב מגוף ראשון ותקופה קצרה לאחר שחרורו מברגן-בלזן שבע כתבות על המחנה. הכתבות נכתבו ופורסמו בעיתו הולנדי מיד לאחר המלחמה והן מצליחות להיות שילוב בין עדות ישירה של אדם שהיה שם לבין כתבה עיתונאית של אדם הנראה כמתבונן מבחוץ. התיאורים אנושיים כל כך, אפילו של הגרמנים למשל  אחת השומרות הגרמניות במחנה. אולם למה לנו לעסוק במרצחים. נביא דוגמה לתיאור המרגש בכמה קטעים קצרצרים מהפרק “בגלל פסוק אחד” העוסק בלאבי, יהודי מבנגזי שבלוב. כשהגרמנים בצפון אפריקה “ניתקו מגע עם האויב אגב ניצחון מזהיר” הם, כדרכם תמיד, סחבו אתם את קבוצות היהודים שמצאו בטוברוק, בבנגזי, בטריפולי ובערים אחרות, והובילו אותם קודם למחנות באיטליה ומשם לפולין. גורלם היה כגורל כולם… וככה לתימהון כולנו, נכנסו ביום מן הימים משלוחים אחדים של כמה מאות בני אדם שנראו כאילו הגיעו ישירות משנת שבעים לספירה הנוצרית, מירושלים שנחרבה בידי המצביא הרומי טיטוס. האם נתפלא אם כן שלאבי המורה דחה את את המרק שבמחנה? לאבי היה אדם צעיר וירא שמים, ובמרק צפה לעתים חתיכת בשר סוסים, ובשר סוסים אסור למאכל. לאבי לימד את תלמידי גם שירים בעברית: עם ישראל חי, עם ישראל חי, עם ישראל, עם ישראל עם ישראל חי! המפקד והס”ס עמדו והסתכלו, מובן שלא הבינו מילה ונהנו מההצגה. “לאבי, אם לא תאכל,…

שרלוטה
כללי , ספרים למבוגרים / 31 באוגוסט 2016

כבר מתמונת הכריכה יודעים שאין סוף שמח –  סיפורה של שרלוטה סלומון הוא טראגי. שרלוטה, צעירה ברלינאית, אומנית מוכשרת ובעלת יצירה ייחודית (ובספר מופיעות כמה מיצירותיה), נספתה בגיל צעיר, וזאת לאחר שברחה מברלין לדרום צרפת, אולם נתפסה שם בעקבות הלשנה. אני קורא הרבה ספרים העוסקים בשואה. חודשיים לפני קריאת הספר ביקרתי בברלין לרגל הנחת  שטולפרטיין לסבא וסבתא רבא שלי  ובין היתר, ביקור מצמרר בבית ועידת ואנזה, אותו סיכמתי במילים הבאות: “מושג הטומאה הוא די זר לנו. אנו לא מבינים אותו, ולא מרגישים אותו. כתוצאה מכך אנו נוטים ליחס טומאה לדברים “מכוערים/מלוכלכים/מגעילים” וכו’. אבל לא, דווקא הדברים היפים ביותר יכולים להיות טמאים. ולמרות שהשכל לא מבין את זה, הנשמה מרגישה. וכך כבר כשאתה נכנס בשערי הבית הזה, שיופיו מדהים, אתה מרגיש הרגשה מוזרה בנפש פנימה. הרגשה שקשה לקרוא לה בשם מרוב שהיא זרה לך. אתה מרגיש טומאה. והטומאה עולה ובוקעת, שער אחרי שער וכאשר אתה נכנס לבית כבר עברת מזמן מ”ט שערי טומאה, והנפש רק רוצה לברוח משם. טמא! טמא! היא זועקת. והשכל לא מבין – איך בית יפהפה כל כך בגינה יפה כל כך על אגם יפה כל כך יכול להיות טמא כל כך. ואתה ממשיך ונכנס לחדר מספר 9 , והנשמה זועקת ואתה נמצא בשישה מיליון שערי טומאה.” ולאחריו קראתי את הספר “ועידת ואנזה והפתרון…

נערה באושוויץ
כללי / 24 ביוני 2016

שרה ליבוביץ מביאה את סיפורה כנערה בת שש עשרה באושוויץ. הסיפור מסופר בגוף ראשון ומתחיל בשילוח מגטו מונקאץ’ לאושוויץ ובמשפחת הרשקוביץ, שהגיעו שמונה נפשות, שישה מתוכן נרצחו עוד באותו יום, ובסופה של השואה, רק שרה שרדה. אל הסיפור מצטרפת אתי, בתה הצעירה של שרה, המספרת בקולה שלה את חוויותיה “כדור שני”, כילדה, כנערה וכאם לילדים, ופורצת אל הסיפור מדי פעם. עוד מופיעים שירים שחיברה שרה ומביאים את עיקרי הדברים בצורה פיוטית יותר. נעצור את הסקירה כאן ונפציר בקוראים שאם יש לכם את מי לשאול במשפחתכם, אל תאבדו דקה. שימור הזיכרון הוא חיוני עבור המשפחה ועבור כל העם היהודי. הסיפורים, לעולם אינם חוזרים על עצמם, ולכל ניצול או חלל, סיפור אישי מרגש משלו, בוודאי עבור בני משפחתו. הספר מרגש. התנאים הנוראיים באושוויץ מתוארים ללא כחל ושרק, ולמרות שאין דרך להבין מה היה שם בלי להיות שם, תיאוריה של שרה, מאפשרים לבנות עוד נדבך בהבנה שיש לנו. שרה זכתה להתחתן מיד לאחר המלחמה, עם קרוב משפחתה, גם הוא ניצול כמעט יחידי ממשפחה גדולה. לשניהם נולדה בת עוד בטרם עלו לארץ, וזאת לאחר שהפחידו את שרה כי לא תוכל כלל ללדת. הצמיחה המחודשת והולדת התינוקת, גם כהמשכיות למשפחה שלא נגדעה וגם כחלק מצמיחתו ותחייתו של העם היהודי בדרך לארצו, מולדתו. אם תקראו את…