ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
הכפית הנעלמת
ספרי עיון / 24 באוקטובר 2013

ספר מדע פופולרי על כימיה העוסק ביסודות הטבלה המחזורית כבר נשמע מבטיח. סופר צעיר שזכה בפרסים על כתיבה מדעית רק מחזק את ההרגשה, והקדמה שמזכירה לך תחביב ילדות ישן – שבירת מדחומים והתבוננות מופלאה בכדורי הכספית המתרוצצים להם ממקום למקום (וסליחה אמא על הבלגן) שואבת אותך פנימה לתוך הספר. הספר אכן מתחיל בתיאור של הטבלה המחזורית וקצת על גלגוליה אולם משם והלאה עובר לתאר את כל יסודות הטבלה המחזורית בצורה מרתקת. כל פרק עוסק במספר יסודות הקשורים ביניהם בצורה כלשהי. הקישורים מפתיעים, רוב היסודות אינם מוכרים והסיפורים מענינים. בין היתר אפשר לקרוא מה הקשר בין בירה לגיל כדור הארץ, מי ניסה להתלוצץ עם מלך שבדיה ואיך אפשר להפוך את צבע העור לכחול דרדסי? הספר אינו ספר מדע, הוא לא מלמד כימיה ואין בו אפילו נוסחה אחת וגם לא הסבר מה ההבדל בין יון לאיזוטופ, ולמרות שמושגים אלו מופיעים בספר אין חובה להכיר אותם על מנת להנות משפע המידע על היסודות השונים: כבדים כקלים, אצילים כפשוטים. קין מרכז יסודות שונים בכל פרק דרך קו עלילה משותף העובר ביניהם והכולל מידע על התגליות שלהם, האנשים שעמדו מאחוריהם, התנהגות היסודות עצמם, עובדות מפתיעות, טעויות ושערוריות, שמחות ולעיתים גם אסונות. המידע מוגש בסגנון קליל וחינני ומראה שאכן יסודות הטבלה המחזורית הם הם היסודות של…

אהוב המוות
כללי / 13 באוקטובר 2013

הידד, ספר חדש בסדרת פנדורין. חובביה המושבעים של הסידרה, כמוני, מניחים את כל שאר הספרים בצד ושוקעים מיד בקריאת הפרק הבא בסדרה – אהוב המוות אז מה יש לנו? דג רקק המתחיל קריירה בחיי הפשע ברובע חיטרובקה הידוע לשימצה זה אלף שני נסיכים הרבים על תפקיד האס של הפושעים זה בית וכמובן איך אפשר בלי – פאם פאטאל יפהפיה הזורעת סביבה רק מוות, זה גימל ולתוך כל ההמולה נכנס פנדורין ועוזרו הנאמן מאסה. אם שם הספר נשמע לכם מוכר הרי זה בגלל שהספר הקודם בסדרה אהובת המוות, מתרחש במקביל לעלילה זו, ופנדורין חוקר את שתי התעלומות במקביל. שילוב מופלא של העולם הדקדנטי הגבוה ושל העולם התחתון השפל (בסגנון דיקנס) כאשר המוות מככב בשניהם. צריך להיזכר מעט באהובת המוות, ובחקירתו של פנדורין שכאשר הוא נעלם שם הוא נמצא כאן וכאשר הוא נעלם מספר זה הוא נמצא שם, אולם לצערי, העלילות נפגשות רק לעיתים רחוקות ואינן משליכות פרטים חשובים זו על זו ולכן אפשר להתייחס לכל ספר כעומד בפני עצמו. כמובן, שבהתאם למסורת, יש בספר אזכורים רבים לספרים הקודמים ולכן מומלץ לדבוק בסדר המקורי מעזאזל והלאה (אם כי את אהוב ואהובת המוות ייתכן ואפשר לקרוא במקביל, פרק מזה ופרק מזה). העלילה מסופרת מנקודת המבט של סנקה, דג הרקק מקודם, בשפה הנמוכה, אך…

קץ השואה
כללי / 19 בספטמבר 2013

ב-20/8/2013 ביקרה קאנצלרית גרמניה, אנג’לה מרקל, במחנה הריכוז דכאו שליד מינכן. מרקל נאמה במקום, אמרה שהיא מרגישה בושה וזעזוע ושמה שקרה במחנות (ודכאו לא היה מחנה השמדה) אינו ניתן להבנה. הביקור לא עבר בצורה חלקה. כצפוי היו לו מתנגדים רבים כל אחד מסיבותיו הוא. לא הייתי פותח את הסקירה באזכור הביקור הזה, לולא היה זה הביקור הראשון של קאנצלר גרמניה במחנה זה. כל ראשי גרמניה הקודמים לא הגיעו לשם מעולם כאילו אמרו, כל זה אינו נוגע לנו. ביקור זה אולי מהווה תיקון כלשהו לביקורו של רולנד רייגן בגרמניה בשנת 1985 (ביקור שאיני זוכרו מילדותי) וגם בו סירב רייגן לבקר בדכאו אך לעומת זאת ביקר בבית קברות צבאי גרמני. את החלטתו נימק באמירות מבולבלות כדוגמת: “אני משוכנע כי הפעם, במקום לעודד מחדש זיכורנות וכו’, ואת כעסי העבר, אולי עדיף שנציין יום זה כיום שבו לפני ארבעים שנה החלו שלום וידידות..” (עמ’ 13) או: “אני חושב כי אין שום רע בביקור בבית קברות זה שבו האנשים הצעירים האלה היו גם הם קורבנות הנאציזם, למרות שנלחמו במדים גרמניים ושגויסו כדי למלא את רצונם הנתעב של הנאצים. הם היו קורבנות בדיוק באותה מידה כמו קורבנות מחנה הריכוז” (עמ’ 15). בביקור שערוריתי זה (שעורר את פולמוס ההיסטוריונים Historikerstreit ראו מאמר באתר יד ושם), פותח אלווין רוזנפלד…

מחיר האלטרואיזם?
ספרי עיון / 15 בספטמבר 2013

האם ג’ורג’ פרייס היה אלטרואיסט? הספר מחיר האלטרואיזם משאיר שאלה זו פתוחה, אולם כבר שמו מרמז שאת המחיר ג’ורג’ שילם. ג’ורג’ פרייס, עוף מוזר ביותר, ללא ספק בעל חשיבה מיוחדת, ספק גאון, ונראה שהיה חסר רק משק כנפי פרפר קל באיזה יער אינדונזי כדי שחייו יעלו על מסלול טוב ורגוע, של משרת מחקר מכובדת באקדמיה או בתעשייה, גילויים והמצאות שונים ואולי אפילו פרס נובל. אולם פרייס תמיד היה בצד, תמיד עזר לאחרים שעבדו על משהו ולמרות שעבר בכל התחנות הנכונות (פרוייקט מנהטן, מעבדות IBM, קולג’ים ואוניברסיטאות שונות), סיים את חייו במו ידיו, לאחר שבמשך זמן רב לא לקח תרופות כהומלס חסר בית, הרחק ממשפחתו וכמעט ללא רגעי אושר בחייו. פרייס התעניין כמעט בכל דבר, התכתב עם אנשים רבים ואפילו פירסם מאמרים במגזינים המכובדים SCIENCE ו-NATURE אולם כל זה לא עזר לו לקבל את ההכרה אותה רצה, וכשכבר קיבל הזדמנות כלשהי, עשה הכל על מנת לא להתמיד במקום אחד. מבין עיסוקיו המתוארים בספר, בולט העיסוק בשאלת האלטרואיזם, בנכונות של הפרט לפעול לרעת עצמו ולטובת החברה ובהתנגשות הרעיונית בין כלל זה לבין תורת האבולוציה האמורה להתבסס על אנוכיות מוחלטת (ובודאי מוטציה שגורמת להורדת התאימות – FITNESS, אינה אמורה להישאר זמן רב). מסתבר שפרייס תיאר נוסחה אפשרית כזו (מופיעה בנספח בסוף הספר שאין…

סנטינל
ספרים למבוגרים / 17 באוגוסט 2013

אחרי שקוראים ספר אחד בסידרה, יש תמיד התלבטות לפני קריאת הספר הבא (במידה ואינו המשך ישיר). האם הוא יהיה טוב יותר? פחות טוב? דומה מדי? במקרה של סנטינל, הספר השני בקורותיו של סוכן ה- MI6 (הקודם היה מגידו) הוא עוד מאותו דבר. אהבתם את הראשון, כנראה תאהבו גם את זה. מרכיבי העלילה זהים: סוכן חשאי וסודי ביותר, אויב קשוח ורע במיוחד, עלילה מהירה ביותר ללא עיכובים הנעה בין עשרות ערים באירופה ואסיה, המון שעות טיסה, מסעדות ומלונות יוקרה, ערימה בלתי נתפסת של גופות בדרך וכמובן אשה יפה אחת (למרות שהספר פוריטני למדי – ובסגנון אליסטר מקלין, לא מבזבז זמן על רומנטיקה מיותרת). פרטי העלילה המדויקים לא תמיד ברורים אבל ניתן לתמצת אותם במשפט: “צריך לתפוס את האיש הרע לפני שמשהו נורא ואיום יקרה”. המסקנה הסופית: ז’אנר המותחנים אינו אחד מהחביבים עלי (כפי שאפשר לראות ברשימת הסקירות בצד ימין), אולם מפעם לפעם מתחשק לי לקחת ספר פשוט ולרוץ איתו במהירות. מבחינה זו הספר עונה על הציפיות. מהנה, קריא מאד, מותח במידה הסבירה, לא טומן בתוכו יותר מדי תפניות, הדברים פשוט מסתבכים עד שהם מסתדרים, תמיד בשנייה האחרונה. הספר מזכיר את עלילת הספר הקודם, אולם הפעם לא רק הכח בא לידי ביטוי, אלא גם שימוש במוח. אין צורך בקריאת הספר הראשון, חלקים…

אני, נלסון מנדלה
כללי / 16 באוגוסט 2013

רבים מאלו שנולדו לפני שנות השמונים זוכרים את נלסון מנדלה כמייצג את אחד מלוחמי החופש בעולם. הקריאות Free Nelson Mandela ומופע האומנים הגדול לתמיכה בו בשנות השמונים, זכורים לי היטב. הספר “אני, נלסון מנדלה” מביא אסופות קטעים מארכיונו של מנדלה שטרם פורסמו בכתביו הקודמים. הקטעים נעים מכמה שורות ועד עמוד או שניים, והם מכתבים ששלח או קטעים משיחות שערך, או רשימות מיומנו ובעיקר כאלו מתקופת כליאתו. הספר אינו מהווה אוטוביוגרפיה, ולמרות שכבר בתחילת הספר מופיעים בקצרה תולדות החיים של מנדלה (בתוספת ההערה כי מומלץ מאד לקוראים) ובסופו ומפתח לאישים השונים המוזכרים בספר, ההרגשה היא כי הספר מיועד לאלו שכבר קראו את האוטוביוגרפיה של מנדלה, או אחת מהביוגרפיות האחרות עליו. אחרת הקורא מוצא את עצמו חוזר לקורות החיים במהלך הקריאה להבין את ההקשר של כל קטע. חלקי הספר נקראים: פסטורליה, דרמה, אפוס וקומדיה טרגית. ושמות הפרקים בעצמם. עורכי הכרכים רואים בכך משום זיקה בין מנדלה לבין התרבות היוונית הקלאדית אותה אהב ולקחו השראה לספר מכתביו של מרוק אאורליוס (ראו בהקדמה לספר). דבר מיוחד נוסף בספר הוא פתח הדבר מאת נשיא ארצות הברית ברק אובמה. יש בספר קטעים רבים מענינים, אולם קשה לקרוא בו כספר, מאחר והוא אסופה של רעיונות ולא עלילה. בודאי שהספר מתאים לחוקרים, אולם אלו יכולים, אולי, לגשת ישירות…

הדוור תמיד מצלצל פעמים
ספרים למבוגרים / 15 באוגוסט 2013

האם ספר מתח שנכתב לפני שמונים שנה (1934) יכול להחזיק בתחילת המאה העשרים ואחת? לא בהכרח, אבל הדוור תמיד מצלצל פעמיים מאת ג’יימס קיין (שלדעתי מוכר יותר מהקולנוע) הוא ספר מתח מצוין, מלא ועשיר וכל זה במאה ועשרים עמודים, כמות שכיום מהווה רק הקדמה לספרים ארוכים וטרחנים יותר. לתרגום המחודש בהוצאת מעריב מצורפת אחרית דבר מרתקת הסוקרת את התקופה בספרות האמריקאית. תקופת השפל והנדודים בה איש לא חייב לאיש כלום ובה נווד המסתובב בכל רחבי ארצות הברית, מגיע לפונדק, מתאהב באשתו של בעל הפונדק וביחד הם זוממים תוכנית רצחנית. גם מי שראה את הסרט יהנה מאד מהספר ומהתרגום המשמר את רוח התקופה והיצירה המקורית. הספר מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בניו-יורק, אולם המוטיב של זר המגיע למקום כלשהו ומתאהב באשת מעסיקו הינו מוטיב ישן נושן. בצירוף מקרים נדיר, יום לפני שקראתי את הספר, שמעתי סיפור זהה במדויק בעיר פרייבורג שבגרמניה מלפני כשש מאות שנה, זהה לחלוטין. גם שם וגם פה הצדק הגיע באיחור רב, אולם נעשה. לקוראים הבקיאים יותר, הספר מציע מבט נוקב אל החברה האמריקאית. ממרחק של כמאה שנה מומלץ מאד לחזור לספרי התקופה ההיא: גטסבי הגדול, הנץ ממלטה ועוד ולחפש בהם מתחת לסיפור החיצוני את תיאור הרקבוביות של החברה האמריקאית בתקופה ההיא. הדוור תמיד מצלצל פעמים ג’יימס קיין…

נולדנו לרוץ

הספר הזה יגרום לכם, ולא משנה מינכם, גילכם ומשקלכם, להוריד את הנעליים ולהתחיל לרוץ. שיגעון הריצה נהייה הטרנד העולמי החדש. אני מכיר אישית, אנשים רבים שהשילו עשרות קילוגרמים והמירו אותם במרתונים וטריאתלונים. אין עיר גדולה בעולם שאין לה מרתון ואין עיר קטנה בישראל שאין לה מרוץ של לפחות עשרה קילומטרים. ובמירוצים אלו משתתפים מאות ואלפים, רובם לא מנסים להיות הראשונים, הניצחון עבורם הוא סיום המירוץ עצמו וההרגשה הטובה מהריצה. בתור מישהו שמתמחה בננו-ריצה למרחקים זעומים במיוחד, ושאת קבוע פלאנק קבעו לפי המרחק שהוא מסוגל לרוץ בלי להתעייף, קראתי את הספר ללא הפסקה, או בנשימה אחת. אמנם חלקו נראה כמעין הטפה דתית, על האדם שרק נועד לריצה, על יתרונות הריצה היחפה, ועל אומניות שהולכות ונעלמות מהעולם (ציד בריצת התמדה אחרי הטרף), אבל מאז צאתו הוא הפך לספר קאלט, עשרות ספרים, מאות אתרים ואלפי רצים חדשים קוראים אותו והוא מכה גלים בכל מקום שאליו הוא מגיע בהכרזה המשיחית שלו: נולדנו לרוץ. ולמה לא בעצם? לכך אפשר למצוא דווקא הרבה סיבות. האדם נולד חסר ישע, בניגוד לחיות אחרות שהולכות ורצות תוך שעות. האדם רץ רק על שתי רגליים, על ארבע הרבה יותר קל לרוץ, לאדם מסת שרירים נמוכה יחסית (בהשוואה לפרימטים אחרים), אולם בפועל מסתבר שהאדם החלש והאיטי, מיטיב בריצות ארוכות, אולי לא…

האשה בזהב

אוצרי הגלריה הלאומית האוסטרית היו בבעיה קשה. הייתה להם תמונה מצוינת ויפה שהצליחו לשים עליה יד. תמונה של גוסטב קלימט, תמונה שהם ממש רצו להציג אותה בלב המוזיאון. אבל מושא התמונה הייתה אדלה בלוך-באואר, ולהודות שביצירת מופת מופיע דיוקן של יהודיה היה בלתי אפשרי, עלבון חמור להיטלר ולגזע הארי העליון, ובכלל איך יהודיה יכולה להיות יפה כל כך ואצילית כל כך? לא חשבו הרבה ופשוט קראו לתמונה “האשה בזהב” ומחקו את אדלה בלוך-באואר מההיסטוריה. הספר האשה בזהב, הוא למעשה שלושה סיפורים שונים הכרוכים להם יחד. הסיפור הראשון, הוא הסיפור על גוסטב קלימט, על אדלה בלוך ובעלה פרדיננד באואר, ועל וינה שלאחר נפילת הקיסרות ועד האנשלוס. אוסטריה של כסף ישן וכסף חדש, על יהודים ישנים ויהודים חדשים, על גויים ששנאו יהודים בדיוק או יותר ממה שצריך, על אהבות ורומנים אוסרים ועל התשוקה הגדולה לאומנות באשר היא. הסיפור השני הוא הסיפור של השואה, דרך עיניה של משפחת בלוך-באואר. אדלה כבר לא הייתה בחיים, בעלה פרדיננד הצליח בקושי לברוח לשוויץ. ילדים לא היו להם, אחיניתה התחתנה רק עשרה ימים לפני האנשלוס, וגיסה וגיסתה ברחו לצ’כוסלובקיה שם השיגו אותם בתחילה הנאצים ואחר כך הקומונוסיטים. אותם דמויות שהיו פעם חברים היפנו להם כעת עורף, לא היה אפשר לבטוח באיש, ועסקאות אפלות נדרשו להבטחת החיים, עסקאות…

פרויקט רוזי
ספרים למבוגרים / 7 ביולי 2013

לדון טילמן יש חיים מסודרים מאד. הוא עובד כחוקר באוניברסיטה, זמני היום שלו מסודרים על הדקה, הוא אוכל את אותו אוכל לפי תפריט שבועי שאינו משתנה אף פעם. זה חוסך המון זמן, המוכר בחנות יודע בדיוק מה לתת לו ומכין את החבילה מראש, וגם זמני ההכנה ידועים וקבועים. המצרכים הכלליים הדרושים תמיד במקרר. אין אוכל מיותר ושום דבר טוב לא נזרק לפח. דון מתקרב כבר לגיל ארבעים ומעולם לא היה לו קשר רציני עם אישה. תמיד אחרי פגישה אחת הוא החליט שאין התאמה. על מנת למנוע בזבוזי זמן כאלו מחליט דון להכין שאלון סינון. רק מועמדת שתעבור אותו תיחשב כזו ששווה להשקיע את הזמן לפגישה איתה. השאלון נוקשה ביותר, וגם ארוך, כשישה עשר עמודים ורוב הנשים נכשלות בו מיד על שאלות שונות כדוגמת הרגלי העישון והשתייה שלהן (לא מעשנת, אלכוהול במידה). גם חברים עוזרים לדון ולחדרו באוניברסיטה נכנסת רוזי אותה ממהר דון להזמין למסעדה מתוך ההנחה שחברו שלח אותה אליו לאחר שעברה את השאלון. דון מגלה מייד כי רוזי אינה מתאימה לפרוייקט הרעייה אבל לרוזי יש בעייה אחרת, שדון כמומחה לגנטיקה יכול לפתור, והקשר נמשך ואז יוצרת עם דון קשר מישהי שענתה באופן מושלם על השאלון ומפה העניינים מסתבכים. ועוד משהו, בכריכת הספר מתואר שדון אולי לוקה בתסמונת אספרגר, גם…