בספר זה מבחר סיפורים של גבריאל גרסיה מארקס. אעיר כבר בהתחלה שהוצאה של מבחר סיפורים קצרים מלפני 40-60 שנה, מחייבת הסבר בהקדמה או מבוא של העורכים. למה בכלל להוציא לאור את הסיפורים האלו? למה דווקא עכשיו? מי בחר אותם? מה היו השיקולים? כיצד הם מייצגים את כתיבתו של מארקס בין שתי יצירותיו הגדולות ביותר – מאה שנים של בדידות ואהבה בימי כולרה? מה בכלל מאפיים את הסיפורים הקצרים האלו?

אני נאלץ לספר באכזבה שאין דבר מכל זה והסיפורים מוגשים כמות שהם, ללא הסבר ואפילו ללא ציון שנה. כל קובץ סיפורים הוא בערך מעשור אחר, ואפשר לזהות שינויים בכתיבה, בסגנון וגם בנושאים, אולם בכולם חוזר המאפיין של רגע שהיה ואבד לעד ואשר מנסים לחזור אליו. תהיה זו האמא הגדולה, שאיבדה את השליטה שהייתה לה ובה החזיקה עד מותה, או גנרל דרום אמריקאי מודח המסתובב לו חסר מעש באירופה, או אפילו הטבוע היפה ביותר בעולם, ומה עוזר לו להיות יפה כאשר הוא מת, וכך הלאה. ישנים סיפורים קצרים מדי שלא מספיקים להתפתח ונשארים עלומים ואחרים ארוכים יותר.

ככל שהדבר יכול להיות מפתיע, מארקס לא היה סופר פורה במיוחד. ששה רומנים בלבד ועוד מספר דומה של נובלות, קבצי סיפורים קצרים וספרים תיעודיים. אמנם שתי יצירותיו הכבירות מצדיקות לחלוטין את פרס הנובל לספרות. יצירת מבחר מסיפוריו הקצרים היא דווקא פעולה מתבקשת, שכן למרות שמו, בהחלט אין טעם לתרגם כל מילה שכתוב ובפרט לא להעלות יצירות נושנות מן האוב, כך שאסופה היא פתרון ראוי אך חובת השכנוע וההוכחה היא על ההוצאה, שבאמת סיפורים אלו מהווים, מסיבה כלשהי, את המבחר. מאחר וחלק לא קטן מהסיפורים כבר ראה אור בעברית, חלקם באותו תרגום ובאותה הוצאה, וחלקם בתרגום אחר, הרי שדברים אלו נכונים שבעתיים, ופעולת הכינוס עצמה דורשת הסבר ואחרית דבר היא לא רק מתבקשת אלא אף מתחייבת.

ובכל זאת נתמקד בשני סיפורים שאהבתי במיוחד. בסיפור “דרך צלחה אדוני הנשיא”, נשיא מודח מגיע לבירה אירופאית ורק אדם אחד מזהה אותו וחולק לא כבוד, אולם יחסי הכוחות נהיו הפוכים. אותו נשיא המודע לכך שאין לו כמעט דבר הוא הנצרך לאותו איש פשוט שזיהה אותו וכמעט מסרב להבין, שהעולם השתנה ומבחינתו אותו נשיא הוא עדיין הנשיא לכל דבר ועניין.

בסיפור “באתי רק לטלפן” אנו פוגשים אשה שרכבה נתקע וכל מה שהיא ביקשה הוא לעשות שיחת טלפון, ומצאה את עצמה כלואה בבית חולים לחולי נפש לשארית חייה, כאשר לאחר כמה שנים היא כבר בעצמה מאמינה שהיא אכן שייכת למקום הזה. סיפור קפקאי לכל דבר ועניין. שני סיפורים אלו הם מהקובף המאוחר יותר של הסיפורים, משנות השמונים, ונראה לי שאין זה עניין אקראי, אלא שכולו היה יותר לטעמי.

בשני סיפורים אלו וגם באחרים, ניתן לראות מעין הקבלה למארקס עצמו, סופר קולומביאני שעקב כתיבה פוליטית (בספר סיפורו של ניצול, שגם תורגם לאחרונה, למרות שבעיני אין לו ערך ספרותי רב אלא רק בהיותו הגורם המניע לגלותו הפוליטית של מארקס) ורדיפות בידי המשטר הדיקטטורי נאלץ לגלות לאירופה לשנים רבות. נראה שרבים מהסיפורים עוסקים בהיבטים שונים של אותה גלות והשיבה המאוחרת למולדת השסועה לאחר מכן, קרטלי הסמים בקולומביה שולטים בה כבר עשרות שנים.

אז למרות מה שכתבתי יש תועלת בקובץ הסיפורים ובכך שהוא מאפשר להכיר צדדים נוספים של מארקס, עם מאפייני הכתיבה המוכרים, כתיבה על גבול הפנטזיה, אך עם הרבה התייחסות לקורות אותו עצמו, ואולי לעורר שוב את הגעגוע והרצון לקריאה חוזרת של הרומנים הגדולים שלו.

הטבוע היפה ביותר בעולם
גבריאל גרסיה מארקס
מבחר סיפורים
מספרדית: טל ניצן, ריטה מלצר ואמציה פורת
עם עובד 2021

מגב הספר

מה קורה ביום גשום אחד, כשנופל לכפר משמים מלאך קשיש, קירח, מרוט כנפיים? ומה קורה בכפר אחר, ובייחוד איך מגיבות הנשים שם, כשנסחפת לחוף גופה ענקית של הגבר היפה ביותר בעולם? ומה עובר ברומא על אב שכול שבא לבקש מהאפיפיור שיכריז על בתו הקטנה כקדושה, ובינתיים הוא נושא אותה במשך שנים במזוודה, יפה כמו שהייתה במותה?

יש סופר אחד בעולם שבכוחו לענות על השאלות האלה ועל אחרות מסוגן — גבריאל גרסיה מארקס, הסופר הקולומביאני הגדול, חתן פרס נובל, וכאן כונסו יחד הטובים שבסיפוריו.

בספר 14 סיפורים שראו אור בשלושה קבצי סיפורים שונים, ומתוכם 7 שתורגמו מחדש על ידי טל ניצן.