ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לאחרונה נחשפה זהותו של אמן הגראפיטי בנקסי ואולי תתברר התשובה לשאלה האם ציוריו קיבלו הילה של איכות רק בגלל המסתורין בהופעתם, או שהם עומדים בפני עצמם. הרגשה דומה יש לי לגבי ספר זה, שגם מחברו "שומר בקנאות על אנונימיות ומופיע בפומבי כשהוא עוטה מסכה ומשתמש בעיוות קול, כך שזהותו האמיתית נותרת עלומה" (ציטוט מגב הספר). עילום שם זה הוא גימיק מאחר ולחלוטין לא מדובר בספר כדוגמת "כל החיים לפניו" שלאחר יציאתו, מיהרו לשאול מיהו אותו  אמיל אז'אר, ונאלצו לחכות עד לאחר מותו של רומן גארי לגלות שהוא רצה שיפוט נקי וכנה יותר ליצירה חדשה שלו. אני אהיה מופתע מאד אם יתברר שאוקסטו הוא הרוקי מורקמי או סופר (ואולי סופרת) בולטים אחרים. בנוסף, הספר סובל מתסמין אחר בו נתקלתי בכמה ספרים יפנים שקראתי לאחרונה. מצאתי שלמרות שהם מסווגים כספרי מבוגרים מבחינת תוכנם, גם רמת הכתיבה, וגם הטיפוגרפיה מתאימים יותר לספרי נוער צעיר.הכתיבה בספר פשוטה מאד, כמעט ילדותית, מרובת חזרות ועיקרה פענוח תעלומה צעד אחר צעד, כאשר העיסוק בדמויות הוא עניין שולי למדי. הגימיק העיקרי בספר הוא כשמו, תמונות מוזרות, שהן חלק מהתעלומות בפרקיו השונים. עלילת הספר נפתחת בעלילת מסגרת בה מופיעים שני סטודנטים אוהבי מסתורין שמצאו איזה בלוג נשכח באינטרנט ובו תעלומה מסקרנת. בעיני לפחות התעלומה היא איך הם בכלל מצאו…

אני מאד אוהב את הספרים של אגתה כריסטי, ומחכה בסבלנות כל פעם לתרגום החדש של אחד הספרים. התרגום החדש שובר את הרצף הכרונולוגי שהתקדם ביצירתה של כריסטי ומביא ספר מתחילת הקריירה שלה משנת 1925. ספר זה הוא מעין ספר עצמאי בכתיבתה, ושני גיבוריה המרכזיים, הרקול פוארו ומיס מארפל לא מופיעים בו כלל. כמו כן בשונה מספרים רבים בהם התעלומה היא מקומית, כאן מדובר ממש במזימות בינלאומיות החובקות לפחות ארבע יבשות שונות, וכל זה בשאלת מדינה מדומיינת בבלקנים "הרצוסלובקיה". לפני הדיון ביצירה עצמה נדון מעט בדעות קדומות. זה קורה בספרים רבים, משפטים שלא מחליקים טוב בגרון, והפעם היה זה המשפט "אנשים מהסוג העברי. אנשי כספים צהבהבים מהסיטי של לונדון", משפט המהווה תמצית התזה האנטשימית על כך שיהודים בעלי ממון מנהלים ומשתלטים על העולם. גם ביצירות מוקדמות אחרות של כריסטי, כדוגמת "הפרשה המסתורית בסטיילס" ניתן למצוא כמה משפטים מאד לא מחמיאים על יהודים.  לפחות אצל כריסטי, נראה לי שהיא הושפעה מדעות הקדומות שרווחו בתקופתה באנגליה ושנחשבו לעובדה ואמת טבעית. אנחנו רגישים להתבטאויות כאלו, אולם גם הספרים גדושים גם בהתבטאויות אחרות כלפי עמים ולאומים אחרים, בפרט באפריקה ובאסיה, מתוך תחושת עליונות מופרזת שהבריטים אהבו להרגיש, ואנו משלמים כיום את המחיר על החרטות המאוחרות שלהם. למעשה בספרים מאוחרים יותר של כריסטי, ובפרט אחרי השואה,…

כחובב מושבע של סדרת פנדורין החל מהספר הראשון עזאזל (אם אינכם מכירים את הסדרה כלל, הפסיקו לקרוא את הסקירה ולכן ישר לחפש אותו בספרייה) שהיה פורץ דרך וסוג של חידה, אני בדילמה קשה האם לסיים כבר את הסדרה או לחכות לתרגומים הממש טובים של יגאל ליברנט. הפער שנוצר משמעותי, ספר זה יצא לאור לפני 13 שנה (עוד על הסיבות לחיבתי לסדרה, למה עדיף לקרוא אותה בעברית ואפילו הייקו מקורי – בסקירה על מרכבת היהלום). הסדרה עצמה ידעה עליות ומורדות והיא מתפרשת על פני כמה עשרות שנים. הפעם, בצורה נדירה למדי, אנחנו מקבלים תאריכים מדוייקים, ימים בודדים לפני פריצת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, כולם בוחשים בקלחת, ודווקא באקו, חור נידח על הים הכספי, הופכת להיות אחת הערים החשובות ביותר בממלכה הצארית, בגלל כמויות הנפט העצומות שבה. גיבורנו אראסט פנדורין, שהיה עצמאי ברוב ספרי הסדרה האחרונים, נקרא שוב לשרת את המולדת ואפילו מועלה בדרגה, כפי שקרה בכל אחד מספרי הסדרה הראשונים, והפעם יש לו גם הרבה עניינים אישיים לסדר. אקונין, שם העט של גרגורי צ'חארטישווילי, חוזר ליסודות הסדרה, ואחרי שניסה סיפורים קצרים, סיפורים משתלבים, ועשור בו שלח את פנדורין לכל מיני מקומות בעולם בעקבות ספרות המתח העולמית ואך ניסה את כוחו במחזאות, ספר זה ממשיך את הקו שכל כך אהבתי ושדי…

מגי פרשה מה-CIA לפני שנים, וברחה הכי רחוק שאפשר לאיזו עיירה נידחת בקצה ניו אינגלנד, אבל כצפוי, העבר מתישהו חוזר לרדוף אותך, או בפשטות לנסות להרוג אותך. באופן משונה, אותה עיירה נידחת מהווה מעין מקום פרישה ללא מעט לשעברים שמתגייסים לעזור למגי לפתור את התעלומה, ולא נותנים לשום דבר, ובעיקר לא למפקדת המשטרה המקומית חריפת השכל, לעמוד בדרכם.רוב הספר עוסק דווקא בעבר, כאשר מגי נאלצת להיזכר או לספר, מה בעצם קרה, למה היא נאלצה לפרוש אחרי פיאסקו כזה או אחר, ובעיקר לעלות על מי שמנסה לחסל אותה, כך שפחות יש כאן סיפור בלשי ויותר עלילה המתגלגלת לה בין העבר, רובו המכריע של הספר, להווה.כמובן שמגי יודעת היטב מה העבר ומה היה ואילו אנחנו נגלה זאת רק טיפין טיפין, אולם בנקודה מסוימת גם מגי מגלה משהו שהיא לא ידעה, וכאן לקורא יש הזדמנות לעקוף אותה בדרך לפתרון התעלומה, ונראה לי שרוב הקוראים אכן יעשו זאת, אם כי עדיין נשאר הרצון להבין איך בדיוק העלילה הפתלתלה תסתיים, ובסופו של דבר מדובר בספר מתח מהנה למדי, לא מהמתוחכמים והפתלתלים ביותר שנוצרו, ומצד שני גם לא חורג לחלוטין מגבולות ההיגיון והסבירות כך שגם זה עומד לטובתו. חוף המרגליםטס גריטסןמאנגלית: ניצה פלדכתר 2025מגב הספר:מגי בירד, סוכנת CIA לשעבר, מגיעה לעיירת חוף שקטה, להוטה להשאיר את העבר מאחוריה…

"קציר הארגמן" הוא קלאסיקת מתח שעיצבה את הז'אנר כולו ומהווה חובת קריאה לחובבי ספרות המתח. איש קשוח מגיע לעיירה מושחתת ועושה שם סדר, בספר שהיווה השראה גם למערכון הספגטי הידוע "בעבור חופן דולרים". שמו של הבלש נשאר עלום, יש לו עשרות זהויות שונות בהן הוא משתמש לפי הצורך והוא עובד בסוכנות קונטיננטל. באותם הימים, ראשית המאה העשרים, הכוונה היא לסוכנות הבילוש פינקרטון, שאמנם הייתה פרטית, אבל הוקמה על ידי ראש השירות החשאי בתקופת לינקולן, ולמעשה נחשבה בצורה מסוימת לסמכות של רשויות החוק. אנשיה יכלו לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים. הבלש מגיע לעיירה בדיוק בזמן לגלות שהלקוח שהזמין אותו נרצח, ומסיבה שלא תהיה מובנת לנו לעולם, במקום לעשות סיבוב פרסה ולהיעלם, הוא נכנס לעומק הסבך הבוצי בין כל אנשי העולם התחתון והמשטרה בעיירה שבה שכולם יודעים יותר מדי על כולם, כולם רוצים לסלק את כולם, וכל אחד רוצה לשמור על עצמו. בעיירה זו אין חוקים, והחוק מגיע לאותו מקום שהאקדח שלך מגיע אליו. כמתחייב מהתקופה והסוגה, חוץ מהבלש תהיה את הפאם פאטל, זונת צמרת במקרה הזה, שהאינטרס העיקרי שלה הוא כסף. פחות אהבתי את העיצוב והשימוש בבינה מלאכותית לכריכה, שכן דמותה נראית הרבה יותר מודרנית מתקופת הספר. עוד דברים שלא תמצאו בספר הוא פיתוח רגשי של הדמויות. כפי שכתבתי,…

"וכן, כמו שאתה אומר, לכולם היה מניע. אולי כולם עשו את זה." "אני חושב שכבר עשו את זה פעם." "אין כמו הקלאסיקות הישנות". "כולם כאן ברכבת חשודים" הוא ספר מחווה נהדר לספרות המתח. משמו, מהרכבת, ואפילו ממפת הקרונות המופיעה בתחילת הספר, ניתן להבין שעיקר המחווה היא לאגתה כריסטי ופוארו אבל גם מקומו של קונן דויל ושרלוק הולמס לא נעדר, וכפי שאומרת דמות נרגנת בסיפור (ולדעתי צודקת בהקשר זה): לא נשכח את אדגר אלן פו. בספר, ארנסט קנינגהם, שספרו הקודם "כולם במשפחה שלי הרגו מישהו", ממואר המתאר חופשה מסויטת עם רוצח סדרתי, יצא לאור וזכה להצלחה כלשהי אם כי לא גדולה במיוחד, מנצל הזמנה לפסטיבל סופרים לאיסוף חומרים לספרו השני שיהיה בדיוני, וגם אולי לקבל ציטוט לכריכת הספר מסופר מפורסם. באופן משונה הפסטיבל מתרחש ברכבת החוצה את אוסטרליה, ורק כמה קרונות הוקצו לפסטיבל, כך שמספר המעורבים, שכולם יהיו חשודים, מצומצם. הספר של בנג'מין סטיבנסון הוא דווקא רב מכר וההתייחסות שלו לעצמו משעשעת למדי, כך שלספר יש גם גוון פרודי על הז'אנר כולו. פתיחת הספר מאששת גוון זה כאשר קנינגהם כותב לעורכת שלו עד כמה הוא מתנגד לכתיבת פרולוג מאולץ בספר שיהיו בו כך וכך ולמעשה כותב את הפרולוג השגרתי, תוך שהוא מגלה לנו פרטים שונים ובעיקר שיהיה רצח, שניים למעשה. מאחר…

הכריכה הזכירה לי משהו במעומעם ורק מקריאה בגב הספר נזכרתי בכך שהספר שלפנינו הוא ספר המשך לספר "האשה שלא הייתה". יש פער גדול בין שני הספרים ואם לא קוראים לך ג'ורג' ר.ר. מרטין, סביר שאנשים לא מחכים שש שנים לספר ההמשך שלך. נראה לי שגם בן פורת הבינה את זה ולכן זהו ספר נוסף בסדרה, אך אינו מסתמך על ידע קודם וניתן לקרוא אותו באופן עצמאי. הספר פותח עם סיגל שמש לווין, פקד במשטרה, הדמות שמובילה את הסדרה. סיגל מתעוררת בלילה בביתה ונזכרת שכל הילדים אצל בעלה שנפרד ממנה לפני כמה חודשים. בעוד סיגל מתלבטת האם לקבל בחזרה את בעלה שהציע ללכת לייעוץ, היא מקבלת תיק חקירת רצח בקיבוץ עירוני, חבורה של אנשים החיים בבניין אחד תוך שמירה על עקרונות קולקטיביים כלשהם כגון קופה משותפת ועוד כמה מאפיינים. אחת מחברות "הקיבוץ" נמצאת ללא רוח חיים, וההבנה היא שזה אירוע פנימי שמחייב חקירה של כל דיירי הבניין שהם למעשה חברי הקיבוץ. במבט ראשון כולם מספרים על האידיליה של החיים המשותפים והקרובים, הסיפורים נשמעים כמעט זהים: הנרצחת, גליה, הייתה אהובה על כולם, היא חיה בשקט עם בעלה וביתה הקטנה ולאף אחד אין סיבה לרצוח אותה. לא במפתיע, לאט לאט מתגלים סדקים שמחביאים מאחוריהם מתיחות, יריבויות, מעמדות ומארג שלם של סודות והסתרות ואת…

סוכן בצללים משלים את טרילוגיית "להקת הזאבים" – סיפורה של רשת הריגול אותה יצר והפעיל הסוכן הבריטי בארני אלן. אהבתי את שני הספרים הקודמים בסדרה (סוכן בברלין , סוכן על הכוונת) וטוב יעשה הקורא אם יתחיל בהם, למרות שהספר יכול לעמוד גם בפני עצמו. נקודת ההתחלה של הספר היא בערך נקודת הסיום של הספר הקודם ולכן אפילו לכתוב עליה צריך לעשות בזהירות עבור אלו שמגיעים לסדרה רק עכשיו. נכתוב רק כי גם לאחר שנדמה שכבר אין עוד אפשרות למשימה נוספת, אירועי המלחמה מחייבים את כולם ובפרט את ג'ק האמריקאי וסופיה הגרמנייה, שניצלו בקושי ממשימה קודמת, לשנס מתניים ולחזור לשטחי הרייך והפעם לצרפת הכבושה, לעיר ליון בה שולט ראש הגסטפו קלאוס ברבי. אלכס גרליס לוקח אירועים ומקומות אמיתיים ושוזר לתוכם עלילה בדיונית, אולם כזו שנדמית כאחת שיכלה להתרחש. הקורא הישראלי כמעט שאינו יכול להפריד בין אירועי השואה לאירועי מלחמת העולם השנייה, אולם ברומנים רבים על מלחמת העולם השנייה לא תמצאו אזכור לשואה. גרליס לעומת זאת, רואה חשיבות רבה גם בהנחלת זיכרון השואה דרך ספריו. בספר זה מוזכרים בהרחבה מפעל "המתות החסד" שלא כוון נגד יהודים וגירוש ילדי בית היתומים באיזיו שבוצע על ידי בארבי. יתרה מכך, בספר מופיעים שמות כל הקורבנות של גירוש זה, שאירוע כתוצאה מהלשנה שמקורה עד היום אינה…

ספר חדש בסדרת התרגומים המחודשת לספרי התעלומה של אגתה כריסטי והפעם דוד ריצ'רד הערירי ששכל את בנו יחידו מת ומשאיר ירושה ענקית. שום דבר לא נראה חשוד אולם הערה כלשהי גורמת לתהייה האם מישהו מהיורשים רצה "לזרז" את הטבע? מעבר לכך, כל מילה נוספת (כולל הכיתוב בגב הספר שהפעם אשמיט מהסקירה) תהיה מיותרת ובכל זאת בלי ספויילרים יש בסקירה זו רמז או שניים. בספריה של כריסטי לכל משפט יש חשיבות. בספרים עומס פרטים ורובם חסרי משמעות ורק מהווים הסוואה למשפט או שניים שפותרים את כל התעלומה, משפטים שכמובן מפספסים במהלך הקריאה, אולם בסיומה יש להודות כי הם היו שם כל הזמן. לכו תמצאו מחט בערמת שחת, ושיטה זו של העמסת מידע להסוואת המידע הערכי פועלת היטב גם בימינו. למעשה אחד מספריה הקודמים של כריסטי עוסק בעצמו בכך. כרגיל החקירה תקועה ופונים לפוארו הקשיש, אלא שהפעם פוארו לא מנהל ממש חקירה אלא פועל על בסיס אינטואיציה ומחכה לראות כיצד יתפתחו הדברים ומי יכשל בלשונו. מבחינה זו הספר מעט שונה מספרים אחרים וגם כקורא, שמתי לב להטעיות מרובות, וגם לכמה נתונים שהיו חשובים ומשמעותיים, אולם הייתי צריך לחכות לגראנד פינאלה הקבוע בו פוארו אוסף את כולם, מספר את מה שהוא חושב, עם או בלי הוכחות, והפושע בצורה שקצת פחות משכנעת בימינו, מתוודה…

יערה קסטל מצליחה להדוף תוקף שפורץ לביתו תוך שהוא מאיים עליה ומנסה לאנוס אותו. ההדיפה מתבררת כמוצלחת יותר מדי כך שהתוקף נהרג, ויער המוצאת את עצמה בתסבוכת רצינית, שכן לא רק שהיא יודעת מי התוקף, אלא שהוא מקושר למשפחה שידיה רב לה בעולמות העליונים וגם בתחתונים, מה שהופך את חייה של יערה להיות נתונים בסכנה. העלילה נעה במהירות עצומה, כאשר דווקא כמה דמויות לא צפויות באות לעזור ליערה, אבל הקורא לא יודע אם ועד כמה הוא יכול לסמוך עליהן, ואחת מהן מספרת בהרחבה את סיפורה האישי, מימי מלחמת העולם השנייה, ובכך מבלבל את יערה עוד יותר. מחשש ספויילרים אין אפשרות לפרט יותר מדי, אבל מראש נעיר שהעלילה, לא מאד הגיונית וסבירה, אפילו בעולם המותחנים המהירים והקצביים. מאחר וזהו ספרה המי יודע כמה של קראוס-ויינר, נראה שיש קהל מספיק גדול שזה כלל לא מפריע לו , אז גם לי זה לא הפריע. הספר קריא מאד, הדפים עפים בקצב מהיר והוא אינו ארוך במיוחד, כך שיספק לקוראים כמה שעות של הנאה. עיקרו של הספר מתרחש במהירות תוך ימים בודדים ומשאיר ליערה כמה דילמות לא פשוטות. בנקודה זו היה אפשר לסיים את הספר ולהשאיר סוף פתוח לגבי הדילמות, וגם לגבי סיפור האהבה שנרקם בינתיים ולא ממש התממש אבל קראוס-ויינר חוסכת זאת מהקורא ובפרקים…