ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אני מעריך את פועלם של הרבנים סתיו, וספרם זה הוא הספר השני בסדרה בה הם כותבים ביחד מתוך ליבון ההלכה בין שני רבנים, משני דורות, עם גישות שונות במקצת, שבמקרה הם גם אבא ובן. הספר הקודם עסק בשאלות בנושא זוגיות ומשפחה וכאן בנושא דומה אך שונה, יחסים של צניעות וקרבה בין גברים לנשים. נפתח בהערת אגב שנראה שהעולם הדתי גילה באיחור אופנתי את נושא המיניות. כמעט כל פרופיל שני בפייסבוק יהיה של יועץ או יועצת מיניות, או מישהו/י שמעביר סדנאות לנערים/נערות/זוגות/הורים וכגון אלו. מעין לחץ שהודחקוזמן רב, של משהו שלא מדברים עליהם כי “הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופתה”, ופתאום נהיה סדק, והכל מתפרץ בצורה שאינה ניתנת לעצירה.הדבר מתקבל על הדעת בציבור הדתי שאינו חרדי ואינו סגור בדלת אמותיו, שכן אין אפשרות להסתובב מטר במרחב הציבורי בלי שאותה מיניות פורצת אליך. בטלוויזיה, באינטרנט, בפרסומות, בכל מקום כמעט. על פער זה ובעיותיו עמדה הרבנית אוריה מבורך בספרה “מה את מבקשת”, (לא כתבתי בהרחבה על ספר זה מאחר והוא מיועד בעיקר לנערות). עוד ספר שיצא, הוא ספרו של הרב אליקים לבנון “שלום אהלך”. ספר הלכתי ופחות בעל אופי של שו”ת ומיועד ללומדי הלכה ולמדריכי כלות וחתנים במגזר הדתי. שלושת הספרים האלו יצאו באותו זמן, באותה הוצאה והגיעו אלי בחבילה אחת. הרבנים סתיו…

כמו כל כרך חדש בסדרת ספרי ההלכה של הרב יוסף צבי רימון גם הכרך על חנוכה מומלץ מאד. לכתוב סקירה על ספרים אלו היא מלאכה קלה למדי, שכן אפשר לרוב להעתיק את השבחים מהסקירה הקודמת ובכל זאת ננסה לחדש. הרב רימון וספריו ההלכתיים הם חלק ממהפכת ספרי ההלכה בדורנו (ביחד עם ספרי “פניני הלכה” של הרב מלמד ואחרים). כל דור צריך ספרים חדשים. גם כי ההלכה מתפתחת וגם כי הדור משתנה. בילדותי הספר הנפוץ היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנאצפריד, מגאוני ישראל, אבל ספרו הוא משנת 1864. אפילו הספר שבפסיקה האשכנזית אין אפשרות בלעדיו (משנה ברורה), גם יכול להיות פחות בימינו ואין לתמוה על פירושים נרחבים שהתחברו לו בדורות האחרונים (לרוב על ידי קהל חרדי יותר, שאינו מעוניין בחידושים נוסח הרב מלמד והרב רימון). הספרים החדשים בוודאי לא יחליפו את המשנה ברורה, אבל הם מאפשרים הגעה שונה לקהלים נוספים. בספרים של הרב רימון פשוט תענוג ללמוד הלכה. לא רק לחפש את ההלכה הסופית, אלא לקבל שיעור שלם על כל נושא, מהמקורות בתורה ובתלמוד דרך הראשונים והאחרונים ועד ההלכה בת ימינו, הכוללת את הפסיקה לכל העדות והמנהגים. גם זה איחוד חישוב של ספרות ההלכה שמראש נכתבת כך שלא תהיה מיועדת לעדה אחת. בכל זאת, מי שירצה את קיצור ההלכות ימצא…

ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון בסדרת “הלכה ממקורה” עוסק בחג הפורים ובכל חודש אדר ומצטרף לספרים הקודמים בסדרה בנושאי ארבעת המינים, ליל הסדר, הגדה של פסח ושנת שמיטה. הספר כולל לא רק פרקי הלכה אלא גם פרקי פרשנות והגות. פרקי הספר הם: דיני חודש אדר, קריאת המגילה, מצוות היום, פרזים ומוקפים ופרק אחרון בנושא פורים משולש (כאשר שושן פורים חל בשבת – אירוע נדיר למדי והעיסוק בו לרוב מופיע כנספח של סוגייה סבוכה יותר – “ערב פסח שחל בשבת”. הפעם הבאה בה נידרש לכך תהיה רק בשנת תשפ”א). כמקובל בספריו של הרב רימון נעשה שימוש נרחב ומועיל בתרשימים ברורים ובהירים לסיכום ההלכות. בספר שלושה חלקים: את הראשון נכנה – תאכלס, קיצור הלכות פורים. אין לכם זמן לקרוא את הכול ואתם רוצים לדעת רק את ההלכות? זה החלק בשבילכם, סיכום קצר לפי הפרקים שמנינו למעלה. חלקו השני של הספר שיכונה – העיוני, חוזר על אותם נושאים בהרחבה, דרך כל המקורות השונים עד להכרעה ההלכתית. חלקו השלישי הם נספחים – הלכות היתולי פורים, ובעיקר לאילו דברים לא כדאי להגיע בפורים, תפילת ערבית בנוסחים השונים ומגילת אסתר. בין לבין מופיעות גם הרחבות בנושאי אישים, פירושים קצרים על כמה נושאים במגילה (לא פירוש מלא) ותוספות שונות, המהוות מעין הפוגה וקטעי העשרה. שתי הערות…

אנו נמצאים כמעט במחצית שנת תשע”ה שהיא שנת שמיטה. חלקנו מרגישים את שנת השמיטה כמעט בכל יום. לאחרים זהו מושג תלוש ורחוק, משהו שרק הדתיים מתעסקים בו. גם בחברה הדתית עצמה ישנן גישות מגוונות לנושא ומחלוקות לא פשוטות. הספר “שמיטה – הלכות לילדים” נועד להורים ומורים מהציבור הדתי המעוניינים ללמוד עם ילדיהם ותלמידיהם את הנושאים בצורה חוויתית ועשירה. הספר מתאים לילדים מהגן ועד סוף בית הספר היסודי. בגילאים הצעירים יותר ההורה יכול להקריא לילד ולעבור איתו על הציורים המתאימים. ילדים גדולים יותר יוכלו לקרוא בו וללמוד לבד. יתרון חשוב בספר הוא השאלות למחשבה המופיעות בסוף כל פרק. בבתים רבים דנים מדי ליל שבת בסוגיות בפרשת השבוע ובאופן דומה השאלות מאפשרות לפתח דיונים חשובים בנושא השמיטה. הנה דוגמאה לשתי שאלות. האם לא עדיף להימנע מכל “סיבוכי” השמיטה ולצרוך רק פירות וירקות מיובאים? האם מותר לעשות הבדלה על יין שיש בו קדושת שביעית? התשובות לשאלות אלו מורכבות ואינן פשוטות, לפעמים הן מסתירות מאחוריהן אידאולוגיה שלמה (ניסיון להתקרב ולהרגיש קדושת שביעית תוך התמודדות עם הקושי לשמור עליה, או להימנע מכך בכל אפשרות) או שפרטיהם מרובים (מותר להבדיל על יין בקדושת שביעית, אבל האם מותר לשפוך ממנו ולכבות בו את הנר??) ונמצאים במחלוקות שונות. אין צורך לפתור עם הילדים את כל צדדי הסוגיות, אולם…

ננסה לסקור את הספר ולהתעלם לחלוטין מכך שהמחברת היא אישה שכתבה ספר הלכתי. ממילא ברוב ההתיחסויות לספר זה מה שיכתבו, אז פשוט נדלג על הנקודה הזו. קשה לכם? תדמיינו ששם המחבר הוא מלכיאל ולא מלכה ונעבור הלאה לתוכן הספר. שני הפרקים הראשונים גורמים לקושי מסוים ברצון לסקר את הספר כך מאחר והם עוסקים בנושא של לימוד תורה לנשים (מותר? אסור? חייבים?) ונשים כפוסקות הלכה (מותר? אסור? חייבים? רצוי?). לא נאריך בהם רק נציין שבמוזיאון היהודי בברלין, בחלק התצוגה המציג נשים בקהילה מופיעה תמונה המראה נשים לומדות כבר במאה ה-15. אין פה שאלה אלא מציאות שהייתה בפועל (והיה אפשר גם להציגו בספר), ועוד בתקופה הרלוונטית להתפתחות הפסיקה. נעבור לפרק אחר: ” אשה ואמירת קדיש”, ונצלול דרכו לספר. שימו לב ששמות הפרקים אינם כוללים שאלה. לא “האם לאשה מותר לומר קדיש” או “האם אישה יכולה לומר קדיש”, אלא הם מסגרת לדיון מפורט ועמוק בסוגייה. ניסוח העניין כשאלה כבר מלמד שלשואל יש מחשבה על התשובה. מבחינה זו הספר אינו ספר של שאלות ותשובות (שו”ת) אלא דיונים הלכתיים נרחבים במספר סוגיות. צורת כתיבה זו גם מזמינה את הקוראים לבוא נטולי דעות קדומות כלשהן ולהתרכז במקורות עצמם. בנקודה זו נעבור לסיפור אישי. לפני כ-15 שנה התכוונתי לבקר לאנגליה והיה לי ברור שאעלה לקבר של סבי….

הקובץ: “ההלכה: הקשרים רעיוניים ואידאולוגיים גלויים וסמויים“, מהווה את קובץ המאמרים השלישי שיוצא לאור בעקבות כנס בנושא שנערך בשנת 2006. המאמרים בתחומים שונים סביב הנושא, בזיקה כזו או אחרת אליו אולם המסקנה, הלא מפתיעה, היא שהפוסק מתחשב לא רק במנגון הפנימי של ההלכה (כאשר התחשבות כזו הייתה, כמו במתימטיקה מחייבת תוצאות זהות על ידי פוסקים שונים) אלא תפיסת עולמו משפיעה על פסיקתו. זו אינה מסקנה מפתיעה וידוע ששאלה הלכתית זהה עשויה תקבל תשובות שונות, והכל לפי זהות השואל, הנשאל והסיטואציה (המקום והזמן וכו’). המאמרים מדגימים את הנושא בזרמי יהדות רבים ישנים וחדשים. בכתבים עתיקים מתחילת תקופת הראשונים, דרך רבני הציבור החרדי, חסידים ומתנגדים, מעט מרבני הציבור הדתי לאומי ואפילו בתנועה הקונסרבטיבית.  זועק במיוחד הוא המאמר של יקיר אנגלנדר העוסק בבתי הדין הרבניים ובכך שגם כאשר הבעל מפגין אלימות רבה כלפי האשה לא כופים עליו מתן גט. מאמרו של אנגלנדר ממחיש את הפער הרב בין דרישות ההלכה כיום, כאשר כל הפוסקים שוללים מכל וכל אלימות נגד נשים, אולם בפועל, אין להם כלים כלל כנגד בעלים אלימים והם נמנעים מלכוף בעל אלים לתת גט מחשש לגט מעושה (גט שניתן שלא ברצון הבעל והחשש הוא כי אינו תקף ולכן ילדיה של האשה מנישואים לאחר מכן יהיו ממזרים). במאמר מובאים מספר דוגמאות מקוממות במיוחד,…

מעט מאד פעמים יש הזדמנות לקרוא ספר שהוא לחלוטין הראשון מסוגו. הזדמנות נדירה זו מספק ספרו המרתק של הרב שרון שלום “מסיני לאתיופיה” המביא את הלכות ומנהגי יהדות אתיופיה. מקורה של קהילת יהודי אתיופיה לא ברור ומתוארך מימי שלמה המלך ועד לאחר חורבן בית שני, אולם על כך שקהילה זו הייתה מבודדת לחלוטין מאות שנים ושבניה לא ידעו כלל על מה שקורה בעולם היהודי (משנה, תלמוד, סבוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים) אין חולק. גם קשייה המרובים של הקהילה ידועים והרב שרון מתמקד בקושי לשמר את מנהגיהם המבוססים על התורה שבכתב ועל הבנתם את עקרונותיה בדרכם המיוחדת שלהם. נושא הגיור של עולי אתיופיה ידוע, אולם גיור זה, הינו קצה הקרחון של הבעייה, שכן בני העדה למעשה נדרשים לזנוח את כל מנהגיהם ולנהוג לפי השולחן ערוך (כך לפי הרבנות הספרדית שלמעשה באה בדרישה דומה גם לקהילות אשכנז אולם נאלצת להשלים עם כך שאלו נוהגים במנהגים אחרים). אמנם גם הפסיקה האשכנזית מבוססת במידת מה על השולחן ערוך של מרן הרב קארו אולם כדוגמה מביא הרב שרון את קהילות תימן שנוהגים בפסיקה אחרת ואינם נדרשים לשנות כלום ממנהגם. למרות זאת, המרחק הרב בין מנהגי יהודי אתיופיה “ביתא ישראל” לבין ההלכה ומנהגים שהם לחלוטין סותרים את ההלכה המקובלת כיום, כגון טעימה קלה (שיעורה לא מוגדר שכן…