אני מאד אוהב את הספרים של אגתה כריסטי, ומחכה בסבלנות כל פעם לתרגום החדש של אחד הספרים. התרגום החדש שובר את הרצף הכרונולוגי שהתקדם ביצירתה של כריסטי ומביא ספר מתחילת הקריירה שלה משנת 1925. ספר זה הוא מעין ספר עצמאי בכתיבתה, ושני גיבוריה המרכזיים, הרקול פוארו ומיס מארפל לא מופיעים בו כלל. כמו כן בשונה מספרים רבים בהם התעלומה היא מקומית, כאן מדובר ממש במזימות בינלאומיות החובקות לפחות ארבע יבשות שונות, וכל זה בשאלת מדינה מדומיינת בבלקנים “הרצוסלובקיה”.

לפני הדיון ביצירה עצמה נדון מעט בדעות קדומות. זה קורה בספרים רבים, משפטים שלא מחליקים טוב בגרון, והפעם היה זה המשפט “אנשים מהסוג העברי. אנשי כספים צהבהבים מהסיטי של לונדון”, משפט המהווה תמצית התזה האנטשימית על כך שיהודים בעלי ממון מנהלים ומשתלטים על העולם. גם ביצירות מוקדמות אחרות של כריסטי, כדוגמת “הפרשה המסתורית בסטיילס” ניתן למצוא כמה משפטים מאד לא מחמיאים על יהודים. 

לפחות אצל כריסטי, נראה לי שהיא הושפעה מדעות הקדומות שרווחו בתקופתה באנגליה ושנחשבו לעובדה ואמת טבעית. אנחנו רגישים להתבטאויות כאלו, אולם גם הספרים גדושים גם בהתבטאויות אחרות כלפי עמים ולאומים אחרים, בפרט באפריקה ובאסיה, מתוך תחושת עליונות מופרזת שהבריטים אהבו להרגיש, ואנו משלמים כיום את המחיר על החרטות המאוחרות שלהם. למעשה בספרים מאוחרים יותר של כריסטי, ובפרט אחרי השואה, כמעט ולא ניתן למצוא התייחסות מפורשת ליהודים, ובמקרה אחד “מודעת רצח”, הדמות היהודית מוזכרת כפליטה שסבלה רבות. נראה אם כן שכריסטי לא הייתה בעלת דעות אנטישמיות, ושאת הדעות הקדומות שלה היא נטשה במהלך חייה.

נחזור לספר “הסוד באחוזת צ’ימניס” שנפתח דווקא באפריקה. גיבור הספר מקבל לידיו כתב יד שנכתב על ידי שליטה הקודם של הרצוסלובקיה המיועד לפרסום באנגליה, יחד עם מסמכים נוספים שהתגלגלו להם ברחבי העולם. רבים רוצים שהספר לא יתפרסם כלל וסיבותיהם עימם, בנוסף יש הרבה קומבינות לבחירת שליט חדש למדינה, ובעיקר כזה שייתן זיכיונות נפט לחברות הנכונות במדינות הנכונות. לקלחת הזו מתערבב גם ארגון פשיעה עצום הרוצה להניח את ידו על חפצים יקרים, וכל זה מתנקז לאחוזת צ’ימניס בה שוהה לורד קייטרהם, שאין לו כוח לכל הבלגן הזה והוא דמות הומריסטית במיוחד. איתו נמצאת בתו המתבגרת באנדל , המאופיינת בצורה ברורה כבחורה “פלאפר” כזו השוברת את מוסכמות זמנה. באנד החיננתי  תככב כעבור ארבע שנים בספר נוסף. לאחוזה מגיעים אורחים רבים וביניהם אנשי שירות החוץ, אורח המעוניין לבחון את אוספי האחוזה ואלמנה צעירה ומצודדת שגם עליה נשקפים איומים שונים ולא רק מצד מחזרים עקשניים מדי.

במקרה הזה, מרוב עצים ותעלומות שונות לא ממש רואים את היער. ספר זה נכתב כבר לאחר שהבלש פוארו הוצג, וכאן הגיבור הראשי, אנטוני קייד (כל הספר חשבתי על סולן להקת רד הוט צ’ילי פפרס)  משמש גם כבלש, למרות שהוא מעורב עד צוואר בכל הסיפורים ואין לו את נקודת המבט המרוחקת של פוארו. כמנהג פוארו, קייד אוסף את כל הנוכחים לחדר אחד למטרת גילוי הרוצח בסיום הספר ופתרונה המלא של התעלומה, או במקרה הזה התעלומות.

לכאורה יש לנו כאן ספר כריסטי קלאסי, אבל עודף הנושאים והעלילות, יחד עם הכנסת פוליטיקה שלאחר מלחמת עולם הראשונה, עם מגמות חברתיות של אותו הזמן בבריטניה, הם בעיני הנקודה הבעייתית בספר. כיום אמנם מקובל להכניס כמה תעלומות ועלילות הנראות לא קשורות לספר אחד ולגרום להן להגיע לאותה נקודה, וייתכן שגם בכך כריסטי הייתה חלוצה, אולם אלו לרוב יהיו ספרים ארוכים הרבה יותר, ובמסגרת קצרה יותר, התפירה של העלילות נראית לי מעט מלאכותית וכזו המשאירה יותר מדי קצוות פתוחים.

 
ייתכן גם שקריאה של ספר שנכתב בראשית הקריירה לאחר קריאת ספרים רבים שנכתבו לאחר ליטוש טכניקות הכתיבה והולכת הקורא שולל, מחמירים עם הספר יותר ממה שצריך ומציבים לו רף גבו, או עצם העובדה שעברו מעל מאה שנה מכתיבתו וסוגת הבלש כולה עברה שינויים רבים, הופכת אותו לארכאי לעומת ספרים אחרים שלה כדוגמת “ולא נותר אף אחד” שתמיד יישארו קלאסיקות. עיינתי בביקורות מהללות שנכתבו לאחר צאת הספר, ובביקורות מסויגות יותר בחלוף השנים עם מבט רטרופסקטיבי על כלל יצירתה (הכל זמין דרך ויקיפדיקה), ודעתי עם המסויגות.

לרוב את ספריה של כריסטי אני קורא בעיון, עוקב אחר כל רמז והטעייה ובסוף קולט ששוב כריסטי ניצחה וסידרה אותי. ההנאה שלי מהספרים היא בדיוק באותה נקודה בה אני מגלה איך כריסטי בלבלה וגברה עלי, ובספר זה לא הרגשתי כך בסיום העלילה. דיסוננס נוסף, היה שלמרות רצינות הנושאים, זהו אחד הספרים ההומוריסטיים ביותר של כריסטי שאני זוכר ובפרט בדמויותיהם של הלורד ובתו ושל האלמנה רוול. מאפיינים אלו של הומור רב ושל מזימות בינלאומיות נעדרים מרוב ספריה המאוחרים יותר של כריסטי, לפחות אלו שאני קראתי ואולי גם היא הרגישה כך. למעשה, מאחר ומדובר ביצירה מורדמת, נראה לי שכריסטי עצמה לקחה רעיונות בודדים מספר זה והפכה אותם לספרים אחרים, חלקם גם תורגמו בסדרה החדשה, וליטשה ושיפרה אותה. אם כך, ייתכן שספר זה שאמנם אינו מהטובים ביותר שלה, משמש מצע חיוני בהתפתחות כתיבתה לספרים מאוחרים בהרבה שלה שיונקים מספר זה ומתעלים עליו.

הסוד באחוזת צ’ימניס
אגתה כריסטי
מאנגלית: מיכל אלפון
עם עובד 2023
מגב הספר
שועי עולם התארחו תמיד באחוזת צ’ימניס, אבל הפעם התבקש הלורד קייטרהם, למורת רוחו, לארח חבורת מדינאים וקושרי קשר שמעורבים בקנוניית רצח בין־לאומית. מדוע כל אחד מהנוכחים משתוקק לשים את ידו על ספר זיכרונות שהשאיר אחריו רוזן מסתורי בפריז? כיצד הארכי־פושע הידוע בכינויו המלך ויקטור קשור לפרשה? ומי הם חברי היד האדומה?

אנתוני קייד, צעיר הרפתקן ששב מאפריקה בשליחות קטנה אשר קשורה בכתב היד של הרוזן וגם במכתבי אהבה אסורים, מוצא את דרכו דווקא ללב המפגש המסוכן בצ’ימניס. בעזרת וירג’יניה רוול היפה והנערצת הוא ינסה להתיר את הסבך, ואולי אף יצליח יותר מסקוטלנד יארד ומהבולשת הצרפתית במציאת הרוצח ובחשיפת הסוד האפל שבאחוזה.

הסוד באחוזת צ’ימניס הוא אחד הרומנים השנונים, המשעשעים והסוחפים של מלכת ספרות המתח אגתה כריסטי, והוא נחשב אחד מספריה האהובים על הקוראים. הוא עוּבד לתיאטרון, לטלוויזיה ולרומן גרפי והודפס בשלל מהדורות ברחבי העולם.