על קיום הספר של שנבל שמעתי כבר כמה חודשים לפני יציאתו והייתי סקרן מאד לראות את התוצאה, כאשר כל מה שהיה לי הוא כריכת הספר וגב הספר. לאחר הקריאה, קצת שיחוח עם שנבל על הספר, וקריאת מעט סקירות אחרות שכבר התפרסמו, אני אכתוב בצורה מעט שונה ואציע לכם שתי דרכים לקרוא את הספר, ומאחר ואנו אוחזים בסוגה של מסעות בזמן, מעט פנטזיה, יקומים מקבילים וספרות ספקולטיבית נכנה את שתי הדרכים בשם המתבקש: הגלולה הכחולה והגלולה האדומה.

בגלולה הכחולה, תמצאו ספר המציג אפשרויות של מסע בזמן, גיבורת הסיפור, ששמה עלום, מסיבות שלא התפרשו, והקורא מוזמן להציע הצעות משל עצמו, היא בעלת גישה ללחש עתיק שנותן הזדמנות לחזור לרגע מסוים בעבר. משם האפשרויות פתוחות. הגיבורה חוזרת בלי תוכנית סדורה, ליום שישי, הושענא רבה, כאשר מטרתה הראשונה היא מניעת האסון כולו ,ותוך כדי כך גם למנוע את מותו של בעלה. כצפוי, העניינים מסתבכים. כילדים, גדלנו על הסדרה "מנהרת הזמן". כבר בפרק הראשון שבו טוני ודאג נוחתים על הטיטאניק הבנו, שלא משנה כמה הוכחות תביא מה יקרה בעתיד, יתייחסו אליך בתור משוגע. כמובן שזה יקרה גם בספר. מספרים וסרטים אחרים למדנו, שתיקון יכול להיות בעצם קלקול עוד יותר גדול. רעיון זה מופיע כבר משחר ההסיטוריה, במקרא וגם בספרות היוונית, כטרגדיית הגורל, כל מה שננסה למנוע את הגורל, לא יעזור לנו, אבל כמסע מכוון לאחור בזמן, מצאתי את סיפורו של אדוארד אוורט הייל, HANDS OFF, כראשון שמציע זאת, בהסתמכו על סיפור מכירת יוסף. גם בספרנו, הנאמן לכללי הסוגה, כל זה יקרה, אולי בהגזמות כלשהן, כולל כל ההסתבכויות הלוגיות הרגילות במסעות בזמן, ששנבל מתמודד עם רובן בהצלחה, וישאיר את הקורא עם מסר שקשה לשנות את העבר, והרבה מאד אפשרויות של מה אם שהיו (ויהיו) לאורך הדרך. אם בכך היה נגמר ספרנו, לחלוטין דיינו, אפשר להמליץ בלב שלם.

אבל מתישהו במהלך הספר בלעתי את הגלולה האדומה. הבה נתבונן בכריכה המושקעת, בה כמעט לכל פרט יש משמעות . הכל אדום, אפוקליפטי לחלוטין, תחנת דלק נטושה, שקיעה או זריחה, עננות יפהפיה (ונדירה דרך אגב, יש כזו מספר בודד של פעמים בשנה), איכות התמונה עצמה, אבל אני אתייחס כאן רק לסדק העצום באספלט. הספר אינו מתמקד בכך, אבל הסדק מוזכר בכמה מקומות. זכותכם, בולעי הגלוגה הכחולה, לטעון שאני מייחס לכך חשיבות רבה מדי וזו לא כוונת המחבר. יכול להיות. ספרים נועדו בשביל הקורא. בכל אופן, בהמשך ובניגוד לאמירה החסידית, העבר אין, כבר היה והבנו שלשנות אותו לא נוכל. העתיד עדיין, אין לנו מושג מה יהיה, ספקולציה כזו או אחרת, ההווה אמנם כהרף עין, אבל בהחלט יש מקום לדאגה. כך שבקריאה זו, הספר אינו עוסק בעבר או בעתיד אלא בהווה, והסדק בכריכה מייצג את הסדק בחברה הישראלית כרגע, שנמשך כבר שנים ונראה שרק הולך ומעמיק. בספר נראה שלא משנה איזה מכת פטיש עם ישראל יקבל על הראש, הסדק ימשיך להתרחב. אין לי אלא להיזכר בפרשת הקללות בספר ויקרא: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אי אפשר לטעון שקריאה זו היא המצאה שלי, שנבל עוסק בנושאים אלו, אמנם בצורה מעט קלילה יותר בטורו האישי במקור ראשון פעמים רבות, אולם כאן הדבר מופיע בצורה מפורשת וחריפה הרבה יותר.

ובתור קורא הגלולה האדומה עשתה לי צרות צרורות. מעצם טבעה, היא הופכת את הספר מספר שכיף לקרוא אותו, לספר שיש בו קריאת אזהרה מטרידה. אולם לפחות בעיני, היא הופכת את הספר להרבה יותר טוב וחזק. היא הופכת את הספר מספר לספרות. לא ספר להעביר איתו את הזמן, לא איזה סיפור שקוראים ושוכחים, אלא יצירה עם מסר חשוב, שצריך וראוי להישמע, כזה שמעלה שאלות שיש להתמודד איתן ולענות עליהן. אין הרבה טעם בשאלות "מה היה יכול להיות אם". הדברים לא קרו וגם אם היו קורים אין לנו מושג מה היה קורה. אבל יש הרבה טעם בשאלות ובחשיבה "מה אנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו". אז אולי נהנתי פחות מהספר, אולם הדבר מהווה רק יתרון ומעצים את ההישג של שנבל, שביצירת ביכורים שלו, מצליח להביא יצירה שניתן לקוראה בדרכים שונות לחלוטין, כך שלא נותר לי אלא להמליץ, בכל דרך שתבחרו ולסכם במילותיו של מורפיוס: Remember, all I’m offering is the truth, nothing more.

יום השישי
אריאל שנבל
כנרת זמורה

מגב הספר
מה הייתם עושים אילו היתה לכם הזדמנות אחת לתקן?

אחרי שבעלה נפל בקרב, מקבלת הגיבורה של יום השישי הזדמנות חד־פעמית לשנות את העבר, למנוע אסון, להציל את הגבר שהיא אוהבת ולהפוך את גזירת הגורל – לא רק שלה אלא של עם שלם. האם תצליח? ומה תיאלץ להקריב בתמורה?

יום השישי הוא מסע סוחף בין כבישים ריקים ונופי געגוע, זיכרונות משפחתיים והחלטות מכריעות. במיומנות ובקצב עוצר נשימה ועתיר פעולה הספר מתמרן בין העבר היהודי להווה הישראלי, בין נופי עוטף עזה להרי הרוקי הנישאים, בין נבואות זעם ואפשרויות נחמה, בין מה שהיה לבין מה שעתיד להיות.

זהו רומן מקורי ומעורר מחשבה על אהבה ונחישות, אחריות ובחירה – והמחירים שאנחנו משלמים עליהן.

זהו מרוץ נגד הזמן, נגד כיוון השעון ונגד כיוון ההיסטוריה.

גירסת הדפסה