ספרו של עוזי פז הוא מהדורה מחודשת לספר שיצא לפני כ-15 שמה ואזל מהשוק. הספר הורחב ועודכן ונוספו לו תצלומים רבים הואו עסוק בסוגיות בשמירת הטבע בכלל ובישראל בפרט, תוך נתינת סקירה היסטורית ארכות טווח מהעת הקדומה כמעט ועד ימינו אנו.

הטבע משתנה כל הזמן. חלק מהשינויים הם טבעיים ולוקחים זמן רב בעוד שחלק הם מלאכותיים ולוקחים הרבה פחות זמן. חלק מהפגיעה בטבע היא מכוונת, למשל בנייה על שטחים פתוחים וחלק היא תוצאה של תהליכים שאפשר להבין רק אחרי זמן רב מראש, כמו שינויים בגידולים חקלאיים שמשפיעים על אוכלוסיות ציפורים, מי לטובה (עורבני) ומי לשלילה (חוחיות). שינויים עיקריים מכל הסוגים מוזכרים בספר.

גם גופים שמנסים לפעול למען הטבע טועים לפעמים (ויש כאלו שיגידו בדרך כלל), ודוגמאות העברה ידועות הן נטיעות של אורנים במוקם עצי החורש הטבעיים לארץ, וכך גם אקליפטוסים במקומות שונים. אמנם לא תמיד צריך להחזיר את הטבע למה שהיה, ולאקליפטוס יתרונות רבים לצד חסרונותיו ובכל זאת, חשיבות השמירה אינה מוטלת בספק והקריאה בספר רק מחזקת עובדה זו. אבל יש לדעת שלכל פעולה יכולת להיות גם תגובות לא צפויות ולפחות השיקולים צריכים להיות חלק בתהליך קבלת ההחלטות. נראה שייבוש ביצת החולה על מנת לנצל מרבצי כבול אדירים הנמצאים בה הוא ההוכחה שרעיון עם בסיס כלכלי כלשהו יכול לגרום לגפיעה אנושה בטבע, בלי שתצא ממנו תוצאה כלשהי. אוסיף ואומר שייתכן שאף שדות אנרגיה סולארית כדוגמת השדה באשלים ייתכן ונכנסים לקטגוריה דומה.

המדינה גדלה, נבנתה ושטחים פתוחים צומצמו לבלי הכיר ולפעמים נדמה שכמעט כלום לא נשאר. ביקרתי לא מזמן בשמורת נחל בוקק, שהייתה מפוצצת מטיילים וכך גם שמורות נחל דוד ונחל ערוגות ובכל שבת חורפית פה אנו שומעים על אלפי המטיילים שפקדו את שמורות הטבע. זה מצוין, אבל זה רק מראה שכבר כמעט אין מספיק טבע בשביל לפקוד אותו, ופחות ופחות טבע עירוני.

בספר ארבעה חלקים הנתונים סקירה היסטורית רחבה על טווח זמנים נרחב, סקירה מקיפה יותר על השנים בהם הטבע חטף את המכה האנושה ביותר באמצע המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים ועל מה שהיה מאז. גם תולדות גופי שמירת הטבע ובעיקר רשות הטבע והגנים בשמה הנוכחי (רט”ג) מפורטים והשער הרביעי כולל סוגיות שונות בשמירת טבע כגון. עד כמה לפתח אתרים, האם להפוך אותם לאתרים בתשלום, טיפול וסילוק מינים פולשים, השבת חיות שנכחדו ועוד. בהקשר זה אציין שהיחס לרט”ג הוא אמביוולנטי בקהילת המטיילים בארץ ויש הרבה מאד טענות כלפי הגוף הזה, שאמנם לא רלוונטיות כל כך לספר הזה, אבל צריכות מענה ודיון משלהן.

מכל הנקודת שהזכרתי אולי הנושא שהכי היה חסר לי ומופיע רק בקצרה הוא מה שמכונה טבע עירוני. בעיה זו היא חלק מהתרחבות הבנייה ומכך למשל שמישור החוף הפך להיות רצף אורבני אחד ארוך. אם פעם היו חולות בין תל אביב להרצליה הרי שכיום גם המעט שנשאר באזור חוף הצוק בסכנה. שמירת הטבע אינה חשובה בשביל שנוכל לראות עוד פרפר או חילזון אלא היא חיונית לשלמות המין האנושי עצמו. טבע קרוב לבית אינו מותרות אלא הוא צורך חיוני לחיים. במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, הדבר מהווה אתגר מיוחד, אולם כזה שאין ברירה אלא לעמוד בו.

לעבדה ולשמרה
עוזי פז
מאגנס 2021
מגב הספר

“שמורת טבע” היא ביטוי שגור ומוכר. לא כך היה בשנותיה הראשונות של המדינה. מרבית גורמי התכנון והביצוע בארץ לא הבינו מה הן שמורות טבע ולשם מה הן דרושות, ואילו השפה העברית טרם הכירה את המושג. קומץ של “משוגעים לדבר” ניהל מאבקים רבים למען שמירת הטבע, מאבקים הנמשכים מאז ועד עתה. רבים מהם נחלו הצלחה. את תוצאותיהם אפשר לראות כיום ברחבי הארץ – בשמורות הטבע, בגנים הלאומיים ובמרבדי פרחי הבר. 

קורותיהם של מאבקים אלה מובאים בספר זה מפיו של המחבר, ד”ר עוזי פז, מחלוצי שמירת הטבע בישראל, שלקח חלק פעיל ברבים מהם. לצידם מסופר גם על התמורות והשינויים שהתחוללו בנופי הארץ, על החי והצומח שבהם, מימי קדם ועד ימינו. הספר עשיר בתמונות שהמחבר צילם, והן נותנות ביטוי לנופיה המגוונים של הארץ ולצמחים ולבעלי החיים שבה.