אולי ההפתעה הכי גדולה בספר זה, השביעי בסדרת שליחות חשאית של דנה אלעזר-הלוי, היא שהוא הספר האחרון בסדרה. ככה, ללא אזהרה מוקדמת, אבל בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, חתמה דנה (ומי שרוצה לדעת הכיצד ולמה אני משתמש בשם הפרטי בלבד מוזמן לקרוא את הסקירה על מבצע ברלין) את ספרה האחרון.

זו החלטה מפתיעה כי הספרים אהובים מאד, עשרות אלפי ילדים קוראים אותם (וגם לא מעט נוער ומבוגרים), נמכרים מצוין, וערים בעולם לא חסר, ובכל זאת, ספר זה הוא האחרון. “כל השביעין חביבין לעולם” (ויקרא רבה כט יא). איני יודע מתי דנה קיבלה את ההחלטה שזה יהיה הספר האחרון, לפני הכתיבה, במהלכה או לאחריה, אבל ייתכן בהחלט שהוא הטוב שבסדרה.

חסד גדול עשתה איתנו דנה שפירטה את מחשבותיה בנושא במאמר מרתק באתר הפנקס. זהו מאמר מעמיק ומרתק ובו דנה מסביר את שיקוליה ועוד שיקולים שונים בכתיבת ספרים. קחו לכם כמה דקות וקראו את כולו. לא תתחרטו.

עכשיו כאשר חזרתם, מה שאני אעשה בסקירה זו הוא להתכתב עם שורות נבחרות במאמר, ולמעשה להגיב את דעתי עליהם כקורא אדוק של הסדרה.

“…ומצד אחר הצורך לחדש, להפתיע, לא לשעמם” – גם אני בסקירות על הספרים האלו מוצא את עצמי באותה בעייה. לכתוב שוב שהם טובים, מהנים, ומלאים במסרים חיוביים. לא מחדש כלום. לא מאמינים? תקראו את הסקירות על מנהטן, ברלין, קהיר, טורונטו, ולונדון. מאחר וכבר לפני שני ספרים התקבלה החלטה לא להפעיל את הילדים בשירות המוסד, והחלטה זו הופרה פעמיים, נדרשה יצירתיות להניע את העלילה. זו בעייה לא פשוטה, ונמצא לה פתרון מעולה. עלילה מהעבר שמתרגשת על הילדים שלא בטובתם, עם עלילה שלא קשורה למוסד, ועם עלילה נוספת שכן קשורה, ובסוף כולן מצטלבות, כך שאין ברירה והילדים שוב בפעולה.

גם בחירת העיר, תל-אביב, עיר הבית של דנה תרמה לכך שהספר משובח במיוחד, כי בעוד בספרים קודמים העיר הייתה יותר סוג של תפאורה ואמנם שמענו על כמה אתרים מרכזיים, אבל לא ממש טיילנו בה, כאן תל אביב היא גיבורה בזכות עצמה, על רחובותיה ואתריה. כאשר מכירים עיר כל כך טוב אפשר לדייק לרזולוציית של תיאור בתים מהיכרות אישית ולא בסיור וטיל תחקיר קצר.

“על כל פנים, גם תרומתה המכרעת של דריה לסדרה הגיעה בסופו של דבר אל סף מסוים של מיצוי, לפחות לתחושתי.” – ההוספה של דריה אי שם בכרך הרביעי נדמה לי, יצרה מתח רב בסדרה, אולם לא בהכרח כזה שמשרת את הסדרה. קודם כל מבת יחידה, יש עכשיו שתי בנות. דריה גם צעירה יותר וילדותית יותר, וההתנגשויות לא איחרו לבוא. אפשר להמשיך סדרות שלמות על בעיות של בני נוער, אולם הן יתרחקו מהנושא המקורי של עלילת המבצעים והריגול, שהיא עדיין העיקר למרות שכפי שדנה אומרת, אנחנו התאהבנו בדמויות יותר מאשר במבצעים.

“הבחירה שלי לכתוב ספרים ריאליסטיים העמידה לפנַיי עוד אתגרים של תקינות פוליטית ותהיות באשר לסוגיות של פוליטיקת זהויות.” שדה המוקשים שנוצר סביב הנושא הזה כמעט ואינו אפשרי לחצייה. בעוד שברור, שנועם הבת לא תהיה המסכנה והחלשה וכו’, הרי שניסיון לאפיין כל ילד לפי מוצא עדתי (ואמנם שם משפחה יש רק אחד, אבל כל כך הרבה ילדים הם כבר ממוצא עדתי מעורב, שתוך דור או שניים אפשר לקוות שהנושא יהיה NONISSUE), ועוד מאפיינים (גובה, משקל, עיסוקים, רמת דתיות), יוצר סלט אינוספי שרק מזיק. אבל דנה ערה לנושאים אלו ופותרת אותם בצורות אחרות, על ידי דמויות רקע, שונות ואחרות המשתלבות בעלילות הספרים. היא עושה את זה בשקט ובחכמה בלי רעש וצלצולים.

“רציתי שכל ספרי הסדרה יפנו אל מה שמכונה אצלנו “ילדים ונוער”” – אחת השאלות שסקרנו אותי בכל ספר, הייתה כמה זמן עבר מהספר הקודם. בתחילה היה נראה שעובר פרק זמן משמעותי של חצי שנה או שנה, פרק זמן דומה לזמן שעבר בין הספרים. בספרים האחרונים העלילה דחוסה. נגמר מבצע ומתחיל עוד אחד. זה אכן גורם לבעייה אצל הקוראים שגדלו בינתיים, אבל הגיבורים נשארים בגיל הקודם, ולכן יהיו ילדים שיגדלו ונטשו את הסדרה באמצע. זה בסדר, וגם דנה כותבת שזה בסדר. החלטה הפוכה, אפשרית, אולם המכשול הגדול העומד בדרכה הוא שהסדרה מילדים ונוער תהפוך ל-YA . אנחנו כבר על הדרך לשם, ענייני הבנים בנות שלא היו קיימים בספרים הראשונים, קיימים, בצורה עדינה, וכפי שדנה כתבה בעצמה, להמשיך הלאה, דבר כמעט מתחייב לו הגיבורים גדולים יותר, יהיה לא רלוונטי לקהל היעד המקורי.
ניתלה באילן גבוה, סדרת הארי פוטר, בה הגיבורים גדלו כל פעם בשנה. גם בספרים עצמם ההבדל ברור. רק בספר הרביעי נהרגה דמות של ילד ולאחר מכן, הספרים נהיו הרבה יותר אלימים. את כמות המתים בקרב המסיים את הספר השביעי כבר קשה לספור. כך שהמשך דורש בבירור שינויים.

“ללבטים ולתהיות אין באמת סוף”. ההחלטה על סיום הסדרה היא החלטה אמיצה. הרי היה אפשר להמשיך בוודאות עוד כמה ספרים, גם הקהל רוצה עוד, ומן הסתם גם בהוצאת הספרים, הרימו גבה. אנו מכירים סדרות אינסופיות שדומה שאינו נגמרות לעולם, ולזיים סדרה כזו ואחרי מספר לא גבוה יחסית של ספרים, מראה בהחלט על אופי מיוחד. האם ההחלטה נכונה או לא, רק דנה תדע וגם זה בעוד כמה שנים, ואולי אף פעם לא, ובכלל אין אפשרות לנכון או לא נכון במצב כזה. הדמויות בוודאי ימשיכו להתרוצץ במוחה, וגם במוחנו אם תהיה מה אכן יקרה להם. אולי חלק מהקוראים היותר מבוגרים יחלמו על סדרה בעוד עשר שנים כאשר הם כבר מבוגרים ולוחמי מוסד מן המניין, או בעיסוק אחר לגמרי, אולי דווקא דמויות משנה יתפתחו, מי יודע.

“ועכשיו, לספרים הבאים.” – בהצלחה דנה. מחכים.

שליחות חשאית – מבצע תל-אביב
דנה אלעזר-הלוי
ידיעות ספרים 2021
מגב הספר
אחרי הפסקת הפעילות שלהם במוסד, לארבעת גיבורי הסדרה – גיא, נועם, רועי ודריה – לא קל לחזור לחיי שגרה של לימודים ובילויים עם חברים. גיא מנסה לפתור את הבעיה ומחליט לגייס את חבריו כדי לעזור לאבא שלו לגלות מי גונב את הסודות המסחריים של החֶברה שהוא עובד בה.

תוך כדי ההכנות למבצע הריגול התעשייתי, הילדים מתחילים לשים לב למשהו מוזר: אישה ג’ינג’ית מסתורית עוקבת אחריהם. למה? מה היא רוצה מהם?

הילדים מחליטים לערב את חנן, איש המוסד שגייס אותם, ומתברר שהם נקלעו לפרשה מסעירה במיוחד, שמתפרשת על פני שלוש יבשות, מאיימת על מדינת ישראל, ומערבת יריב מסוכן שהם מכירים היטב.

מבצע תל אביב, מעמיד את הגיבורים במבחנים קשים מתמיד, ומביא את הסדרה שליחות חשאית לשיא חדש של מתח והתרגשות.