האסופה “נוסח עברי” מביאה מבחר מגוון של שירים מתורגמים בידי צור ארליך שטרם קובצו בספר משלהם. יש לקורא השירה, בפרט לזה המתחיל, יתרון באסופת שירים, לעומת ספר המוקדש כולו למשורר אחד, בכך שמישהו כבר ביצע עבורו את מלאכת הבחירה והחליט שאלו שירים הראויים שיבואו לפניו וראוי גם להשקיע את המאמץ בתרגומם. בנוסף, האסופה מאפשרת מיגוון של שירים ומשוררים ממקומות ותקופות שונים.

את ההפתעה הראשונה חוויתי כבר בכותרת של ההקדמה – “סוד העיבור”. בדיוק בזמן הקריאה עסקתי רבות בסוגיית “סוד העיבור” במסגרת הלימוד של הדף היומי במסכת ראש השנה. מה לביטוי זה המייצג את סודות עיבור החודשים ולוח השנה העברי לשירה? התשובה התבררה מיד, שכן במונח עיבור התייחס ארליך לתהליך אותו עובר שיר במהלך התרגום עד שהוא נהיה שיר בעברית. דבר מדגים את יכולתה של השירה והמתרגם לקחת ביטויים ולצקת לתוכם משמעות חדשה. מאחר ומדובר באחת הסוגיות הסבוכות בש”ס מצלח ארליך, בנוסף למשחק המילים, להעביר לקורא עד כמה עניין התרגום הוא מסובך ואת זאת לעשות עוד בכותרת של ההקדמה לפני שקראנו ממנה ולו מילה אחת.

ההקדמה עזרה לי לרבות להבין את תהליך התרגום וגם הקלה עלי את עבודת הביקורת, שכן ארליך מפרט מה בדיוק מטרתו וכן את השיטות להשגת מטרה זו ולי לא נותר אלא לבדוק זאת בספר עצמו. למעשה ארליך מציע מעין “אלגוריתם” לתרגום, ובאלגוריתמים, בניגוד לשירה, אני מבין משהו.

המטרה המוצהרת העיקרית, בהפשטה מסוימת, היא לא רק לתרגם את השיר, אלא למעשה לכתוב אותו מחדש כפי שמחברו המקורי היה כותב אותו לו היה יודע עברית. למטרה זו יש נגזרות שונות ואולי החשובה שבהן היא שאפשר לוותר על תרגום מדוייק מילה במילה, ולהתרכז יותר במשמעות הכללית. נגזרת שנייה היא כי בעוד הגמישות בכל מה שקשור לתוכן גבוהה, הרי שעל הצורה כמעט ואי אפשר להתפשר. למעשה הופתעתי ממתן החשיבות הגבוה כל כך לצורה, עד שנזכרתי בקורסי הנדסה שלקחתי שהדגישו שדווקא החיבור בין הצורה – Form לתוכן – Function, הוא זה היוצר את הארכיטקטורה. לאחר הבנה זו התחלתי להתייחס לשירה ולתרגום כמלאכה ארכיטקטונית הנדסית, דבר שהקל עלי עוד יותר, ולמעשה הצדדים המשותפים בין השניים רבים וזוקקים מאמר נפרד.

תשומת לב מרובה מקיש ארליך לנושא החריזה ובעיקר ליצירת חרוזים עשירים ומתוחכמים, בניגוד לחרוזים הפשוטים המופיעים לרוב עליהם כבר אמר אבן עזרא: “לא תחרוז שור וחמור יחדיו”. גם לחרוז עשיר יש הגדרות טכניות ושיטות לדרגו, אולם די אם נאמר שזה חרוז שיפתיע אתכם, כזה שאינו ברור מאליו, אלא לוקח מילים שונות, ואפילו אותיות שונות, אך עדיין עם מצלול דומה. לפעמים אפילו לא תדעו מיד שזה חרוז.

המשך ההקדמה טכני יותר ועוסק במונחים מתורת המשקל. הידע שלי בתורת המשקל מסתכם בזה שאני שוקל יותר מדי ולכן דמיינתי שהמונחים המקצועיים ימבי ואנפסטי הם בכלל בטטות ואנטיפסטי, הנחה שקיבלה אישוש מפתיע מהשיר השלישי בספר, “המנון לכרס”, בו מוזכרים מאכלים אלו.

אך ברצינות, אין צורך בהבנה של תורת המשקל על מנת להנות מהשירים. מי שבקיא בה כנראה יוכל להנות יותר, והדבר נכון בכל תחום. ככל שיש יותר הבנה יש יותר הנאה, אך אין הדבר מהווה חסם בפני ההדיוטות. אפשר להנות ממוזיקה בלי להכיר את כל הסולמות והתאוריה שמאחוריהם ומציור בלי לשלוט בטכניקות ערבוב הצבעים וכך גם משירה ובמקרה שלנו בו אנו רוצים להנות גם ואולי בעיקר ממלאכת התרגום עצמו, על אחת כמה וכמה.

בנוסף, בקובץ מופיעים מפעם לפעם הערות המתרגם/עורך על המשוררים והשירים. אין אחידות בהערות אלו. לעתים יופיעו ולעתים לא. ייתכן והיה רצוי פורמט אחיד יותר, כמה מילים על כל משורר, או כמה על כל שיר. אמנם הסברים אלו מועילים ועוזרים אך לא ברור מה הקריטריון לכך שהם מופיעים אצל משורר אחד ואצל אחר לא, ומתי סומכים על בינתו של הקורא ומתי עוזרים ורומזים לו.

עד כאן עסקנו בהקדמה, אותה אני ממליץ לקרוא כמה פעמים שכן היא מרתקת, מעשירה ומהווה מסה בפני עצמה. כעת הגיע הזמן להביא כמה דוגמאות לתרגומים. איני מבקר את השירה המקורית, אולם את התרגום אפשר בהחלט לבקר ולהעיר עליו. כפי שאמרנו, ארליך לוקח חירות גבוהה מבחינת התוכן ובשירים רבים תמצאו ביטויים שלא הופיעו כלל במקור האנגלי. חירות נוספת, “חצופה” אפילו יותר, היא בכך שארליך מתרגם משפות שהוא אינו מכיר. יידיש והונגרית. זה אכן די תמוה, אבל אם נזכור שתהליך התרגום הוא כתיבה מחדש, הרי שלאחר שהמבנה המשקלי של השיר במקור הוברר, ואדם הדובר היטב את שפת המקור הסביר לארליך היטב כל מילה, האפשרויות לבנייה מחדש קיימות. בכל אופן, מאחר ולי אין יכולת לקריאת השירים במקור, לא אוכל להתייחס לתרגומים אלו, שעדיין נראה לי שהם בבחינת דבר שפחות מקובל בעולם התרגום.

כקורא האסופה עומדות בפני שתי מטרות. הראשונה לקרוא כל שיר בפני עצמו, ולנסות להבין “למה התכוון המשורר”. לאחר מכן יש לקרוא את השיר במקור ולבחון את התרגום. נדגים תהליך זה באמצעות שני שירים שהמרחק ביניהם הוא למעלה מארבע מאות שנה.

לא ידעתי שהמלכה אליזבת הראשונה הייתה גם משוררת. בניגוד למלכה אליזבת השנייה שצריכה בעיקר לדאוג מהשערוריות של בני משפחתה – אחותה בתחילת כהונתה, וילדיה בהמשכה, המלכה הראשונה הייתה צריכה לדאוג לא רק לכתרה, אלא גם לראשה, פשוטו כמשמעו, ועל חששותיה אלו היא כותבת בשיר “בְּצֵל צָרֵי עָתִיד” ובמקור The Doubt of Future Foes.

דרוש ידע בתולדות אנגלייה כדי להבין שהשיר עוסק באויבתה המרה של אליזבת, מרי מלכת הסקוטים. אבל ארליך רצה להבהיר זאת ובעיקר נראה שלא יכל לכבוש את עצמו מהזהות בעברית בין שם האויבת לבין פעולת המרד – מרי. וכך רק לקראת סוף השיר, הזדמנות אחרונה למי שלא הבין מעצמו במה מדובר מופיע הבית הבא:

כִּי קֶסֶם מֶרִי אָוֶן
וְחַטָּאת – קָלוֹן
וּמְגֹרֶשֶׁת נָכְרִיָּה
כָּאן לֹא תִּמְצָא מָלוֹן.

במקור, באנגלית עתיקה מעט:

No foreign banished wight
shall anchor in this port;
Our realm brooks not seditious sects,
let them elsewhere resort

עניין העגינה בנמל הושמט לחלוטין, סדר המילים מעט שונה, וגם אין ברירה אלא לוותר על כפל המשמעות של המילה resort המשמשת גם כמוצא. אלו הן הבעיות שעל המתרגם לפתור ותמיד יהיה משהו שצריך לוותר עליו, אולם המטרה היא להגיע לפתרון המיטבי ולשמור ככל האפשר על רוח המקור.

מעבר לאזכור השם מרי, הפסוק מספר שמואל (א טו כג): “כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר…”, עם שינויים על מנת לשמור על המשקל, הוא מסיפור מלחמת שאול בעמלק. מכאן מגיעות משמעויות נוספות דרך ההקשר התנכ”י העוסק בהעברת המלוכה משאול לדוד, וכמה פסוקים אחר כך יש גם מלך המוצא את מותו. נושאים אלו מתקשרים בצורה הדוקה ומושלמת לתוכן השיר, עד שהתרגום נראה כמעט כמובן מאליו. אבל כמובן שדבר זה מובן מאליו בדיעבד, ושימוש בפסוק זה מהווה הברקה של המתרגם, המדגימה את מבחר האפשרויות שמקבלים כאשר מוותרים מעט על הצמידות לתוכן.

דוגמה אחרת היא משיר מאוחר הרבה יותר: אוגוסט 1968 מאת ו”ה אודן. מה היה לנו בשנת 1968? לא מעט דברים, אולם באוגוסט 1968 הכוונה יכולה להיות רק לפלישה הסובייטית לפראג. ללא שם השיר, לא היה אפשר להבין מתוכנו שעל כך מדובר, אלא על כיבוש באופן כללי, והמשורר בחר לתת את ההקשר בכותרת השיר ולא בתוכו, בחירה שהתרגום משמר. נבחן את המקור והתרגום של כמה שורות בשיר.

הנה שורות המקור  של הבית הראשון:

The Ogre does what ogres can
  Deeds quite impossible for Man
But one prize is beyond his reach
.The Ogre cannot master Speech

ובתרגום:

הָעוֹג נוֹהֵג מִנְהַג עוֹגִים
שֶׁבְּנֵי אָדָם לֹא נוֹהֲגִים.
כָּל עוֹג יָכוֹל לִשְׁעֹט, לִשְׁאֹג  
רַק לְדַבֵּר קָשֶׁה לָעוֹג.

למילה ogre אין ממש תרגום מוצלח בעברית. סוג של מפלצת, אבל לא בדיוק. שרק החביב והלא מפלצתי בעליל הוא מין ogre. עוג היא בכלל לא מילה אלא שם. שם תנכ”י, של מלך שמה שאנו יודעים עליו זה שהוא היה ענק. אז אודן כיוון אותנו למפלצת, וארליך מרמז בבירור על הענק הסובייטי. גם כאן בזכות מעט ויתור על התוכן  ושימוש במילה עם קונוטציות ברורות לקורא עברי יחד עם שמירה על המצלול, נוצר תרגום חי המעביר את המשמעות במלואה.

שתי דוגמאות אלו, שהן רק מעט מאלו שבחנתי לעומק, מספיקות בשביל להבין שכל שורה ושורה בתרגום היא מלאכת מחשבת, המזקקת ובודקת אפשרויות ומנסה לשפרן שוב ושוב, עד שמגיעים לפתרון מוצלח כל כך שהוא נראה טבעי ביותר ומחביא מאחוריו את המחשבה הרבה. כמו כן ניתן לראות שהקורא צריך ידע מוקדם במיגוון תחומים, היכרות עם ההיסטוריה ועם התנ”ך למשל ובעיקר היכרות עם העברית עצמה על שלל אפשרויותיה. אין לי דרך לדעת, כמה “הברקות” תרגומיות פספסתי מחוסר תשומת לב או חוסר ידע, ובכך פענוח הספר הופך גם למעין חידוד אינטלקטואלי מרענן ומתגמל. כמובן שאין ציפייה מהקורא לקרוא כל שיר במקור, אולם חזקה שכל קורא יסתקרן משורות מסוימות וילך לבדוק אותן, ואז יצטרך לתת את דעתו וליגע את מוחו על אופן תרגומם. לאחר קריאת מספר שירים והשוואת התרגום שלהם, אפשר לומר שארליך מקיים את אשר הבטיח בהקדמה, כתיבה מחודשת של השירים במחיר ויתור על תרגום מילה במילה, בלי לוותר על המבנה שלהם, ככל שידיעותיי בתורת המשקל מגיעות, בלי לוותר על החריזה, ואף לשכללה מהמקור האנגלי ובעיקר בלי לוותר על המשמעות הכללית, ואף לתת לה הקשר לקורא הישראלי הרחוק גם בזמן, גם במקום וגם בשפה משירי המקור שמקבלים חיות חדשה ופותחים אופקים חדשים.

נוסח עברי – אסופת תרגומי שירה
תרגום: צור ארליך

הוצאת דחק 2021
מגב הספר
“נוסח עברי” כולל מבחר נרחב מתרגומי השירה של צור ארליך שנצטברו במהלך חמש־עשרה שנות פעילות – ובפרט כאלה שלא כונסו בספריו הקודמים. רבים מהם נדפסים כאן לראשונה. הספר כולל תרגומים ליצירות מאת תומס נאש, ויליאם שייקספיר, בן ג’ונסון, אליזבת הראשונה, ג’ון דאן, ג’ון דריידן, רוברט הריק, ג’ורג’ הרברט, תומס טרהרן, ויליאם קופר, ריצ’רד לאבלס, ג’ונתן סוויפט, אלכסנדר פופ, ג’ון קיטס, לורד ביירון, ויליאם וורדסוורת לונגפלו, לואיס קרול, אבנעזר אליוט, סמואל באטלר, אמילי דיקינסון, וולטר אלכסנדר ריילי, רודיארד קיפלינג, תומס הארדי, רופרט ברוק, זיגפריד ששון, וילפרד אוון, ג’ון מק’קריי, ויטה סקוויל־וסט, עדנה סנט וינסנט מיליי, שרה טיסדייל, ג’וזף קמפבל, ויליאם באטלר ייטס, עזרא פאונד, יו מקדרמיד, אליזבת בישופ, ד”ה לורנס, ו”ה אודן, פיליפ לרקין, אליזבת ג’נינגס, מרי אוליבר, אברהם סוצקבר, ה. ליוויק, חנה סנש וכן עיבודים טקסטואליים לסימפוניות מאת לודוויג ואן בטהובן ויוהנס ברהמס.