לפני כמה שנים הזדמנתי לארמון בלנהיים, ביתו של הדוכס ממרלבורו ומקום הולדתו (ומותו) של צ’רציל. תערוכת ענק משטח הארמון הוקדשה אליו ושם נחשפתי לפער בין ההיכרות עם דמותו בישראל, היכרות המסתכמת כמעט אך ורק בשנות מלחמת העולם השנייה, ואולי בזכות הסרטים וסדרות כגון “הכתר” גם מעט לאחריה. אם אתם ליד העיר אוקספורד הקדישו לפחות מחצית היום לביקור בארמון מיוחד זה.

ולא שלא נכתבו ספרים על צ’רצ’יל ואפילו בפרובינציה הקטנה שלנו בלבנט תורגמו לא מעט מהם, אבל איכשהו עשרות שנותיו הראשונות של צ’רצ’יל, למעט אולי תפקודו כשר המושבות, אינם זוכים לידי ביטוי מלא בהם. כמו כן לא ידעתי עד כמה ראש ממשלת בריטניה הגדולה, הוא סופר פורה. אמנם ספר זה נכתב לפני כהונתו כראש ממשלת הוד מלכותה, אבל שמועות עיקשות טוענות שחלק מכשלונו בטיפול במגפת הקורונה הוא בגלל התמסרותו לכתיבת הביוגרפיה של אנגלי אחר שנערץ עליו – שייקספיר. ג’ונסון עצמו בהקדמה מפרט מדוע ראה צורך להוסיף עוד ספר על צ’רצ’יל וגישתו משכנעת. הוא בא לספר סיפור. הוא לא נצמד לזוטות ורשאי גם לקפוץ בזמנים ולסדר הת העלילה כרצונו. מטרתו להציג את צ’רצ’יל כמנהיג הגדול ביותא של אנגליה אם לא של העולם כולו.

נחזור לצ’רצ’יל – האיש עם הכובע, הטומיגן והסיגר הנצחי. ספר זה לא ימלא את כלל הפערים, שכן הוא אינו ביוגרפיה, וגם לא מתיימר להיות. ג’ונסון מעריץ את צ’רצ’יל ולא טורח להסתיר זאת מהעמוד הראשון. אולי סוגד תהיה המילה המתאימה ביותר. ג’ונסון מנסה לשכנע אותנו שצ’רצ’יל הוא המנהיג הגדול בויתר שהיה אי פעם ומציג סיפורים מתחנות חייו של צ’רצ’יל, רגעי ייאוש שפל והתעלות. אפילו את יצירת המזרח התיכון, מה שאנו מכירים היטב וחווים את הברדק העצום שהבריטים השאירו פה עד היום (ובעוד הרבה מקומות שהם עזבו כגון הודו/פקיסטן/בנגלדש), הוא רואה כהישג הטוב ביותר האפשרי. כנראה שקורא ישראלי יערער על קביעה זו.

הספר עוסק גם בשנים הפחות מוכרות של צ’רצ’יל שהיה חובב הרפתקאות מושבע ולא פספס הזדמנות להגיע לאיזה קרב בכל חור על פינת הארץ, אמנם לרוב ככתב ועיתונאי אבל עדיין הצליח לאסוף אחריו אוסף עצום של הרפתקאות. גם על היחסים המשונים למדי בינו לבין אביו לא ידעתי הרבה, והספר מתייחס אליהם אולם מאחר והוא אינו ביוגרפי, הוא לא נותן תיאור מלא (וטוב שכך) שלהם, אלא מספר את עיקרי הדברים.

הכתיבה של ג’ונסון מרתקת את הקורא והוא כותב בסגנונות משתנים, כולל פרק המתחיל בגני בלנהיים הנכתב כקריינות חיקוי מושלמת לסר דייויד אטינבורו (אמן סדרות הטבע של ה-BBC). מאחר וטיילתי בגנים ובארמון ראיתי שג’ונסון היטיב לתארם. כמו כל דמותו הססגונית של ג’ונסון, שערו הקופצני שלעולם אינו מסודר והמבט המפוזר, כך גם הספר ומכאן קיסמו המיוחד. כמו כן, יש הרבה הומור בספר וכמתחייב מדמותו של צ’רצ’יל גם גסויות פה ושם, שכן לצ’רצ’יל כידוע היה פה גדול וגם קצת מסריח ולא רק מהסיגרים וכמויות האלכוהול האינסופיות שהוא צרך.

צ’רצ’יל הוא ללא ספק איש שהפוליטיקלי קורקט רחוק ממנו והלאה, וגם הוא סובל מנחת זרועם של ימינו אלו בהם הוא נחשב מיזוגן וגזען, וג’ונסון גם מתייחס לנושאים אלו. בכל אופן לנצח יש לזוכרלצ’רצ’יל את עמידתו האיתנה לא רק מול היטלר אלא מול קבוצה עצומה של פוליטיקאים ואצילים אנגלים שהיו להוטים לחתום חוזה כלשהו עם היטלר (סוג של כניעה למעשה), וצ’רצ’יל היה כמעט היחיד בינם לבין הסכם זה. דם יזע ודעמות צ’רצי’ל הבטיח וקיים. לא חייבים להעריץ את צ’רצ’יל אבל כדאי להכיר את דמותו ולעשות זאת עם ספר שאינו כבד ועמוס מדי בפרטים, אלא עשיר בתיאורים ונקרא כספר פרוזה מרתק.

אפקט צ’רצ’יל – סיפורו של המנהיג ששינה את העולם
בוריס ג’ונסון
מאנגלית: ימימה עברון
שיבולת 2021

מגב הספר

“וינסטון צ’רצ’יל היה מוט הברזל של הגורל. אלמלא היה במקום שהיה והציב התנגדות, הרכבת הנאצית הייתה טסה קדימה. בהתחשב בקורותיו עד אז, נֵס שהוא בכלל עוד חי”

מה משנה את מהלך ההיסטוריה: דחפים כלכליים והתנהגותם של המונים, או אישים דגולים המתעלים למעלה מגובה השעה? הספר הזה מציע תשובה ברורה, ומוכיח אותה ממקרהו של אדם גדול מהחיים, שבכוח אישיותו ותושייתו, שנינותיו וגם שיגעונותיו הציל את העולם מגרמניה הנאצית: ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ’רצ’יל. היה בו גרעין אישיותי נדיר ששינה הכול. בוריס ג’ונסון קורא לו אפקט צ’רצ’יל.

את סיפורו של צ’רצ’יל כתבו רבים, גם צ’רצ’יל עצמו, אבל בוריס ג’ונסון כותב אותו אחרת לגמרי. זו איננה עוד ביוגרפיה. זהו סיפור, סיפור אמיתי, המטייל הלוך ושוב בין נקודות מייצגות בתשעים שנות חייו של צ’רצ’יל, ומאיר מהן את ימינו שלנו – שאלמלא צ’רצ’יל היו נראים אחרת לגמרי. מעט לאחר שכתב את הספר הזה נכנס בוריס ג’ונסון לנעליו הגדולות של צ’רציל; כשג’ונסון כותב על צ’רצ’יל, הוא כותב על מקור השראתו הפוליטית.

כמה פעמים ניצלו חייו של צ’רצ’יל כשהתעקש להיות בקו הסכנה?
אילו מהשנינויות החריפות המיוחסות לצ’רצ’יל הוא לא אמר מעולם?
מדוע לא הצליח צ’רצ’יל ב-1945 לשכנע את ארה”ב להילחם בקומוניזם?
ומהו, בעצם, אפקט צ’רצ’יל?

בוריס ג’ונסון, יליד 1964, הוא ראש ממשלת בריטניה מטעם המפלגה השמרנית מאז 2019. בשנים 2016-2008 שימש ראש עיריית לונדון, וקודם לכן היה חבר הפרלמנט. הוא בעל תואר בלימודים קלאסיים מאוניברסיטת אוקספורד. שימש עיתונאי בטיימס הלונדוני, בדיילי טלגרף ובספקטייטר. כעיתונאי וכפוליטיקאי כאחד הוא נודע בעמדתו הנוקבת נגד השתתפות בריטניה באיחוד האירופי, בהתנגדותו לתנועת החרם על ישראל ובמאבקיו למען חופש הביטוי.