אחת האמירות שנשמעו בהקשר של חוק הספרים הייתה כי החוק יחזיר לספר את “הכבוד”. אני מטיל ספק באפשרות שחוק כלשהו יכול לעזור “לכבוד” ואת מצבו של “הספר” כמושג יש לתלות לדעתי בגורמים אחרים לגמרי ובעיקר בכך שכיום קל יותר וזול יותר להוציא ספר לאור. לא סתם מצרף הביטוי “כבוד ויקר” את המילים האלו יחדיו. מה שיקר מקבל בעצם יוקרו הילה של כבוד, ואילו מה שזול לא. והוצאת ספר, נהייתה משהו זול יחסית שהרבה אנשים יכולים להרשות לעצמם, בוודאי אם זה החלום שלהם. זו מגמה עולמית וישראל היא חלק ממנה. כמות הספרים שיוצאים רק עולה, כמות האנשים שכותבים ספרים עולה עוד יותר וסדנאות כתיבה וספרים על כתיבה נהיו פופולריים במיוחד. כיום, אין כבר צורך בהוצאת ספרים מסורתית, אפשר להוציא ספר לבד או עם הוצאה שלמעשה משמשת כקבלן, כלומר היא אינה משלמת לסופר, אלא הסופר משלם לה. ריבוי הספרים שיוצאים אינו דבר רע ומראש גם אין דרך לקבוע קריטריון של איכות. ספר בהוצאת מוכרת ומכובדת יכול להיות ספר גרוע ואילו ספר בהוצאה פרטית יכול להתגלות כמוצלח. אני מבחינתי מוכן לתת הזדמנות כמעט לכולם. אך גם הקוראים נמצאים בבעיה. שפע הספרים העצום והסטטיסטיקה שלפחות רוב הספרים הם בינוניים (אם לא למטה מכך מפני שלפעמים ספרים בהוצאה עצמאית מוותרים על שירותי עורך מקצועי) מקשים…
הומור הוא דרך מצוינת להעביר נושאים רציניים ואחרי כמה ספרים בנושא, ספרו החדש של דן אריאלי הוא מזן אחר לחלוטין. כבר הפורמט הריבועי והקטן גדוש האיורים מרמז כי זהו ספר שונה מהספרים הקודמים שהיו עיוניים יותר. הספר מכיל עשרות שאלות שהופנו אל אריאלי ושהוא ענה עליהן בטורו בעיתונות. הספר גדוש בהומור ומיועד למי שכבר מכיר את החומר מספריו הקודמים, או מספרים רבים אחרים שיצאו בנושאים אלו בשנים האחרונות (ושכמעט כולם מבוססים במידה כזו או אחרת על מחקריהם של טברסקי וכהנמן). לא תמצאו כאן הרצאה מסודרת, לא פירוט של מחקרים ולא כתיבה מדעית פופולרית, אלא טורים בעלי אופי קומי שמסבירים סיטואציות ומצבים מחיי היום יום בכלים הפסיכולוגיים, אולם לא בטוח שאת כל העצות תרצו ליישם. העיקר שתחייכו מעט. איזה שאלות? הנה מקבץ של סוגיות ברומו של עולם: איך לחלק חשבון בין חברים במסעדה (הצעה מעניינת אבל נראה לי קשה ליישום בישראל), כיצד לנצח את המלצר הממליץ על יינות יקרים בהרבה ממה שאתה מעוניין (מחכה כבר להזדמנות לבדוק את השיטה), מתי כדאי לעבור דירה , איך למצוא בילוי בו שני בני הזוג יהנו במידה שווה (הרבה יותר קל למצוא בילוי בו שני בני הזוג יסבלו במידה שווה), מה כדאי לעשות אם רוצים להחליף קריירה (לצאת לחופשה דבר ראשון) ועוד. פרקים לדוגמה מהספר…
לפעמים טוב להגיע ליצירה ספרותית כטאבולה ראסה. לא הכרתי את יגאל שוורץ ובוודאי שלא הכרתי את הסיפור הקצר “גמדים על הפיז’מה” של רות אלמוג המבוסס על ילדותו. במבט לאחור איני נזכר אפילו מה גרם לי להתעניין בספר וגם לא למה הוא הונח בארון ונשכח שם כמעט שנה. וכך הגעתי נטול ידע מוקדם לאחת מיצירת המופת שנכתבו כאן בשנים האחרונות. הישג ופיסגה של ממש. סופרלטיבים רבים מופיעים על הכריכה ולמרות שלרוב איני מתרשם מהם, הפעם הם צודקים. ויותר מכך, אם עדותו של הדיוט כמוני תיחשב למשהו בעיניכם. אחת לכמה חודשים, במהלך כל השנים שעברו מאז שהסיפור ההוא ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ולפתוח אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא שהייתי אני. הסיפור הזה התבשל בי אט אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים-עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי, ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מגירסאותיהם של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות השתיקה, אך, כפי שתראו, אי-פה אי-שם, הם מוותרים על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי,…