מי סובב את מי

מפעם לפעם קורה שבהרצאה שאני מעביר, בחלק העוסק בתנועת הארץ סביב השמש, קם מישהו ומעיר שהכול טוב ויפה אבל כדאי לדייק והשמש היא זו שסובבת את הארץ כי כך כתוב בתלמוד. במצבים אלו עומדות בפני כמה אפשרויות ולרוב אני חורק שיניים וממשיך אולם לעיתים מתפתח דיון ואף ויכוח קטן, ובסופו מאן דהוא אחר אומר שממילא לפי איינשטיין הכול יחסי ולכן לא באמת משנה, או שאי אפשר לדעת מי סובב את מי. אמנם גם טיעון זה שגוי לחלוטין אולם הוא לפחות מאפשר להמשיך בהרצאה כאשר כל אחד מהצדדים נשאר בעמדתו. תקריות מעין אלו מראות שלמרות שעברו כמעט חמש מאות שנים מאז פרסם קופרניקוס את ספרו, עדיין קשה לשנות אמונות ישנות ובפרט שנמצאים להן סמכים בכתבי הקודש. באופן דומה, רבים מחזיקים עד היום בתורת האסטרולוגיה, שגם היא ספגה מכה אנושה מתורת קופרניקוס אך למרות שנכשלה באופן מוחלט בכל מבחן מדעי תופסת מקום נרחב בעיתונות ומפרנסת בכבוד רב שרלטנים אין ספור.

שנת 1543 המופלאה

קשה יהיה להפריז בחשיבותה של המפכה הקופרניקאית בהיותה מבשרת את תחילתו של העידן המדעי המודרני, כזה המתבסס על השערות, תצפיות, ראיות, אישוש והפרכה ולא על רעיונות בלבד. אמנם יש להעיר שקופרניקוס עצמו לא מצא הוכחות ואישושים לתורתו – התאוריה ההליוצנטרית (השמש במרכז), החישובים לפיה היו מסורבלים לא פחות, ואפילו יותר, מאלו של תלמי – התיאוריה הגיאוצנטרית (הארץ במרכז), ושמודלים דומים הוצעו אך נזנחו עוד בזמן היוונים, אולם זה היה הניצן הראשון שערער את היסודות הקדומים שהחזיקו למעלה מ-1500 שנה ללא שינוי וכזה שאיפשר בחינה מדעית של שתי תורות זו מול זו בשנים שיבואו. שנים מעטות קודם לכן באותה שנה מופלאה, שנת 1543, בה פירסם קופרניקוס את ספרו שכותרתו דומה לשם הספר המונח לפנינו (יש גרסאות שונות לתרגום השם), פירסם אנדראס וסאליוס  את ספרו על האנטומיה של גוף האדם וכך באותה שנה פרץ הידע המדעי פנימה לתוך גוף האדם והחוצה למעמקי היקום כולו כקורא תיגר על התיאוריות השונות ומזמין את העולם להכיר את המדע החדש, החובק הכל מהדברים הקטנים והקרובים ביותר עד לדברים הגדולים והרחוקים ביותר.

מעבר להיותה אבן פינה בהתפתחות מדעי הטבע, חוללה תורה זו גם מהפכה פילוסופית בכך שהדחיקה את האדם ממרכז היקום. אם כדור הארץ, אינו במרכז היקום, הרי גם שהאדם אינו במרכז היקום, ואם לעוד כוכבים יש ירחים הסובבים אותם, הרי שגם בכך הארץ אינו ייחודי. גם תפיסה שונה זו של מקומו של האדם ביקום, לא התקבלה בקלות באותה תקופה.

כתיבה חדשה על המהפכה הקופרניקאית בעברית מתבקשת ונצרכת. המקורות העיקריים הקיימים בספרות אינם מתורגמים לעברית. ספרו של תומאס קון “המהפכה הקופרניקאית” תורגם רק בחלקו, כחלק מקורס “הפילוסופיה של המדע” באוניברסיטה הפתוחה ומספרו של ארתור קסטלר – “הסהרוריים” פורסם רק החלק על קפלר “יוהנס קפלר” (1970 עם עובד תרגום ח. בן עמרם. גם מה שתורגם, התיישן ואינו זמין לצבירו הרחב וחשיבות הנושא מצדיקה כתיבת ספר הפונה מראש לקורא העברי ומעודכן לימינו אנו.

תחילתה של מהפכה

המהפכה הקופרניקאית אמנם התחילה בקופרניקוס אבל ממש לא הסתיימה בו. ספרו של מזא”ה פותח במבוא קצר המציג את עיקרי התפיסות האסטרונומיות שהיו מקובלות עד אותו זמן כפי שסוכמו בספרו של תלמי “האלמגסט” שיצא לאור במאה השנייה לספירה. סיכום זה נדרש על מנת להבין איזו תאוריה בא קופרניקוס לתקן. חוסר שביעות רצון של קופרניקוס מהמודל של תלמי שלא התאים במדויק לתיאוריות של אריסטו, שנחשבו אמיתות מוחלטת ולא נדרשות להוכחה כלל (דבר שכמובן אינו אפשרי במדע המודרני), הובילו אותו לעסוק בפיתוח מודל חלופי, במטרה לתקן את המודל ולהצליח להעמידו על יסודותיו של אריסטו, אולם מחקריו הובילו ותו למסקנה כי נדרשת תאוריה חדשה לגמרי, כזו המערערת את תורת אריסטו אפילו יותר, ומעמידה את השמש במרכז היקום ולא את הארץ. קופרניקוס מת בדיוק באותו זמן שספרו הודפס ובמשך שנים רבות התאוריה שלו די עמדה במקום. סיפור התקבלותה, וספרו של מזא”ה, ממשיכים דרך שני אישים שונים: קפלר וגלילאו. כל אחד מהם היה סוג שונה של מדען, קפלר, תצפיתן ותאורטיקן מדוקדק קיבל את רעיונותיו של קופרניקוס והצליח לשכלל את המודל תוך שינוי צורת המסלול לאליפסה במקום מעגל מושלם, שינוי שפתר באחת את כל הבעיות שהיו בו. ואילו גלילאו, ממציא ויזם, בנה טלסקופ, הביט בו לשמיים ומצא תופעות רבות שכולן תומכות בתיאוריה של קופרניקוס: צורת הירח, מופעי נוגה, ירחי צדק, כתמי השמש, ריבוי הכוכבים ועוד. בספר מפורטת כל תגלית כזו, מלווה באיור מתאים ומוסבר בדיוק מדוע התופעה מתיישבת טוב יותר עם שיטתו של קופרניקוס.

פרק נוסף בספר דן בגורלו העגום של גלילאו ומאבקה של הכנסייה בו. נעיר שבנושא זה יצא זה עתה ספר נוסף “גלילאו ומכחישי המדע” (מאת מריו ליביו, הוצאת אריה ניר, בתרגום עמנואל לוטם), המתייחס בהרחבה רבה לפרשה זו, אולם ההתייחסות של מזא”ה לנושא, מספקת.

המהפכה ממשיכה גם בימינו

מזא”ה מסיים את ספרו בהוכחות הנוספות שנמצאו לתיאוריה ההליוצנטרית במהלך השנים הרבות. החשובה בהן היא ההצלחה במדידת שינוי מיקום קל שבקלים לכוכבים רחוקים, תצפית שהתאפשרה מאות שנים לאחר קופרניקוס בזכות בניית טלסקופים מדוייקים ומשוכללים יותר. למעשה פרט זה היה התצפית האחרונה שעוד התאימה יותר לשיטת תלמי מאשר לשיטת קופרניקוס ושימשה את מתנגדי קופרניקוס כקרש ההצלה האחרון. אולם כאשר התאפשרו מדידות מדויקות יותר והתגלה כי גם אלו תואמות לשיטת קופרניקוס היה זה המסמר האחרון בארון המתים של שיטת תלמי. לא שכיום נדרשות עוד הוכחות, אבל אלפי תצפיות של השנים האחרונות, המגלות עוד ועוד כוכבי לכת סביב כוכבים רחוקים, מתאימות היטב לשיטת קופרניקוס.

המחקר המודרני ממשיך את קופרניקוס וגם המונח “התורה ההליוצנטרית”, כבר אינו מדוייק. גם גלילאו וגם קפלר עדיין אחזו בדעה שהשמש היא מרכז היקום, אולם כיום אנו יודעים שיש כוכבים לכל אשר נביט ושאנו מערכת שמש אחת מתוך מילארדים בגלקסיה אחת מתוך מיליארדים ואולי אפילו ביקום אחד מתוך מיליארדים, ושלאותו יקום, כלל אין מרכז. הייחודיות של הארץ והשמש נעלמה כליל, והעולם גדל באלפי סדרי גודל במהלך השנים. כל זה בהחלט מצדיק את הכינוי לכך מהפכה וקריאתה על שם מחוללה, ניקולי קופרניקוס.

לא נשאר אלא לתהות ונושא זה מועלה בספר כנקודת מחשבה לקורא, מה יקרה אם וכאשר יגלו חיים, תבוניים או לא, בצורה כלשהי, במקום אחר ביקום.

חשיבות הכתיבה לקהל הרחב

בשונה מספרים אחרים בהוצאת מאגנס, הוצאת הספרים של האוניברסיטה העברית, הספר אינו מסכם מחקר ואינו מיועד רק לבקיאים בתחום, אלא מיועד לקהל הרחב והמתעניין, וגם לאלו החסרי ידע מוקדם. זו מגמה בשנים האחרונות של ההוצאה ליחד חלק מספריה גם לציבור הרחב וספר זה הוא אחד מפירותיה. כתיבתו של מזא”ה ברורה וקולחת. הספר קצר, ברור, אינו מכיל אפילו משוואה אחת, וגם לא הערות שוליים. אמנם הוא אינו מביא תוצאות ופירות של מחקרים עצמאיים שמזא”ה ערך, אלא מהווה מעין סיכום של הנושא, אולם זהו סיכום מצוין לקורא הישראלי, וכזה המיועד לו בכך שהוא כולל למשל גם התייחסות לרמב”ם ואף למרד גטו ורשה, דבר שכמובן לא תמצאו בספרים בשפות אחרות. כמו כן מזא”ה מזכיר את כל אלו שכתבו לפניו ומצטט מהם וכך, כדרכו של המדע, בונה נדבך נוסף על הנדבכים הקיימים. ספרו הוא תוספת חשובה ונהדרת למדף הספרים העוסקים באסטרונומיה ובהיסטוריה של המדע, הוא נגיש ומתומצת בצורה מופתית, מבלי לפספס פרטים חשובים, ומבלי להביא פרטים מיותרים ואין לי אלא להמליץ עליו בחום לכול המתעניינים בתחום, ואף לכל מי שמתעתד לכתוב בנושאים דומים, כדגם כיצד ספר מעין זה צריך להיכתב.

ניתן להתרשם מהספר באמצעות עמודי דוגמה באדיבות ההוצאה.

על הסיבובים של כדורי השמים
גלגוליה של המהפכה הקופרניקאית
צבי מזא”ה
מאגנס 2021
מגב הספר

במשך אלפי שנים דמיינו בני האדם את רקיע השמים שבו משובצים הכוכבים ככיפה עגולה המסתובבת מסביב לכדור הארץ העומד במרכז, והשמש וכוכבי הלכת נעים סביבו. הספר שלפניכם מתאר את המהפכה המדעית שבסופה הבינו האסטרונומים, ובעקבותיהם האנושות כולה, כי תנועות הכיפה והשמש הן תנועות מדומות, הנובעות מסיבוב כדור הארץ סביב צירו ומתנועתו סביב לשמש. כיפת השמים אינה קיימת במציאות והיא פרי תעתוע אופטי; כדור הארץ הוא זה המקיף את השמש.

את המהפכה התניע הספר על הסיבובים של כדורי השמים (De revolutionibus orbium coelestium ), שיצא לאור בשנת 1543, שעה שמחברו, ניקולאוס קופרניקוס, שכב על ערש דווי. הדי המהפכה שחולל הספר הובילו בסופו של דבר ליצירת פיזיקה חדשה, מודרנית, והייתה להם השפעה עמוקה על מדעי הטבע בכללם ועל תפיסת האדם את מקומו ביקום.

סיפורה של המהפכה הקופרניקאית שזור כאן משלושה חוטים של עלילה: הופעתה וקבלתה של התיאוריה שלפיה השמש עומדת במרכז וסביבה חגים כוכבי הלכת; פיתוח הטלסקופ על ידי גלילאו, שהייתה לו תרומה חשובה לקבלת המודל של קופרניקוס; והקונפליקט המדעי-הדתי שליווה את המהפכה מראשית ימיה.

המהפכה הקופרניקאית הביאה אתה את ההכרה כי גודלו של היקום הוא עצום, והוא משתרע הרחק מעבר לגבולותיה של מערכת השמש. כוכבי השבֶת הם שמשות בעצמם, ורק בגלל מרחקם העצום הם נראים כה חלשים. מכאן קצרה הדרך להרהורים בדבר כוכבי לכת מסביב לשמשות אחרות. בסופה של המאה העשרים, כמעט 500 שנה אחרי קופרניקוס, הצליחו האסטרונומים סוף-סוף לגלות הוכחות תצפיתיות לכך שמערכת השמש הקופרניקאית אינה ייחודית במרחבי החלל, וכוכבי לכת אכן חגים מסביב לרוב השמשות ביקום. ומי יודע, אולי גם עליהם קיימים חיים?