ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

המושבעים

2 בינואר 2020 גדי איידלהייט

התמיהה החלה בקריאת שם הספר באנגלית. המושבעים אינו יכול להיות תרגום ל Thirteen , וכידוע, אפילו לישראלי כמוני, בחבר מושבעים יש רק 12 אנשים. התעלומה מתבררת מייד בקריאה בכריכה האחורית. ג’ושוע קיין, רוצח סדרתי אינו מסתפק ברציחות והפללות אלא גם דואג להרשעות. ואם הוא לא אחד משנים עשר המושבעים, אל תדאגו, הוא יגיע לשם. אין כאן ספויילר, זה כתוב על הכריכה ובמהדורה האנגלית גם מקדימה. אלו נתוני הפתיחה.

מולו, אדי פלין, עורך דין שמסתבך בהמון צרות ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. ייצוג נאשם ברצח כפול, כוכב קולנוע, שרצח את אשתו הטרייה ואת קצין האבטחה שלו ששימש גם כמאהב שלה. התיק עם סיכווי הצלחה קלושים, אבל השכר גבוה ואדי גם מאמין שהנאשם, בובי סולומון חף מפשע. הקורא כמובן יודע זאת. לקורא באנגלית יתרון נוסף, שכן זהו הספר הרביעי בסדרת אדי פלין, אך הראשון שתורגם לעברית. כך שההיסטוריה של פלין, שחלקה רלוונטי לספר, ידועה לו ונסתרת מאיתנו.

מאחר שאנו יודעים מי הרוצח, אלמנט המתח בעלילת הספר, שאורכה ששה ימים בלבד, אינו לגלות “מי עשה זאת?” אלא מתחלק לשני חלקים. העבר – איך הגענו למצב הזה, גם למשפט הספציפי וגם להיסטוריית הרציחות הארוכה של קיין, ובעיקר איך זה ייגמר וכמה עוד ימותו עד שזה יקרה .

הספר מסופר משתי נקודות מבט, של הרוצח, בסגנון פסיכופתי להחריד, ושל אדי, בסגנון פילם נואר, כאשר שניהם מתקדמים לאט לאט לעבר המטרה המנוגדת. קיין להרשעה ופלין לזיכוי. לקיין יתרון עצום. הוא תכנן את הכול ויודע מה הולך לקרות. הוא מקדים בצעד אחד את כולם ומסלק כל מכשלו מהדרך (ליטרלי). פלין מגשש באפלה אולם לאט לאט שם לב לתבניות ולדברים מוזרים ומתקדם לעבר המסקנות הבלתי נמנעות, שיובילו לקרשנדו של הסיום.

הספר קולח ומותח, בזה אין ספק, אבל הרגשתי שהוא מוגזם מעט. הפסיכופתיה מוגזמת ואנו לא מקבלים שום מניע עד כמעט השליש האחרון של הספר, וגם שם המניע של “היייתה לו ילדות קשה ומישהי זרקה אותו”, הוא קלוש, ואף מוצה בספרות ובקולנוע. הוא גם לא נכון עובדתית מספיק אנשים עם תנאי פתיחה קשים יותר לא נהיו פסיכופתים, ומנגד גם ילדי שמנת נהיו כאלו.. ג’וש קיין הוא פשוט מפלצת ולמרבה השמחה, גם בספר הוא מוגדר ככזה, ללא שום אמפתיה.

מעבר לכך, כלל שהעלילה מתקדמת סבירותה יורדת. נכון בספרי מתח, אנו נוטים לאפשר מרחב סבירות גדול וזורמים עם העלילה גם עם לפעמים היא לא הגיונית ורוב הזמן זרמתי, אבל די בסיום העלילה מופעי רצץ של כמה טוויסטים, חלקם אינם מוצלחים וסותרים תיאורים קודם לכן וחלקם בעקבות עובדות שלא היו ידועות לקרוא בשום שלב. פיתולי עלילה אלו מסבכים לטעמי את סוף הספר.

נראה שההגזמות האלו מבטאות איזה סף גירוי שצריך לעבור אותו. אני נתקל בזה בהרבה ספרים. רצח אחד כבר לא מספיק, צריך כמה וכמה. המניעים הרגילים כבר לא מספיקים ויש איזה רקע פסיכוטי. גם צרות ההריגה היא לפעמים מזוויעה במיוחד (למשל בספר אירית שחורה). ייתכן שסף הגירוי שלי נמוך, אבל באמת שאיני רואה צורך בכך והגזמות אלו פגמו בהנאה, מאחר ולדעתי חלק גדול מהן לא נצרך כלל לספר.

בשל כך דעתי אינה נוחה מהספר. מספרים בסוגו אני לא מצפה לתובנות מעמיקות, הרצון העיקרי הוא להעביר את הזמן בקריאה בכיף. אין בספר דיאלוגים מיותרים או תיאורים ארוכים ונמשכים, הוא תכליתי וקצבי מאד ואפשר לומר שהוא מרתק אליו את הקורא, אבל לי זה פשוט היה יותר די אך סביר שהוא מתאים לקוראים שפחות רגישים ממני.

המושבעים
סטיב קוואנו
מאנגלית: ניצן לפידות
ידיעות ספרים 2020

מגב הספר
“למיטב ידיעתך, האם יש משהו שמונע ממך להיות חלק מחבר המושבעים הזה?”

הרצח היה החלק הקל, המהלך הראשון בלבד.
ג’ושוע קיין התכונן לרגע הזה כל חייו. הוא כבר עשה את זה בעבר, אבל הפעם זאת היתה המכה הגדולה.
משפט הרצח של המאה. וקיין היה מוכן להרוג בשביל כרטיס לשורה הראשונה.
אבל מישהו עלה על עקבותיו. מישהו שחושד שהרוצח אינו האדם העומד לדין.
קיין יודע שאין לו הרבה זמן – הוא חייב להשיג הרשעה בלי להתגלות.

והוא גם יודע שהדרך היחידה להבטיח הרשעה היא לשבת על ספסל המושבעים.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *