התפלאתי מעט שאותה הוצאה מוציאה ספר בנושא דומה כל כך לספר שהוציאה לפני זמן קצר והאם לא מדובר בכפילות כלשהי, אבל כבר בתחילת הקריאה הבנתי שאלו ספרים בעלי אופי שונה לגמרי. הספר הקודם (היקום הקוונטי) ניסה להסביר את מכניקת הקוונטים עצמה, ספר זה עוסק באנשים ובאירועים, והרבה פחות בפיזיקה.
הספר מתחיל מגילוי הרדיואקטיביות של מארי ופייר קירי, ומסתיים בפצצה האטומית, גם כי צריך לסיים בנקודה כלשהי, וזו נקודת סיום המחברת את הרדיואקטיביות, היחסות, שקילות מסה ואנרגיה וקוואנטים למקום אחד וגם כי חמישים שנה הם תקופה עגולה ויפה לעסוק בה, וגם כי לאחריה אפשר לומר שהסתיים עדין הפיזיקה התיאורטית, זה שאפשר לעשותו על גבה של מעטפה משומשת, ונקודת הכובד עברה למתקני מחקר ענקיים דוגמת מאיצי חלקיקים שהלכו וגדלו.
בספר עשרות פרקים קצרים העוברים בין המדענים השונים ובין תגליותיהם ומנסים לשלב את הכול ביחד. מי למד אצל מי, מי הושפע ממי, מי עבד אצלי מי, מי פלרטט עם אשתו של מי, מי לא אהב את הרעיונות של מי (והיו הרבה כאלו), ובעיקר מנסה להראות את הקהילה המדעית כקהילה תוססות, ומפרה הדדית וזאת גם על רקע של חילוקי דעות אישיים, מקצועיים ולאומיים. תגליות רבות היו בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ומלחמת העולם השנייה, ועוד לפניה, גירוש היהודים מכל המוסדות הגרמניים, גרמו לניתוק כמעט מוחלט משניצדי האטלנטי.
עיקרו של הספר באירופה, ואולי כיום זה נראה לנו מעט תמוה, אך בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, עיקר המחקר היה ביבשת, עם ספיחים מסוימים בבריטניה ולא הרבה בארה"ב. גרמניה נחשבה מעצמה מדעית.
הספר בנוי מעט כמו מחזה, פרקיו הראשונים מציגים לנו את הדמויות, כל אחת בנפרד, ומעט לאחר מכן מתחילה העלילה המשלבת בין כולם, כאשר דמויות חדשות כמובן נכנסות בהתאם לזמנים.
כך לאחר הפתיחה עם הזוג קירי, עוברים לעסוק במקס פלנק, שבהחלט אפשר לומר שהוא אביה מולידה של מכניקת הקוואנטים, ולאחריה באלברט איינשטיין ושנת הפלאות שלו. איינשטיין יככב מכאן והלאה כגאון הפיזיקאי אולם ככזה שהתעקש ללכת נגד המכניקה הקוואנטית, טעות אחת קשה שהפכה אותו ללא רלוונטי בהמשך חייו.
לאחר מכן יצטרפו עוד רבים וביניהם: בוהר, בורן, הייזנברג, שרדינגר, פאולי, דיראק ואפילו אופנהיימר שהסרט עליו מוקרן בימים אלו.
הספר מתאר בצורה חיה את ההיסטוריה הפיזיקאית של התקופה , המחצית הראשונה של המאה העשרים. המחצית שבתחילתה האמינו שהפיזיקה נגמרה ואין עוד מה ללמוד בה והסתיימה ערב פיצוצה של פצצת המימן ותחילתו של מרוץ חימוש גרעיני שיכול להחריב את העולם. בספר רזולוציות מאירועי התקופה ועד אנקדוטות קטנות בחיי האנשים עצמם שיש בהם כדי ללמוד על אופים לטוב אולי בעיקר לרע בהיבטים שונים. בין אם זה ההיבט המתריני שרוב היו בעלי מוסר מיני מפוקפק למדי ובין עם בביקורת על מדענים גרמניים ובפרט הייזנברג, שלמרות שכנראה לא היה תומך במשטר הנאצי, העמיד את עצמו לרשותו.
אם כבר הזכרנו את הסרט אופנהיימר, שמחתי שקראתי את הספר ממש לפני הצפייה, בכך שהוא עשה לי חזרה על החומר וסדר בראש. גם אופנהיימר פחות מתעניין בפיזיקה והרבה יותר בפוליטיקה, ובעיקר זו של אחרי המלחמה, אולם הפיזיקה מופיעה בו, דמויות רבות מוזכרות בו (רובן פחות קשורות לספר זה, מדובר בשנים אחרות, מבין המדענים הגרמניים הבולטים, רק להייזנברג יש תפקיד זעיר בתחילת הספר), וכך נוצרה חוויה שלמה יותר, כאשר חיבור שני חלקיה, הספר והסרט (ואפשר גם לקרוא שוב את הספר העוסק ביתר פירוט בפצצה האטומית), יוצרים שלם גדול מסך חלקיו.

עידן האי-ודאות
טוביאס הירטר
מגרמנית: אביעד שטיר
ספרי עליית הגג 2023
מגב הספר
כל המדענים הגדולים האלה: מקס פּלנק, מארי קירי, אלברט איינשטיין, נילס בּוֹהר, מקס בּוֹרן, אֶרְווין שְרֵדינְגֶר, ורנר הַייזנבּרג… וכל המושגים האלה: רדיואקטיביות, תורת היחסוּת, E = mc², מכניקת הקוונטים, דוּאליוּת גל-חלקיק… פתאום, עם הפיזיקה המודרנית הזאת, כל מה שמאז ימי ניוטון היה כל־כך ברור, כל־כך וַדָאִי, עכשיו כבר לא כל־כך ברור או וַדָאִי. כי מה שקורה בעולם האטומים, אומרים לנו הפיזיקאים, לא דומה לְמה שקורה בעולם המוּכּר לנו בחיי היומיום.

אבל מה בדיוק קורה שם, בעולם ה"אטומי" הזה? טוב, על זה לא כולם ממהרים להסכים… מי הגה את הרעיונות הפיזיקליים החדשניים, על מה התווכחו המדענים, וגם מי התווכח עם מי – לרבים מאיתנו כל זה קצת מעורפל. מה גם שהכל התרחש תוך חצי־מאה של תהפוכות פוליטיות וחברתיות אדירות: למן הניסויים הראשונים ברדיואקטיביות של מארי קירי, שגרמו בסופו של דבר למותה מסרטן, ועד פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי וקטלו מאות אלפי בני־אדם, האנושות עברה שתי מלחמות עולם. התברר שהמדע עשוי להביא להישגים מופלאים, אבל עלול גם לאפשר אסונות נוראים.

עידן האי־ודאוּת עושה לנו סדר בכל השמות והמושגים שעיצבו את תפיסת העולם הפיזיקלית שלנו מתחילת המאה ה-20 ועד היום. והוא עושה את זה בסיפור מרתק להפליא, כמעט מותחן בלשי. בדרך אנחנו לומדים על פיזיקה, על פוליטיקה, על גברים ונשים, ומגלים עד כמה גם מדענים גדולים הם רק בני־אדם, אנושיים יותר או פחות, מוסריים יותר או פחות. ובתוך כל האי־ודאוּת דבר אחד ברור: כשמתחילים לקרוא את הספר הזה, קשה להניח אותו מן היד.

גירסת הדפסה