לאחרונה נחשפה זהותו של אמן הגראפיטי בנקסי ואולי תתברר התשובה לשאלה האם ציוריו קיבלו הילה של איכות רק בגלל המסתורין בהופעתם, או שהם עומדים בפני עצמם. הרגשה דומה יש לי לגבי ספר זה, שגם מחברו "שומר בקנאות על אנונימיות ומופיע בפומבי כשהוא עוטה מסכה ומשתמש בעיוות קול, כך שזהותו האמיתית נותרת עלומה" (ציטוט מגב הספר). עילום שם זה הוא גימיק מאחר ולחלוטין לא מדובר בספר כדוגמת "כל החיים לפניו" שלאחר יציאתו, מיהרו לשאול מיהו אותו  אמיל אז'אר, ונאלצו לחכות עד לאחר מותו של רומן גארי לגלות שהוא רצה שיפוט נקי וכנה יותר ליצירה חדשה שלו. אני אהיה מופתע מאד אם יתברר שאוקסטו הוא הרוקי מורקמי או סופר (ואולי סופרת) בולטים אחרים. בנוסף, הספר סובל מתסמין אחר בו נתקלתי בכמה ספרים יפנים שקראתי לאחרונה. מצאתי שלמרות שהם מסווגים כספרי מבוגרים מבחינת תוכנם, גם רמת הכתיבה, וגם הטיפוגרפיה מתאימים יותר לספרי נוער צעיר.הכתיבה בספר פשוטה מאד, כמעט ילדותית, מרובת חזרות ועיקרה פענוח תעלומה צעד אחר צעד, כאשר העיסוק בדמויות הוא עניין שולי למדי.

הגימיק העיקרי בספר הוא כשמו, תמונות מוזרות, שהן חלק מהתעלומות בפרקיו השונים. עלילת הספר נפתחת בעלילת מסגרת בה מופיעים שני סטודנטים אוהבי מסתורין שמצאו איזה בלוג נשכח באינטרנט ובו תעלומה מסקרנת. בעיני לפחות התעלומה היא איך הם בכלל מצאו את הבלוג שכוח האל הזה עם מספר זעום של פוסטים וללא שום הפניות ממקורות חיצוניים, אולם תעלומה זו לא נתפרת בספר. אוקטסו אכן יצר בלוג כזה ותוכלו למצוא אותו די בקלות ולנסות לחוות את מסעם של שני הסטודנטים, למרות שאני לא חושב שיש עם עוד מידע רלוונטי שאינו בספר וממילא הוא בשפה היפנית. רשומות בבלוג מופיעות לפי סדר פרסומן, והפרסום האחרון בבלוג הוא המסתורי ביותר כאשר כתוב בו : "לאהבת חיי, הצלחתי סוף סוף לפענח את הסוד של שלושת הציורים ההם. אני לא יכול לדמיין את הכאב שבטח הרגשת.  אני גם לא יכול להבין את עומק החטא שביצעת. אני לא יכול לסלוח לך. ובכל זאת אמשיך לאהוב אותך תמיד." (עמ' 20). כמובן שיש לגלול אחורה להבין על מה מדובר, וכך רואים שאחרי עשרות רשומות שהן שיעממום מוחלט (ולא מופיעות בספר), גיבור הבלוג מגלה שאשתו הרה והוא מתרגש על כך שיהפוך לאבא.  במהלך ההריון, אשתו משאירה לו כמה ציורים משונים, למרות שאת כולם היא מסבירה לו בצורה כלשהו. רק זמן רב אחר כך הוא מגלה את משמעותם, ואז מפרסם את הרשומה האחרונה בבלוג. שני הסטודנטים מפענחים את רוב התעלומה אבל היא נותרת חסרת הקשר. הקשר זה מתגלה בשאר פרקי הספר החושפים כל אחד עוד חלק בפאזל לאורך השנים. כל פרק יגיע בתחילתו או בסופו לתמונה שיש להבין איך צוירה, בידי מי, מתי וכמובן מה היא מסמלת. לקורא לרוב יהיה חסר הידע הדרוש לבצע את כל הפיענוח לבד, ולכן הוא יצטרך להסתמך על הסופר והדמויות המלווים אותו צעד אחר צעד.

אמנם כבר באמצע הסיפור השני נבין את הקשר בין הדמויות, אולם ההתפתחות המלאה של התעלומה דורשת חזרה שנים רבות אחורה ולמקרים שכבר מעלים אבק בארונות תיוק משטרתיים או עיתונאיים, אולם יפתחו שוב עד שנגיע לסגירת המעגל בפרק האחרון. נימה אירונית מסוימת תופיע בסוף הספר עם ההכרה שפענוח ציורים הוא לעתים עניין סובייקטיבי, התלוי יותר במפענח ופחות בציור. זו יכלה להיות נקודה מעניינת ואולי אפילו כזו שתוסיף קצת ערך לספר כולו אבל היא אינה מפותחת הלאה. כנראה כך גם עם גימיקים. יש כאלו שהם עובדים עליהם, כנראה לא מעט אנשים, לאור הצלחת הספר, ויש כאלו שיקלפו את הגימיקים ויישארו עם מותחן טיפוסי וחביב, שנותן כשעתיים של קריאה מהנה, אבל בלי להבין את ההייפ המוגזם סביבו שרובו אינו שייך לגורמים ספרותיים.

תמונות מוזרות
אוקטסו
מאנגלית: דנה אלעזר הלוי
אחוזת בית 2026

מגב הספר
"תמונות מוזרות", רב המכר הענקי שסחף את יפן ואת העולם, הוא מותחן מסתורין יוצא דופן. זהו ספר מורט עצבים וחכם, שמספק לקוראים את כל מה שאוהבי הז'אנר מחפשים: דמויות מרתקות, סודות אפלים, מהפכים מפתיעים, פיתולי עלילה חדים ופרק סיום מבריק במיוחד. ולצד כל אלה הוא מציע חוויית קריאה שקל להיסחף לתוכה – חוויה שהיא גם ויזואלית ומסתמכת על ציורים.

הספר מתחיל בסיפורו של גבר נשוי העומד להפוך לאב. הוא מנהל בלוג שבו מתוארים חייו השלווים והמאושרים, אך הציורים של אשתו חושפים מציאות אחרת. בהמשכו אם יחידנית מרגישה שמשהו מוזר עובר על הילד שלה, ורצח של מורה נותר בלתי מפוענח אף שהנרצח השאיר אחריו רמז.

אחד המאפיינים הבולטים והמדוברים של הספר הוא שימוש בציורים כחלק בלתי נפרד מן העלילה. הציורים, שנראים תמימים על פני השטח, אינם תוספת אסתטית, אלא מפתח להבנת המתח והבנת עולמן הפסיכולוגי של הדמויות: כדי להבין את הסיפור במלואו יש לפענח מדוע הציורים מופיעים ומה באמת מצויר בהם. זוהי חוויה חדשה ומקורית שמעניקה לז'אנר המתח רובד רענן ובלתי צפוי, ומביאה את הקוראים להתבוננות ולחשיבה על מה אנחנו רואים לעומת מה מראים לנו באמת.

"תמונות מוזרות" הוא ספר מפתיע, ייחודי וטורד שלווה, שלא ניתן להניח מהיד. מיליון וחצי עותקים שלו נמכרו ביפן בלבד, הוא תורגם ליותר משלושים שפות והפך את אוקטסו לאחד הסופרים היפנים המדוברים ביותר בעולם. אוקטסו שומר בקנאות על אנונימיות ומופיע בפומבי כשהוא עוטה מסכה ומשתמש בעיוות קול, כך שזהותו האמיתית נותרת עלומה. זהו ספרו הראשון המתורגם לעברית.

גירסת הדפסה