המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

קשורה בנפשו

5 בינואר 2019 גדי איידלהייט

הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה (אבות א י”ב) –  פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיי פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה.

נזכרתי במדרש זה בקריאת ספרו של הרב ליאור אנגלמן “קשורה בנפשו”. בנקודת הרתיחה של הספר, כאשר יש נתק בין אב לבנו מחליטה הסבתא שנקרעת בין בנה יחידה לנכדה יחידה לעשות מעשה. היא תתקשר לנכד ותגיד לו שלאביו יש כשל בכליות ושהוא צריך תרומה, אותו דבר היא תגיד גם לבנה, האב וכמובן ששניהם יסכימו לתרום אחד לשני, וכך כמעשה אהרון תשלים ביניהם, אלא שמה שעבד במדרש לא תמיד יעבוד בספר.

אני מקדים את המאוחר. אמנון לב ארי, איש השמאל, אפשר גם בקלות להגיד קיצוני, חי את חייו המסומנים מתחילתם, במסלול הבטוח של ד”ר באוניברסיטה ופעיל בעמותות זכויות אדם ללא מיצרים. את הקו הירוק, לא חשב לחצות מימיו, עבורו הוא קו אדום. הוא מקבל בהשלמה את העובדה שבניו נאלצים לשרת שם. זה מחיר הדמוקרטיה. המחיר נהיה כבד בהרבה ומשפחתו נקשרת נגד רצונה דווקא עם משפחת מתנחלים מהימין האידואולגי החזק. לא קיצונים חלילה, אבל בדיוק כאלו שאמנון יוצא נגדם.

הדמויות סטריאוטיפיות באופן מודגש במכוון שנדמה אנו עוסקים בקלישאות. רק חסר לתאר את משקפיו העגולים של אמנון ואת מעיל הדובון של אשר הייצלר המתנחל, אבל הגדולה של אנגלמן היא היכולת לכתוב על קלישאות באופן אנטי קלישאתי, ייתכן מתוך כאב על מצבה הקרוע של החברה הישראלית ומההליכה המכוונת לקצוות להדגשת המשותף. לא נספק יותר פרטי עלילה ההולכת ומסתבכת, לפעמים עקב עניינים עקרוניים, לפעמים עקב תעתועי גורל ואי הבנות, אולם נעמיק דווקא באותה דמות של סבתא חנה. היחידה ממשפחתה ששרדה את השואה, הייתה ממשפחה חסידית ואדוקה מאד בפולין, אבל האדמו”ר לא הירשה לעלות לארץ ישראל, ולא הירשה להחביא ילדים במינזר וכך כל משפחתה עלתה בכבשן השמיימה. סבתא חנה איבדה שם את אלוהים, אבל בניגוד לבנה, שחונך על רקע החילוניות, ובו ובחילוניות האידאולגיות שלו היא גאה, היא עוד זוכרת את מה שהיה שם ולפני. זוכרת ונוצרת, לא מספרת. היא מהדמויות המניעות את העלילה, הכל מתנקז ועובר דרכה, איתה כולם יכולים לדבר, ותפקידה בעלילה חשוב.

אנגלמן לא יפתור את בעיות החברה הישראלית ואת המחלוקות בין ימין לשמאל, אבל אנגלמן מנסה: “וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם”. ובאיזו משפחה אין היום דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, חוזרים בשאלה או בתשובה, או אולי אפילו בן הומו. ובכל מקרה החוזק הוא במשפחה, ואותה אסור לפרק. במהלך הספר עוסקים בבניית פארק שעשועים לילדים עם צרכים מיוחדים. נזכרתי מייד בספרו הקודם של אנגלמן, לא מפסיקים אהבה באמצע, ובדמותה הבלתי נשכחת של רעות, הבת המיוחדת כל כך. שנים רבות אני חושב על רעות, והנה קיבלה הומאז’ נהדר בספרנו, עת מגיעה לפארק, במסגרת המיונים לבנות שירות לאומי מתנדבות, ילדה משונה מעט. מייד ידעתי שהיא רעות ובראיון הקבלה שאלו אותה מה היא נתנה פעם למישהו. תשובתה, שנראה לה שעצם העובדה שהיא פה בכלל, היא המתנה שהיא נותנת להורים שלה שהשקיעו בה כל כך הרבה.

פתחנו במדרש ונסיים באגדה, שאין לה מקור כלל בספרי המדרשים אולם היא מוכרת מאד, על שני אחים שירשו שדה. אחד היה בעל משפחה גדולה ואחד היה רווק. כל אחד מהאחים חשב על חברו והעביר חטים מהערימה שלו לערימת אחיו, וכך בפליאה הערימות נשארו באותו גודל. לילה אחד נפגשו האחים באמצע הדרך, הבינו את מה שקרה והתחבקו ובכו. במקום זה נבנה המקדש.

גם מעשה זו רמוז בספר ולמעשה עליו סובב כל הספר. במקום הציניות של ימינו, שבב כל אחד מסתכל בטרוניה על האחר. מה יש לו לעשות שם בשטחים הכבושים? התל אביבים האלו והמדינה שלהם, משריצים ילדים כמו חתולים, אצלם משפחה זה ילד וחתול וכך הלאה, אמירות הגורמות לפירוד, יש לבוא ולהתקרב ולהיפגש באמצע. פעמיים נעשה הדבר בספר, הפעם הראשונה אינה צולחת ותוצאותיה עגומות, ורק בשנייה מצליחים.

וכך אנגלמן, בוחר את הקלישאות הגדולות ביותר בחברה הישראלית, וביד אומן רגישה, מטפל בהן תוך שרטוט סיפור אישי, שהולך במעגלים מהפרט למשפחה הקרובה , לקהילות השונות ולכלל הציבור הישראלי. את הויכוח יש לערוך ויש לנהל, אולם יש לזכור שהוא ויכוח במסגרת המשפחה. תובנות רבות ומעגלים רבים נוספים בספרו של אנגלמן ואני אך לכתוב מעט באתי, ועוד עומק רב יש בספר, ועיסוק נרחב בסוגיות חשובות ומהותיות, אבל אני מפאת חשש קלקלונים אפילו את שמות הדמויות העיקריות לא הבאתי. תצטרכו לצלול אליו בעצמכם וקריאתו תלווה אתכם עוד זמן רב לאחר סיום הקריאה, ואולי בספרו הבא של אנגלמן נקבל גם הומאז’ לדמויות ספר זה, להן נאחל כל טוב ובהצלחה.

כריכת הספר קשורה בנפשו

קשורה בנפשו

קשורה בנפשו
ליאור אנגלמן
כנרת זמורה 2018

מגב הספר

משפחת לב־ארי מתל־אביב חיה את החיים הנכונים. הם חילונים אדוקים, נאבקים בדיבור ובמעשה בכיבוש ויש להם קווים אדומים שאותם לא יחצו לעולם.
גם משפחת הייצלר ממצפה עודד חיה את החיים הנכונים. הם עמודי תווך בקהילתם, מקפידים בקלה כבחמורה ומיישבים את הארץ מעברו השני של הקו הירוק.
דבר לא מחבר בין שתי המשפחות השונות כל כך הללו, עד שטרגדיה אחת וחלום אחד קושרים ביניהן בעבותות של דם ואהבה, אשמה וגאולה.

קשורה בנפשו הוא ספר המבקש לחצות מתרסים, לנתץ חומות ולבנות גשרים מעל המחסומים המגבילים ומגדירים את חיינו כאן, היום. זהו ספר על משפחה, נאמנות וחוטים שלא במהרה יתנתקו. דמויותיו אינן קווים על מפה פוליטית, אלא בני אדם – שואלים ומתלבטים, שוגים ומכפרים.

הרומן השני של ליאור אנגלמן, מחבר רב־המכר לא מפסיקים אהבה באמצע, אינו פוסק מלעורר מחשבה ולב. זוהי יצירה ספוגת תקווה, יופי וכאב, הטומנת בחובה זרע של אמת, המבקש לצמוח – לא במקום שבו אנו צודקים, כי אם בזה שבו אנו אוהבים.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *