"אני יודעת שאתה לא בקטע של שירה, אבל השבוע יצאו שני אלה. רוצה?". זו ההודעה שקיבלתי מאשת היחץ של הוצאת "מקום לשירה", הודעה שלוותה בתמונה הדומה לתמונה הבאה:

התשובה שלי הייתה שאני בקטע של כדורגל ואכן הספרים הגיעו בדיוק לאליפויות אירופה ואמריקה, ובתקופה זו התמקדתי בספר על הכדורגל.

לכדורגל אכן מגיע ספר משלו, כדורגל אינו עוד ענף ספורט, הוא "הענף ספורט" ובמקומות מסוימים הוא גם החיים עצמם. אמנם נראה שאין קשר ישיר בין כדורגל לשירה, כל עוד לא כוללים את השיר הידוע "השופט …." הנשמע לעיתים ביציעים ופזמונים ברמה דומה. אולם, לחלק בעל משקל רב כל כך בתרבות האנושית גם המשוררים צריכים להתייחס מה גם שרובם בעצמם אוהדים של קבוצה זו או אחרת, ועל כך הם שופכים את ליבם בהצלחות, ובעיקר, באכזבות. ואיזה שמות יש בכרך, אלתרמן, פן, אבידן ועוד רבים וטובים. כולם כתבו על כדורגל.

כדורגל הוא גם אירוע לאומי כפי שזוכרים זקני הקוראים במשחקה ההיסטורי של נבחרת ברית המועצות בישראל. אלתרמן, לא פחות, חיבר שיר על האירוע וכמעט כל הממשלה צפתה בו. השנה הייתה 1956. ישראל רק נוסדה. ברית המועצות הייתה הדבר המפחיד ביותר בעולם וההתמודדות הייתה במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן. ישראל הפסידה 5-0 במוסקבה ומשחק הגומלין נערך באיצטדיון רמת גן. לאחר שער של הסובייטים קרה האירוע המרגש של השנה, ונחום סטלמך השווה. את ההקלטות של נחמיה בן אברהם כדאי לשמוע עד היום, את השאר תקראו בשירו של אלתרמן (או במאמר המעולה הבא). ישראל הפסידה בסוף 2-1 אבל שער לזכותה היה הישג.

רוני סומק / כדור עונשין
לְעוֹלָם לֹא תֵּלְכִי לְבַד בֵּיתָ"ר יְרוּשָׁלַיִם.
בְּשׁוּק מַחֲנֵה־יְהוּדָה תּוֹפְרִים לָךְ שִׂמְלַת שַׁבָּת,
וְלֵב מִכַּדּוּר סְמַרְטוּטִים מִתְגַּלְגֵּל
בֵּין חֲצִי קִילוֹ עַגְבָנִיּוֹת
לְפַחִית זֵיתִים.
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה בִּשְּׁלוּ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה עַל פְּרִימוּס.
יֵשׁוּ הָיָה שַׂחְקַן סַפְסָל וְיוֹסֵפוּס פְלַבְיוּס
שַׂחְקַן חִזּוּק בְּנִבְחֶרֶת אִיטַלְיָה.
עִצְמִי אֶת הָעֵינַיִם בֵּיתָ"ר יְרוּשָׁלַיִם
הַזְּמַן הוּא כַּדּוּר עוֹנְשִׁין שֶׁל בּוֹעֵט וְנִבְעָט אֶחָד.

אבל יש עוד ענפי ספורט והם זכו לספר נוסף משלהם "שיר השרירים" ומה מתאים יותר ממנו לתקופה זו של אולימפיאדה? בתור גילוי נאות אוסיף שברגעים אלו אני צופה בסופרקאפ הצרפתי בטלוויזיה (ליל בדיוק הבקיעה). העיניים במסך, והאצבעות מתקתקות. באסופה האולימפית המשוררים ישראלים בלבד, כי בכדורגל יש גם שחקני חיזוק ותרגומים לשירים נהדרים מהעולם, הרגשתי שלרוב המשוררים, וכמובן גם המשוררות, כותבים יותר כצופים, או על ענפי ספורט שבהם היו בחוגים בילדותם, עם פחות מעורבות רגשית מאשר במלך הבלתי מעורער של הספורט – הכדורגל.
תודה להוצאה שאפשרו לי לבחור כמה שירים ולצרפם כאן, כדי שתוכלו להינות גם:

דוד אבידן / ציונות מעשית
הַסִּכּוּי הַיָּחִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת
לְפַתֵּחַ אֵיפַּעַם שְׁרִירִים אֲמִינִים
לְצָרְכֵי הִתְמוֹדְדוּת עִם אֶתְגָּרִים
רְצִינִיִּים יוֹתֵר מִסִּכְסוּכֵי־שְׁכֵנִים
הִיא הִתְעַמְּלוּת־בֹּקֶר־וָעֶרֶב
בְּמֶשֶׁךְ אַלְפַּיִם שָׁנִים נוֹסָפוֹת
בְּכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה לְלֹא
חֻפְשׁוֹת־מַחֲלָה שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים
וְלֹא בְּפִקּוּחַ בּוֹגְרֵי 'וִינְגֵיט'

נתרכז רק בשורה האחרונה. כמעט כל חוג לספורט יציין שהמדריך הוא בוגר וינגייט, אבל אליבא דאבידן זה לא מספיק, לא בספורט ולא בתרבות העצלות של חופשות המחלה והחגים וגם לא בנמשל שתוהה מתי יהיה אפשר לעסוק בספורט ולא בסכסוך עצמו שלעולם לא ייקח חופשה. כך לפחות הבנתי אני את השיר.

ושיר שעוסק בג'ודו

רפי וייכרט / האקדמיה לג'ודו
בְּטֹפֶס הַגָּשַׁת מֻעֲמָדוּת הִתְבַּקַּשְׁתְּ לְנַתֵּחַ
אֶת אַחַד הַקְּרָבוֹת הַמֻּצְלָחִים.
"אֲנִי חֲזָקָה בִּכְנִיסוֹת", כָּתַבְתְִּ וְהוֹסַפְתְּ,
"אַסְטְרָטֶגְיַת הַקְּרָב שֶׁלִּי הִיא הֶתְקֵפִית וְהֶמְשֵׁכִית".
קָרָאתִי אֶת הַנִּמּוּקִים שֶׁבְּעֵינַי נִרְאוּ מְאוֹד מְשַׁכְנְעִים.
אָמְנָם לֹא לִמַּדְתִּי אוֹתָךְ אַף לֹא אֶחָד מֵהַמַּהֲלָכִים,
אֲבָל מִמֶּנִּי בָּאָה לָךְ קַלּוּת הַנִּסּוּחִים.

השירים עוסקים בספורט, לפעמים ממש בו, לפעמים משתמשים בו, נזכרים בו, מדמים אותו, מרמזים אליו, הופכים את החיים לספורט ואת הספורט לחיים, ובעיקר מראים ששירה טובה נוגעת גם במי שאינו בקיא ומומחה בשירה, אך יכול להתחבר לרגשות שעומדים מאחוריה.

אנתולוגיות הן עניין מסובך מהרבה בחינות. צריך עורך מוכשר שידע קודם כל למצוא את כלל החומר הרלוונטי, ואז למיין אותו, לסווג אותו, לחלק לחלקים, להכריע מה טוב ומה חשוב ומה מספיק קשור לכדורגל, שיר השכונה למשל רק פותח בכדורגל ולכן אולי נפסל, לבחור תרגומים וגם אז כאשר יש רשימה, החיים לא קלים וצריך להתרוצץ בין עשרות רבות של בעלי זכויות יוצרים ולקבל הסכמה מכולם ואז עוד לעסוק בהוצאה לאור, בתחום הלא קל של ספרי שירה.
לכן צריך לשבח את העורך גלעד מאירי שיודע לשלב בין אהבותיו וידיעותיו בשירה ובספורט ולהפיק תוצאה מהנה ועשירה כל כך, כזו שגם הדיוטות כמוני נהנים ממנה. שבחים מגיעים גם להוצאת "מקום לשירה" שמנסים, ולא בפעם הראשונה, לעשות משהו שונה ונועז, באקלים התרבותי הישראלי וזוכים להעשיר אותנו, אפילו שכנראה פחות את עצמם.

קריאת משחק – אנתולוגיית שירי כדורגל
שיר השרירים – אנתולוגיית שירי ספורט
עורך: גלעד מאירי
הוצאת מקום לשירה 2021