אם שם הספר מזכיר לכם שיר של עידן רייכל וכברה קסאי הדבר בהחלט מכוון ושם זה נבחר בכוונה (וכמובן קיבל את אישור של רייכל), לכן נביא כבר כעת עת הקליפ לו תוכלו להאזין תוך כדי הקריאה.

ספרה של דקל מבוסס על תגלית משפחתית שגילתה במפתיע, משפחה שלא ידעה על קיומה כלל, בארץ זרה, ולמרבה התדהמה גם בדת אחרת. אין ספק שגילוי כזה אינו פשוט כלל וכלל וגורם לשינוי באדם. גם ככה דקל חוותה שינויים לא מעטים, בתור דתייה מתנחלת מישוב בבנימין, יצאב בשאלה, עברה צד פוליטית, התחנתה עם חילוני שמצידו חזר בתשובה, והכניסה את כל המתח הזה ישירות לחיי גיבורת הסיפור. ואם כל זה לא מספיק מסובך, הרי שנוחתת עליה תגלית כזו מרעישה, ומה עושים עם כל זה? מתחילים לכתוב ואחרי תהליך ארוך רואה ספר, שאמנם דקל מופיעה בו, אך לוקחת ממנו מעט ריחוק, ומנסה לראות את הסיפור כסיפור כללי וככזה, משלבת לא מעט בדיון על רוח התקופה, שהרי מי יודע, איפה ישנם עוד מקרים כאלו.

עיקרו של הספר הוא הגילוי, מה שקרה בעבר, וכך העלילה נעה בשני צירים. הצירה הווה בו ליאורה מגלה את סודות עברה, תוך כדי השבעה על מות סבתה, ובעבר הרחוק, עשרות שנים קודם לכן, האירועים שהובילו למציאות זו. הספר עצמו קצר ורובו מביא את הסיפור ורק חלקו את ההתמודדות איתו. התמודדות שמתחילה מבריחה והכחשה עוברת לעיכול ובסופו של דבר מיתרגמת לסקרנות ולרצון לדעת את הכול, אולם תוך מודעות לכך שידע זה נושא בחובו גם מחירים אפשריים. התהליך אמנם מהיר ודחוס, נראה שגילויים כאלו דורשים זמן התמודדות יותר גדול.

הרגשתי שהספר מתקדם בקצב מהיר, ואמנם העניין בסיפור ההיסטורי קיים, אולם חשובה ממנו ההתמודדות העכשווית וזו נוצרת אך נעצרת ומשאירה את הקורא עם תאווה לעוד. נכון שספרים מזמינים סוף פתוח, אולם נראה שספר זה נעצר צעד אחד לפני ההתמודדות הקשה ביותר של הגיבורה ואחותה, ומאחר והספר גם כך קצר, היה אפשר להרחיב את עיסוק בציר ההוה ובהתמודדות עם הגילוי וגם להתקדם עוד קצת בציר הזמן ובאותה התמודדות. מדוע אין כזו התקדמות? אפשר לטעון שנקודת העצירה היא נקודה טובה ההחלטות התקבלו והקורא ימשיך בדימיונו את המימוש. אך ייתכן שבגלל אופיו האישי של הסיפור והטריות שלו, הגילוי עצמו הוא סך הכל בן שנתיים, לא התאפשר עדיין להתרחק מעט מהמציאות ולעבור לבדיון, קפיצה שלוקח זמן לעשות אותה. אני אישית הייתי מעדיף עוד מעט התקדמות והיכרות עם המשפחה וההתמודדות עם הגילוי שחוותה.

כך או כך הספר מציג לנו דמויות עגולות, שנתקלות בלבטים ובוחרות בחירות משנות חיים, לעתים מחוסר ברירה, או עקב צורך להחליט במהירות. בחירות שעל חלקן מצטערים ועם אחרות צריכים להשלים ולחיות ככל האפשר. חמלה רבה יש בספר, שכן גם אם החלטות נראות שגויות או לא הגיוניות, הרי שהסיטואציות מורכבות וכל החלטה נראית הגיונית לשעתה, ולתקופתה, גם אם ממרחק השנים דברים נראים אחרת.

הוצאת "שתיים" היא הוצאה חדשה יחסית, עדיין כמעט אלמונית, אך מתחילה לפרוץ, לגדול ולמצב את עצמה כשחקנית בהוצאות הבוטיק בארץ, עם הפקה מוקפדת, תמונות כריכה מושקעות וספרים מעניינים של קולות חדשים בספרות הישראלית. זה הספר השני שאני קורא בהוצאה זו (יצאו עד עתה כעשרה ספרים), וספר זה וההוצאה כולה, הם בהחלט משהו שכדאי לשים אליו לב.

הביתה הלוך חזור

הוצאת שתיים 2021

מגב הספר
"זה שיש במשפחה שלנו סוד לא הפתיע אותי. ענן גדול של סודות תמיד רבץ מעלינו: מחלות שלא מדברים עליהן, אירועים שהודחקו, שאלות שנשארו לא פתורות. הענן הזה תמיד ליווה אותנו, מרחף מעל, נוגע לא נוגע. האחיות של סבא גבריאל כנראה היו גם הן חלק מהענן הזה. אבל בכל זאת, שתי אחיות זה סוד קצת גדול." 

כשאבא של ליאורה הודיע לה בוקר אחד שסבתא מרסל מתה, היא לא חשבה שמותה של סבתה הזקנה יהפוך את כל עולמה. אבל בהלוויה היא מבחינה באישה זרה שקוראת מול הקבר "אני סולחת לך, מרסל", ולמרות שבקלות יכלה לחשוב שמדובר באיזו תמהונית או מטורפת בלתי מזיקה, סקרנותה של ליאורה מתעוררת. היא ניגשת לאישה הזרה, ומהר מאוד מבינה שפתחה תיבת פנדורה גדושת סודות ושקרים. החיים של ליאורה – משפחתה, חיי הנישואים שלה ומה שידעה על עצמה – הכול מתערער.
הביתה הלוך חזור הוא רומן היסטורי המשתרע על פני שלושה דורות. מאלכסנדריה שבמצרים, דרך המעברה, ההתנחלות שבחבל בנימין, ירושלים ותל אביב נפרש סיפור משפחתי סבוך מאוד, ישראלי מאוד, מותח ומרגש. זה סיפור על משפחה, על נאמנות ועל מה קודם למה. סיפור על שייכות ועל אהבה, על הכמיהה לחופש וביטוי עצמי, ועל אין־ספור הפרטים הקטנים שהופכים אותנו למי שאנחנו.