במוזיאון ת”א מוצגת (עד 8.6.19) תערוכת צילומים של הצלם היפני הירושי סוגימוטו (נולד 1948). התערוכה מוצגת בחלל התת קרקעי הגדול שהוא בעצמו מוצג ומסודרת בצורה קשתית-מעגלית בהתאם לחמישה נושאים שונים: תאטראות, דיורמות, נופי ים, דיוקנאות ואדריכלות.

הנושאים השונים מציגים בחינה של המדיום הצילומי ושל המשמעויות שלו תוך משחק עם ההגדרות של זמן ומקום, לכל נושא שלט הסבר קצר בו האומן מספר מעט על הנושא ומה הוא ניסה לעשות.
בחלק תיאטראות, מצולם אולם קולנוע (או דרייבאין) בחשיפה ארוכה כאשר האורות כבויים, התוצאה היא רקע כהה ומסך שרוף ודחיסה של סרט שלם לפריים בודד

דיורמות מתייחס למוזיאון הטבע בניו יורק, בו מוצגים שונים, לרוב פוחלצים, בתאי תצוגה בהם משולבים ציורים, אולם בצורה הנראית רציפה ותלת ממדית. סוגימוטו דווקא רוצה לשטח את הנושא ומציג סדרת צילומים של הדיורמות, ובשחור לבן. בנקודה זו אני שואל את עצמי מהי בכלל האומנות. הרי היצירה האמתית היא של יוצר הדיורמות היפות, הצילום הוא רק תיעוד שלהן, ולמעשה הצילום שלי של הצילום אינו שונה מהותית. מאז ביקרתי במוזיאון הטבע בניו יורק ואכן דעתי לא השתנתה. חלק זה של התערוכה אינו מוצלח ולמעשה חסר ייחוד כלל והצילומים שלי או של כל אחד אחר לא יהיו שונים. אין שום אמריה בצילום, אפילו לא הקפאת הזווית. האומנות האמתית היא של מי שיצר את השיורמות שהן בניגוד לדבריו של סוגימוטו חיות ומלאות בפרטים.

תצוגת “נופי ים” אפילו משונה יותר. האם הים אותו ים? כאן סוגימוטו חורג מכל הכללים. אין נושא, אין נקודת עניין, אין תנועה ולפעמים גם אין פוקוס.

דיוקנאות מציגה עשר תמונות בסך הכל. מתוכם סדרה שלמה של הנרי השמיני ושש נשותיו. בעקבות הציורים של הנס הולביין (וכל אלו שהושפעו ממנו), נוצרו עותקי שעווה של הדמויות אותם סוגימוטו צילם. נביא מדבריו של סוגימוטו: “אם תצלום זה נראה לכם עתה מלא חיים, כדאי שתשקלו מחדש מה המשמעות של החיים כאן ועכשיו”.

בחלק המוקדש לאדריכלות, מספר מבנים, כולם מטושטשים, כולם חלקיים ועדיין רואים במשהו את התכנון האדריכלי שלהם. נסו לזהות את המבנה הבא, בתמונה איתה נסיים את הביקור בתערוכה.