בן שפירו הוא יהודי, דתי ושמרן, צירוף שיכול להיות מאד לא פופולארי במקומות מסוימים, ואכן בהקדמה לספרו (מ-2019 במקור) הוא מפרט כמה וכמה תקריות בהן נתקל בהפגנות אלימות כאשר בא לנאום באוניברסיטאות בפני סטודנטים ונצרך לליווי בטחוני וכל זאת בגלל שהעז לערער על האופנה השולטת הפרוגרסיבית באותו קמפוס, ולהיות מוקע כגזען ושונא כל דבר באשר הוא חוץ מגל”פ (גבר לבן פריבלגי). אמנם בהיותו מבקר גם את מדיניות טראמפ זכה לגינויים ונאצות מהימין הקיצוני בארצות הברית ובספרו זה הוא מנסה לשאול “למה?”. איך הדרדרה אמריקה לכך שאין אפשרות לשום שיח, לשום דיון, וששני הצדדים יכולים לקבול מרות על הצד השני אפילו על מדיניות זהה.

הניסיון של שפירו לתשובה מציג את זניחת הערכים המסורתיים של ארצות הברית, ואכן ספר זה מיועד בראש ובראשונה לקוראים אמריקאים, אולם יש לו גם השלכה מסויימת לישראל (ייתכן שלאירופה הרבה פחות). התבונה והמוסר המופיעים בכותרת המשנה מייצגים את אתונה וירושלים. חכמת יוון ומוסר היהדות דרך גלגולו הנוצרי, מרכיבים עליהם הושתתה “הברית” של האבות המייסדים בבואם לכונן אומה חופשית, ומהם מתרחקים כעת אמריקאים רבים, והדיון מתרכז בעיקר באלו שמשמאל.

הדברים בספר מופיעים בצורה כזו או אחרת בספרים אחרים שקראתי לאחרונה, אולם שמחתי לראות שספר מעין זה מתפרסם בהוצאה שאינה מזוהה באופן מובהק עם הימין ובשל כך ייתכן ויזכה ליותר תשומת לב בקהל הרחב. גם זה אחד מחוליי הקיטוב הפוליטי בו ספרים ייפסלו על ידי קוראים בלי שאפילו הסתכלו מה הם ומה יש בתוכם אך ורק בגלל זהות המו”ל. דומה שיש בכך דימיון מסוים לאלו, וכאן מדובר שוב בעיקר על סטודנטים בארצות הברית אם כי התופעה מחלחלת גם לארץ, שאינם יכולים לשמוע שום דעה שהיא חלילה שונה מדעתם, וכל דעה אחרת, מצערת אותם פוגעת בהם, מטרידה אותם ולמעשה מוגדרת כאסורה. בספר עצמו תוכלו למצוא שפע של מקרים מוזרים על מרצים ופרופסורים שנאלצו לסבול גינויים נזיפות ואף פיטורים בשל כך.

שפירו עורך סקירה היסטורית ומנסה להראות שביטול הדת מחד גיסא, דבר שהתחיל כבר בתקופת ההשכלה באירופה, בתוספת ביטול המדע מאידך גיסא, דבר הקורה כיום בפקולטות למדעי החברה והרוח בארה”ב בהם אין אפשרות להשמיע טענה הכוללת הבדלי מיגדר/מיגזר/גזע בלי להיות מוקע, אינה מובילה לעולם טוב וצודק יותר כחזון האוטופים, אלא חזרה לפאגניות שאפיינה את העולם הקדום, טרם נוצרו בו המוסר והתבונה. זו ליבת דבריו, וסיכומם בפסקה זו הוא פשטני מאד, אבל לפחות אמור לתת גירוי לקרוא את הספר, הפורש ומגדיר את המונחים והשלבים האלו בצורה מסודרת וברורה.

שמו של הספר יכול להיות מטעה. האם בהכרח הצד השמרני הוא הצד הנכון של ההיסטוריה, האם יש כאן משחק מילים על שם הספר באנגלית ומובנה של המילה RIGHT כצד פוליטי ולא בהכרח כדבר הנכון? איני יודע. אולם די ברור שהמרחק וההבדלים בין השמרנים לליברלים היה מצומצם בהרבה בעבר ואילו כיום כל צד נוטה יותר ללכת לשוליים הקיצוניים שלו, ולהגיע לעימותים גם בנקודות בהם הייתה הסכמה בעבר. הרי העולם משתנה ולרוב ההבדל היה שליברלים חיפשו שינויים עוד לפני שהם קרו והשמרנים התאימו את עצמם בצורה איטית יותר, אולם שני הצדדים פעלו בתוך מסגרת של העקרונות וכללי המשחק המוכרים, ואילו כיום הנטייה מובלת בידי קיצוניים שנראה שמעוניינים להרוס את כל המבנים הקיימים, לצורך שינוי בפני עצמו, בלי שיש מושג מה יבוא אחריו, ומה שבא אחריו, הוא די כצפוי, כאוס. שפירו מתייחס לכך גם בספרו בדוגמאות דומות מהעבר הלא רחוק ובעיקר המפכה הצרפתית והקומוניסטית.

מהפכות אלו, שהתחילו מרעיונות נשגבים נכשלו כליל, בכך שמוטטו איתם תשתית רעיונית של עשרות שנים ללא תחליף ראוי. לעומת זאת, ארצות הברית, מדינת החופש והחירות, עומדת כעת בפני סכנה דומה, שכן האיומים עליה קיימים בדחיקת כל הבסיס עליו היא קמה, ודחיקה זו תוביל בהכרח לפחות חופש, לפחות שיוויון ובוודאי לפחות אחווה.

בסיומו של הספר מתווה שפירו את הדרכים בהם ינסה לחנך את ילדיו, אולם אלו למעשה ההצעות שלו לכל קורא של הספר ונסיים עם הכותרות של הצעות אלו: לחיים יש תכלית, אפשר לעשות את זה בחברה חופשית, הצוויליזציה ייחודית בכך שהתנאים טובים מאי פעם, ושכל בני האדם הם אחים ואחיות. ועם נימה אופטימית זו, שבתור שמרן בעצמי אני יכול לחשוד בה גם כמעט נאיבית, נסיים בהמלצה על הספר, בוודאי לקוראים שמרנים יותר, המחפשים חיזוקים לטענותיהם אך גם לקוראים ליברליים יותר שמוכנים לאתגר את עצמם עם שחיבה קצת שונה ושעדיין פתוחים בכלל לאתגרים כגון אלו.

הצד הנכון של ההיסטוריה
איך קרה שתבונה ומוסר בנו את גדולתו של המערב
בן שפירו
מאנגלית: דרורה בלישה
מטר 2021

מגב הספר

מצבם של בני האדם מעולם לא היה טוב יותר מכפי שהוא כיום במדינות המערב. זאת הודות לערכים שירושלים ואתונה הביאו לעולם. אם כך, למה אנחנו עומדים להשליך הכול לפח?

כחֶברה, אנו שוכחים שרבים מההישגים של האנושות לאורך ההיסטוריה קרו בזכות אנשים שהאמינו הן בערכים היהודיים-נוצריים והן בכוחה של התבונה, שלידתה ביוון העתיקה. הערכים הללו הולידו את ההומניזם והמדע, הביסו את הנאצים ואת הקומוניסטים, בנו את אמריקה, שמו קץ לעבדות, חילצו מיליארדים מעוני ונתנו מסגרת ותכלית רוחנית.

בספר זה, העיתונאי והפרשן הפוליטי האמריקאי הנודע, בן שפירו, פורש יריעה המשתרעת על פני יותר מ-3,500 שנים, מהפילוסופיה של העת העתיקה ועד לפוליטיקה המודרנית, כדי להראות איך החירויות הנתונות בידינו בנויות על צמד תפיסות – כל אדם נברא בצלם אלוהים, ובני האדם ניחנו בתבונה המאפשרת להם לבחון את עולמו של האל. הערכים האלה הם שאפשרו את לידת המדע, את חלום הקִדמה, את זכויות האדם, את השגשוג, את השלום ואת היופי שבאמנות.

עם זאת אנו מצויים בעיצומו של תהליך שבו אנו זונחים את הערכים היהודיים-נוצריים ואת משפט הטבע של היוונים, ועדים לקריסתה של הציוויליזציה שלנו לשבטיות נושנה, לנהנתנות חומרית, להתמקדות במרכזיותו של היחיד על חשבון רעיון הקהילה והערבות ההדדית, ולנסיגה לעולם שבו אמות המוסר חסרים גבולות ברורים, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה.

המערב הוא ישות מיוחדת, ובספרו המרתק הצד הנכון של ההיסטוריה קורא לנו בן שפירו למצוא מחדש את המצפן המוסרי המדרבן כל אחד מאיתנו להיות אדם טוב יותר, ואת חובתנו לפעול יחדיו למען טובת הכלל.