מהתיאור על גב הספר לא הצלחתי להבין על מה הספר והאם הוא מתאים לי. התיאור לא מציג פרוזה במובן המקובל, יותר הרהורים פילוסופיים ואולי זרם תודעה, או איזה שילוב שלהם. קראו בעצמכם בסוף הסקירה. הוצאת מטר הגונה ואפילו נראה שטורחת להזהיר את הקורא מפני השונות של הספר. מצד שני לאזהרות אלו יש גם יתרון. מזה זמן רב יש לי הרגשה שספרים רבים, מבוססים פחות או יותר על אותו “מתכון”. אמנם גם ברמת הביצוע יש הבדלים ניכרים, אבל יש יותר מדי מאפיינים זהים ואפילו סוג של שטאנץ. בספר זה כבר נוצרה סקרנות ואם אני מחפש דברים חדשים, האחריות היא עלי לנסות ולטעום אותם.

הספר אכן פותח בהרהורים פילוסופיים על משמעותה של ידיעה שיכולה להיות מרגשת או בנאלית – “גופה של לוויתן כחול נשטפה לחופי העיירה ארקטה ביום שבת”. מה שמעות של ידיעה כזו. מה היא עושה לאנשים ומה קורה אחריה.
כל אלו, המתבססים על סיפורים דומים אמיתיים, הם רק ההקדמה לספר שבסופה מוחלט להעביר את השלד לאוניברסיטה המקומית על ידי מסוקים. אחד הטייסים מתלהב מאד מהעניין, סופסוך יהיה לו משהו מיוחד לספר לבן שלו – “אבא טס עם לוויתן”.

לפני שנמשיך עם תיאור הספר, אין ספק שלוויתן כחול, הוא בעל חיים מרשים. בעל החיים הגדול ביותר, שנראה רק לעתים רחוקות, מרשים גם בתור שלד. ראיתי מוצג כזה באיסלנד ואורך השלד לא נתפס. הסיפור שם דומה. הלוויתן נפלט לחוף ושרידיו הועברו במבצע מורכב למוזיאון.

מכאן הבנו את שם הספר, שהמשכו בתיאור הטיסה הלוך ובעיקר הטיסה חוזר, ההופכות לאפיזודה משנה חיים, בה הטייס, אלן הרשקוביץ, בוחן במהירות כמעט את כל חייו, ומחליט לשנות בהם משהו, אולם ההרגשה הזו באוויר, שונה מאד מהמציאות המחכה לו אחר כך על הקרקע.

חלקו זה של הספר הוא כמעט חוויה מיסטית על גבול האבסורד הנעה עם סיפור שלו חבר הילדות של אלן, וסיפורו שלו, אי אז לפני עשרות שנים מזרח ארה”ב – בברוקלין ניו יורק (גשר וויליאמסוברג מופיע על הכריכה) וההשפעות של אירועים אלו עשרות שנים אחר כך. אולם בהחלטה שאת החיים צריך לשנות אין די, ואלן ממש לא יודע מה הוא צריך לעשות, ולמעשה מגלה שהוא לא כל כך מצליח.

בכך הספר מציג איזו תמונת מצב שמשקפת ריאליזם מסוים והצצה לחיבוטי נפש שמאפיינים רבים. הרי אין מי שלא הרגיש פעם שהוא לכוד בצורה שאינה מאפשרת בריחה. אפילו אלן, טייס מסוק, מקצוע שבוודאי נחשב מכובד, נשוי ועם ילד, ולכאורה נראה שממימש את החלום הברוגני, די מואס בצורת חייו, בעבודתו הלא מתגמלת, באשתו המתנכרת וביחסיהם, שכמו הלוויתן, נראים שמתרסקים על חוץ המציאות, ואפילו בקשר הלא מספק שלו עם בנו, נקודת האור בחייו.

הספר אכן שונה ומורכב ממרקחת של סיפור, הרהורים והגיגים פילוסופיים וניסיון ליצר ולמצוא משמעות באיזה כאוס. אני יכול רק להניח שהבנתי שמץ בלבד מכוונותיו של המחבר, ויש לשוב ולבחון את סיפור העבר וסיפור ההווה בצורה הדוקה יותר. הכיתוב בגב הספר אינו מטעה והספר מקיים בדיוק את מה שכתוב בו – מסע מסחרר לתוך עולם של אקראיות, אבסורד, נונסנס ועצבות בלתי מזככת. האם מרקחת זו תהיה לטעמם של כל הקוראים? סביר שלא, אבל למי שמחפש משהו אחר,קול שונה, ספר שיש בו יחודיות משלו, וספר שישאיר לא מעט מחשבות בראשו של הקורא כולל רצון לקריאה חוזרת, ימצא כאן את מבוקשו.

אבא טס עם לוויתן
יובל דותן
מטר 2021
מגב הספר
“גופה של לווייתן כחול נשטפה לחופי העיירה אַרקָטָה ביום שבת”, כך מתחיל יובל דותן בספר הביכורים המרהיב שלו מסע מסחרר לתוך עולם של אקראיות, אבסורד, נונסנס ועצבות בלתי מזככת. אותה גופה של לווייתן מתחילה בעצם שרשרת של אירועים פנימיים בחייו של אלן הרשקוביץ, אחד הטייסים שנאלץ להעביר אותה בעזרת מסוק למשכן האוניברסיטה המקומית.  אותה טיסה שגרתית לכאורה הופכת לטיסה המשמעותית ביותר של חייו. הוא מרחף מעל הים, אבל בעצם נוסק פנימה אל תוך נפשו, אל תוך זיכרונותיו, אל תוך הים האפל הפרטי שלו, והוא עולה משם שונה לגמרי, מבין שהוא חייב לשנות את חייו ולו במעט, אך אין לו מושג מה בדיוק לשנות בהם.

אבא טס עם לווייתן הוא אחד מספרי הביכורים יוצאי הדופן שראו אור בשנים האחרונות. הוא לא דומה לשום דבר אחר. הוא שנון, מבריק, עמוק ומלא הומור, ויחד עם זאת לרגע לא שוכח גם לספר סיפור, גם אם מדובר בסיפור לא “לפי התקן”, או לא “לפי הציפיות”. כקוראים, בטיסה הזאת אולי לא תגיעו ליעד שציפיתם לו, אבל גם לא תתרסקו. יחד עם זאת, אל תשכחו לחגור חגורות בטיחות ובכל רגע להביט מהחלון החוצה ופנימה.