“טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח) – שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב”ה: החוטא מהו עונשו, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו” (פסיקתא דרב כהנא כה ז).

מדרש ידוע זה מדגים עד כמה התשובה היא מושג חמקמק ולא ברור. מקורותיה ברורים ומפורשים בתורה, בפרשת ניצבים למשל (דברים ל): “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ” וכמה פסוקים אחר כך מתוארת המצווה (לחלק מהדעות) “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא … וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם…” כלומר לא כמצווה קשה ובלתי אפשרית אלא כמשהו מושג ואפשרי, והנה לא רק שהנבואה והחכמה לא רואות כל אפשרות לתשובה, אפילו התורה, לא מכירה באפשרות זו, אלא נשנעת על הקורבנות ורק הקב”ה מחדש את האפשרות של התשובה.

פער זה קיים עד ימינו. קשה לנו לסלוח, לאחרים ואפילו לעצמנו, ואנו חשדניים מאד כלפי אנשים שביצו פשעים. ידועה העובדה כי עבריינים מגיעים לבית המשפט ופתאום כיפה על ראשם ומהכלא יוצאים עם זקן. אפשר להיות ציניקנים, וחלק מהדברים הם אכן בגדר סוג של ניסיון לעשות רושם על השופטים, אולם חזקה עלינו כי חלק מהדברים הם אמיתיים ונובעים משינוי מהותי.

ואת אותו שינוי קשה לנו להבין. אנו יכולים להבין, אם כי אולי לא להסכים אל עלו שמחפשים את דרך התשובה באמצעות ייסורים, וגלגולים בשלג, אולם למחשבה הרציונלית יותר ברור שלא די בכך, וגם שאין בכך צורך. אלו נראים לנו דברים השייכים לעבר כדוגמת אחאב (מלכים א כא): “כז וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. כח וַיְהִי דְּבַר ה’ אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. כט הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ”. שימו לב שאין שום מילת תפילה במעשיו של אחאב, ואפילו לא זעקות המלוות את הצומות, והתהליך כולו נראה אפילו מהיר מדי.

לאדם הדתי רציונלי כיום התשובה היא מושג לא ברור, אך הוא בכל זאת מבקש אותה, ואולי תשובה, תרתי משמע, תימצא, לפחות בחלקה, בספרו של הרב ליכטנשטיין. ספר זה הוא אסופה של דרשות, רובן ותיקות, שתורגמו מאנגלית (למעט אחת שנאמרה בעברית ורואה אור לראשונה) ולא נמסרו בישיבת הר עציון אלא לרוב במכון גרוס בירושלים. רובן מלפני שנים רבות, אולם הדברים המופיעים בהם עדיין רלוונטיים. השיחות מלוות בציטוטים רבים. כמעט תמיד פותחים ברמב”ם וברבנו יונה ומשם ממשיכים הלאה למגוון מקורות, וגם ג’ון מילטון וגן העדן האבוד שלו, אינם נעדרים.

המאמרים והשיחות מגוונים, ובהם דן הרב בהיבטים של התשובה. אם בפרק שאת חלקו הבאתי מספר דברים מוצגת התשובה כחובה, וכך גם ברוב ספרי הנביאים, הרי שהרב מדגיש את ההיבט של ההזדמנות שיש בתשובה, הזדמנות שקיימת במיוחד בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, והזדמנות שלא כדאי להחמיצה. במקומות אחרים מדבר הרב על התשובה כחיבור מחדש של ניתוקים שונים בין האדם לאלוקים, ניתוקים המתבססים על הקשר המשולש לקב”ה כמלך ואדון, כאבא וגם כבן זוג. פרק אחר עוסק בדיון נרחב האם באמת בעלי תשובה מעלתם גדולה יותר מצדיקים גמורים, ומסתעף מהמחלוקת בגמרא בנושא. עיסוק אחר הוא בזמנה של התשובה, כתשובה אקראית, או ממוקדת באלול וימים הנוראים, והאם יש לחזור עליה מדי שעה או שמהלך התשובה הוא מהלך מתמיד שלא נגמר, ועוד נושאים רבים הקשורים לתשובה, וקשה לתמצתם בפסקה או שתיים.

צירופם של כל הפרקים יחד, מהווה מעין חקירה, בדרכו של הרב ליכטנשטיין את מושג התשובה. חקירה הנובעת מאופי רציונלי לא מיסטי, המשלבת מקורות רבים וענפי ידע רבים ובמקרה הזה בעיקר ענייני פסיכולוגיה. גם מהקורא נדרש מאמץ, בוודאי קורא כמוני שלא למד אצל הרב ליכטנשטיין ואינו מורגל לסגנונו. מצאתי את עצמי נדרש לקרוא פסקאות כמה וכמה פעמים ועדיין איני בטוח שירדתי לסוף דבריו של הרב. נראה שכמו תהליך התשובה עצמו הדורש מאמצים מהאדם, כך הרב ליכטנשטיין דורש מאמצים מתלמידיו שומעיו וקוראיו וגם הקריאה בספר היא תהליך מתמשך. ייתכן והדברים יהיו קלים יותר להבנה לתלמידיו הרבים של הרב, אולם הספר, בפירוש, אינו מיועד אך ורק להם, וכמו השיחות עצמם שנאמרו בכנסים שלא במסגרת הישיבה, מיועד לקהל רחב יותר, אולם כזה המוכן להשקיע בלימוד הספר ולא רק בקריאתו.

דפי דוגמה מהספר

תקווה לדורשיך
על תשובה ועבודת ה’
הרב אהרון ליכטנשטיין
מאנגלית: חיים נבון
מגיד 2021

מגב הספר
תהליך התשובה מציב בפני כל אחד ואחת מאיתנו אתגרים והזדמנויות. בעוד בחינה עצמית, וידוי ומחויבות לשינוי הם מהמשימות הקשות ביותר לאדם, תהליך ההתחדשות וההתחברות לעצמנו ולקב”ה הוא זכות ומתנה. ביכולתם של תהליכים אלו להביא אותנו לתקן ולשפר מן היסוד את עצמנו, את קהילתנו ואת החברה שבה אנו חיים.

בשיחותיו על תשובה מדי שנה בשנה, האיר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל את דרכי התשובה המפותלות. בספר זה לוקטו שלוש עשרה משיחות אלו, שבהן הדריך הרב ליכטנשטיין את שומעי לקחו בתוך סבך המרכיבים הפסיכולוגיים, הרגשיים והרוחניים של החטא ושל התשובה. כדי לגשת למשימה זו השתמש הרב במגוון נרחב של מקורות – יהודיים, ספרותיים ופילוסופיים – ברגישותו שלו למורכבות האנושית. מתוך חקירה של ההרגלים והדחפים שעשויים למנוע שינוי או לעודד אותו, תקווה לדורשיך מסרטט מפה של הנפש האנושית ושל היציאה למסע תשובה ועבודת ה’.