ספרו של סוכרי עוסק בנושא לא שגרתי, וכאן יש אזהרת טריגר, הנושא של סוף החיים. הגמרא אומרת (פסחים נד:): "ת"ר שבעה דברים מכוסים מבני אדם אלו הן: יום המיתה…". גם צוואת רבות מתחילות במשפט "אין אדם יודע יום מותו" וטוב שכך, שכן אילו היה אדם יודע, כנראה שלא היה מסוגל לתפקד. אמנם החיים, כך אומרים הציניים , הם מחלה סופנית עם מאה אחוזי תמותה, אבל רובנו מדחיקים מחשבה זו, חושבים שנחיה לנצח, או לפחות לעוד המון המון זמן, וכך אנו מסוגלים לתכנן תוכניות גם לטווח הרחוק, בלי להרהר יותר מדי בשבריריות של החיים, הרהורים שנכפים עלינו בעקבות אסונות, או הזיקנה.

כדי להעצים את הקושי יצר סוכרי ארבע דמויות שונות. שני גברים ושתי נשים. שני ישראליים ושניים שלא, וכולם בגיל צעיר יחסית, המגלים שיש להם סרטן במצב מתקדם, שרק טיפול ניסיוני במרכז בבוסטון יכול עוד לעשות משהו עבורם.

הספר מתחיל בארבעה מונולוגים לא קצרים של הדמויות, על החיים שלהם לפני הגילוי, על הגילוי, ואז על המחשבות שלהם על החיים שחיו עד עכשיו, של אלו שירצו לחיות מעכשיו, על מה הם מתחרטים, ומה הם עוד לא הספיקו. מונולוג נוסף הוא של האחות שמשימתה ללוות את כולם והיא זו שמסבירה לנו את משמעות כותרת הספר "לראות את הים".

עלילת הספר, אם אפשר לקרוא לה כך, קצרצרה ומתחילה למעשה רק כאשר החמישה נפגשים בבוסטון ומתחילים טיפול, שחלקו גם קבוצתי ויש דינמיות בין חבריה, אולם כולם מודעים ללא הרף, לכך שמצבם אינו טוב, וזאת בלשון המעטה.

צחוק הגורל, או צחוקו של סוכרי, שהוא עוד מכניס לנו איזה טוויסט קטן, כדי להזכיר לנו את העובדה הפשוטה שציינו בפתיחה, עובדה שתורמת לערעור הקיים ממילא של הקורא.

אם הגעתם עד לפה אתם כבר מבינים שהספר אינו ספר שמח, שאין לו סוף אופטימי, ושהוא גם לא מציע יותר מדי נחמה וזו אכן שאלה טובה, מדוע בחר סוכרי לכתוב ספר כזה. הרמז מופיע רק בתודות, אותן פותח סוכרי באזכור אמו ז"ל שמתה בזרועותיו, ואנו מבינים שבין המונולוגים, הדברים, הציטוטים, מילות הנחמה ודברי הרופאים מסתתרים גם דברים שסוכרי שמע בעצמו מכלי ראשון, ובדרכו הספרותית, העצים את הכל כאשר בחר בגיבורים צעירים דווקא, נושא לא נפוץ בספרות ( כמובן שיש נוספים, למשל אשמת הכוכבים). פרט לנושא, גם מבנה הסיפור, ארבעה מונולוגים העוסקים כולם בהתפכחות מאשליית "יש לי עוד זמן רב בעולם" ואז השילוב שלהם, הוא מבנה ייחודי למדי.

הספר נוגה ודי כואב, לפעמים אפילו פוצע, מאחר ומובאות בו שפע דוגמאות, ייתכן והוא יזכיר להרבה אנשים סיטואציות מסוימות ובכל אופן, זריקת המראה מול פנינו מחייבת אותנו חשיבה, מעבר לצער ולעצב, לחשוב טוב טוב מה אנו עושים בזמן שיש לנו כאן ולדאוג לנצל אותו היטב ככל הניתן.

לראות את הים
יוסי סוכרי
עם עובד 2023
מגב הספר
שתי נשים ושני גברים מקבלים יום אחד בשורה שמשנה את חייהם מן היסוד. איך יגיב כל אחד מהם? קירה, סטודנטית לתאולוגיה בקיימברידג' שרגילה להצליח בכול ובלי שום עזרה, עומדת למבחן שלא התנסתה בו מעולם; גבריאלה, שעוד מגששת את דרכה בסצנת המוזיקה של תל אביב, מנסה למצוא בבשורה שקיבלה משמעות נוספת; ז'אן מישל, כדורסלן עבר שנחלץ מחיי עוני בפריז אל ליגת הכדורסל הטובה בעולם, יודע שתהילתו כבר מאחוריו ותוהה אם יצליח להתמודד עם מה שבפתח; ואילו רון, עורך דין תל־אביבי שכל חייו התחבט בשאלות קיומיות ומוסריות, יתמודד עכשיו עם השאלה הגדולה מכולן.

גיבוריו של הספר הזה, כל אחד ממקומו, מגילו ומניסיון חייו, עסוקים בשאלה מה עשו בחייהם עד כה ומה עוד ירצו לעשות. האם תשנה הבשורה את מסלול חייהם או שהם ישובו לשלוט בו? לבסוף הם יגיעו לבוסטון, ושם תלווה אותם ג'יין האוסטרלית – עדיין אין לדעת עד מתי ולאן בדיוק ומי מכולם יראה את הים.