ספרו החדש של ג'יימס מקברייד, לוקח אותנו לחצר האחורית של ארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. מקברייד עושה שימוש במוצאו המיוחד, בן לכומר אפרו-אמריקאי ואם יהודיה שהתנצרה ומשתמש בכל האלמנטים האלו בעלילה המתרחשת בעיירה פוטסטאון ובעיקר בשכונה המוזנחת ביותר שלה, צי'קן היל, בה חיים יהודים, שחורים, מהגרים בקבוצות שונות ומובחנות עם יחסי גומלין מורכבים. 

העלילה נפתחת בשנות השבעים כאשר בבאר נטושה מתגלה שלד מלפני עשרות שנים ועליו קמע מוזר בעברית. הבלשים באים לחקור את היהודי האחרון שנשאר בעיירה, זקן שעבר את ה-80, מתוך ניסיון להבין מה קרה ואף לעצור אותו כחשוד. שמו של אותו יהודי, מלאכי, שנכתב גם במקור באותיות עבריות, כבר מרמז משהו לגבי ההמשך.

עשרות שנים אחורה אנו מתוודעים למושי לאדלו, בעל מועדון הופעות מצליח. בן דודו הוא מפיק רציני ובעל אמצעים מהעיר הגדולה ויד ורגל לו בהרבה עניינים. מושי מתחתן עם צ'ונה, בתם של בעלי המכולת בשכונה ששמה הסימבולי הוא "מכולת שמים וארץ". 

עיקר העלילה הוא כאשר צ'ונה, עושה מאמצי על להסתרתו של ילד שחור חירש ואילם שהתייתם. מסיבות שלנו קשה להבין הרשויות רוצות לקחת אותו למוסד ידוע לשמצה שכמוהו ככלא. לילד יש קרובים והוא לחלוטין מתפקד, וברור שבימינו לא הייתה לו שום בעייה להשתלב מצויין, אבל אנחנו בשנות השלושים, הילד יתום ושחור, והימצאותו בעיירה מציקה למישהו יותר מדי. לונה מגינה על הילד, ד‏‏ו‏‏‏‎‎‎דו, בגופה, פשוטו כמשמעו, והוא בתורו, מנסה להגן עליה בחזרה אך נפצע, נתפס ונכלא.

הקהילה לא שוכחת את דודו אבל חילוץ מהמוסד הוא כמעט בלתי אפשרי ומצריך שיתוף פעולה של קהילות שחושדות זו בזו, וכן לקיחת סיכונים אישיים בהתמודדות מול הממסד, המשטרה ואפילו הקו קלוקס קלאן. 

שתי  נקודות הופכות את חווית הקריאה בספר למיוחדת ואף מעוררת השראה. הראשונה היא ההצצה האינטימית הזו לסיפורה של עיירה, שהיא מיקרוקוסמוס לאמריקה כולה. לכאורה יש שיוויון זכויות, אנחנו בפנסילבניה ולא באלבמה, אבל גזענות, אנטישמיות ודעות קדומות הן משהו שפשוט נולדים איתו. החברה היררכית מאד, החל ממשפחות המייחסות את עצמן לנוסעי המייפלאור, ייחוס שכמובן אין לו על מה לסמוך, ומשם יורדים במעמד. אמנם לצופה מהצד, קבוצת היהודים, או השחורים, תיראה הומוגנית, אבל מקברייד, בהכירו היטב את מוצאו, מבהיר את מה שבישראל קצת נשכח לאחר השואה, שגם יהודי אירופה מובחנים ביותר ואין דין יהודים מליטא, רומניה, הונגריה וגרמניה זהה. כך גם אצל השחורים, אצל ההיספנים, אצל הלבנים. בעיירה הקטנה, כולם יודעים בדיוק מה ומי כולם, ואיפה הם ממוקמים בסולם ההיררכי. סיפורי משנה וקווי עלילה שאמנם מנפחים מעט את הספר וחורגים מהעלילה הראשית, נותנים לנו עוד מידע ואפיון על דמויות משנה ואת התמונה המלאה יותר על החיים בתקופה. ברקע מגיח לו אותו "מלאכי" מפעם לפעם. מיהו? השם כמובן מרמז לאליהו הנביא אולם אפיוני הדמות מזכירים גם את "אחשוורוש היהודי הנודד" ולפחות לי נראה שיש שילוב בין השניים.

הנקודה השנייה המהווה את קו העלילה הראשי, היא "המאבק" להצלת הילד דודו. סיפור זה הוא מופת והשראה של אנושיות ועל המאבק למשהו שנראה חסר סיכוי באותם שנים. המוסד אליו דודו נלקח הוא בית חולים לחולי נפש, מקום שיש בו בעיקר התעללות בחולים. למי שנכנס לשם אין כמעט סיכוי לצאת. למרות זאת, גם  שם מגיע לעזרתו חולה אפילו קשה יותר, שגם לו אין לו דבר עם מחלות נפש, אלא שיתוק מוחין, וגם הוא מגן על דודו בגופו השבור וכמעט חסר התנועה לאחר ששניהם פיתחו ידידות מופלאה. אפשר לקרוא לחלק הזה בספר "כמה שווים חייו של ילד שחור יתום ונכה". מקברייד, מציג בספרו את אלו שנלחמים עבור חסרי הסיכוי, ובאחרית הדבר מזכיר אישים ומוסדות אמיתיים שהיוו בסיס השראה לסיפור, תשובתו יהודית לחלוטין, כל אדם כזה הוא "עולם ומלואו".

מכולת שמים וארץ
ג'יימס מקברייד
מאנגלית עידית שורר
מטר 2025
מגב הספר
ג'יימס מקברייד חוזר עם רומן סוחף על עיירה קטנה, סודות גדולים והאנשים שמגִנים עליהם.

ב־1972, בעיירה פוטסטאון שבפנסילבניה, פועלים חפרו יסודות לשכונה חדשה – ומצאו שלד בבאר נטושה. זהותו והאופן שבו הגיע לשם היו מהסודות השמורים ביותר של צ'יקן היל, שכונה מתפוררת שבה חיו זה לצד זה מהגרים יהודים ואפרו־אמריקאים, חולקים תקוות וצער משותפים.

במרכז הקהילה עמדו מוֹשי וצ'ונה לאדלו: משה הקים תיאטרון קהילתי, וצ'ונה ניהלה את המכולת המקומית – "שמים וארץ". כאשר הרשויות באו לקחת ילד חירש למוסד ממשלתי, צ'ונה חָבְרה לנייט טימבלין, השרת השחור של התיאטרון ומנהיג הקהילה האפרו־אמריקאית, כדי להבטיח שהילד יישאר מוגן.

ככל שהסיפורים מעמיקים ונשזרים יחד, נחשפים הקשיים של מי שחיים בשולי החברה האמריקאית הלבנה והנוצרית – ומה נדרש מהם כדי לשרוד. כשהאמת על האירועים בצ'יקן היל צפה לבסוף, מתגלה גם תפקידו במתרחש של הממסד הלבן בעיירה. ברגישות יוצאת דופן, מקברייד מציג עולם שבו גם ברגעים האפלים ביותר, אהבה, קהילה ותקווה – השמים והארץ – הם שתומכים בנו.