מי לא רוצה להיות טוב? כולם רוצים להיות טובים, ואולי אפילו בטוחים שהם טובים, אולם מה זה בכלל טוב. דווקא על השאלה הזו הספר אינו עונה. תחום המוסר, או האתיקה (אין חפיפה מלאה בין השניים), וההחלטה מה מוסרי ומה לא הוא בפילוסופיה של המוסר, ואילו הספר עוסק דווקא בפסיכולוגיה של המוסר. לא האם התנהגות מסוימת היא הנאותה במצב מסוים, אלא מה הפסיכולוגיה שתגרום לנו לבחור בהתנהגות כזו או אחרת, וזאת בהתייחס לשלל סוגיות, חלקן מהמפורסמות ביותר (שאלת הקרונית, ניסוי האסירים). מאחר ולשאלות אלו יש שייכות למיגוון תחומים כדוגמת פילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה, סוציולוגיה ועוד, הרי שלפעמים התחומים מתערבבים והעיסוק גולש קצת מהתחום הצר של הפסיכולוגיה. בספר כעשרים פרקים, ובאים לתאר מה ההתנהגות שלנו, מה המנגנון העומד מאחוריה וברוב המקרים לא נוקטים עמדה מוסרית. לפחות לא בצורה גלויה, אבל בצורה סמויה, בהחלט אפשר להבין מה הלך רוחו של כותב הספר (ראו סוף פרק 8, המביא אמירה נאיבית ולדעתי גם שגויה ולא בהכרח מוסרית), ובפרק על שימוש בבעלי חיים, זה אפילו די ברור. אין כמובן מניעה לכותב ספר להכניס את דעתו האישית, אולם במקרים בהם בחר לעשות כך , בספר שרובו אמור להיות נייטרלי, מן הראוי לציין זאת. גם ככה הוויכוחים על מהו המוסר והאם הוא מולד או נרכש לא יסתימו בקרוב. הספר…
שמו של הספר הלקוח מספר בראשית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ" (בראשית א כו). הספר גם עוסק בצילום. תנ"ך וצילום הם שני נושאים אהובים עלי וכך הספר עורר את סקרנותי. ד"ר צביקה תורן הוא פסיכולוג וצלם ומשלב בין השניים. הצילום הוא כמובן גם תחביב ועיסוק לשעות הפנאי, אולם שילוב שלהם מאפשר כיוונים חדשים בטיפול הפסיכולוגי. גם בכיוון השני אפשר לומר שידע פסיכולוגי יכול לשנות את שיטת הצילום, אבל זה נושא אחר. השיטה מכונה פוטו-תרפיה והיא נעזרת בתמונות במהלך הטיפול. לעתים המטופלים מתקשים להביע את עצמם ותמונה שהיא משמעותית עבורם, שהם צילמו או שיש להם, יכולה לתת כיוונים חדשים בטיפול. למה תמונה זו חשובה? לא תמיד המטופל ידע לענות והמטפל צריך להעמיק יותר. מה מופיע בה? משפחה? חברים? תמונה מהילדות? מה לא מופיע בה, ולמה. עיקר הספר הוא דוגמאות מחדר הטיפולים, סיפורים על מקרים בהם נעזרו בתמונות, והוא מלווה בצילומים שחשובים למחבר וצולמו על ידו, בנושאים: עצים בתים ומחול? למה דווקא נושאים אלו, תצטרכו לשאול את המחבר, אבל כנראה אלו נושאים שחשובים לו והוא מתעד אותם מתוך מחשבה שהם מלמדים על עולמו הפנימי של האדם. בין הטיפולים לתמונות אפשר למצוא מבחר אנקדוטות, ציטוטים ורשמים בנושאי תמונות, צילום ופסיכולוגיה. היה יכול להיות מעניין עוד…
חנוך דאום ואריאל הרטמן שוב משתפים פעולה והפעם משהו באמת יוצא דופן. על ספת הפסיכולוג עולים בזה אחר זה עשרה אנשים, שכבר אינם איתנו. אלו אנשים ונשים בתחומים מגוונים: אריק איינשטיין, תרצה אתר, חנה סנש, בובי פישר, קוהלת, רבי נחמן וכמובן איך אפשר בלי זיגמונד פרוינד? אבי הפסיכואנליטיקה. כולם יהודים. לא סתם נקרא הספר הנפש היהודית, ואף על פי שחלקם לא ראו ביהדותם עניין כלל וכלל הרי שהניסיון באמצעות אותן עשר דמויות, שונות כל כך, לאפיין את הנפש היהודי כולה, שאפתני שבעתיים. אז איך בעצם עובד ספר כזה? הרטמן מנתח ומציג דמויות שהשפיעו עליו וריתקו אותו. כמובן שהוא צריך לכתוב בצניעות ובענווה, שהרי הוא לא באמת ערך איתן שיחות, וספרם גם אינו ביוגרפיה ולכן היכרות מוקדמות עם כל דמות תסייע להנאה מרובה יותר מהפרק. למעשה אנחנו בעיקר מתרשמים מה עובר להרטמן בראש כאשר הוא חושב על כל דמות, איך הוא רואה אותה, איך הוא מנתח אותה כפסיכולוג קליני, איפה הקשיים שלו להבין אותה. ובעיקר כמות האמפתיה הגדולה שהוא חש כלפי כל אחד ואחת מהם והערכה לפועלם והשפעתם עליו. הדמויות לא עושות להרטמן הנחה, פישר צועק עליו, קוהלת במקום לענות שואל בעצמו שאלות וכאילו הופך תפקידים ואחרים כלל לא מבינים מה הוא רוצה מהם. וחנוך דאום? איפה הוא בכל הסיפור הזה? הוא הזבוב על הקיר. רואה, שומע ורושם אך…
הספר אמנות החשיבה הצלולה מתאר חמישים כשלים קוגניטיביים נפוצים. טעויות שאנו עושים יום יום, חלקם שרידים מהעבר הרחוק, מתקופת FIGHT OR FLIGHT וכו'. לכל כשל מוקדש פרק קצר שיכול להיקרא בפני עצמו, עם הסברים ודוגמאות. למה אנחנו ממשיכים לקרוא ספר עד הסוף למרות שהוא משעמם אותנו (לא הספר הזה אבל לרוב כי כבר הגענו עד לאמצע וחבל להפסיק), למה אם אבדנו כרטיס כניסה בדרך להצגה לא נקנה כרטיס חדש אבל אם אבדנו שטר נקנה את אותו כרטיס באשראי (כשל ידוע המורכב למעשה ממספר כשלים שונים), למה אם משהו נראה לנו נדיר אנחנו בטוחים שהוא גם יקר? למה אנחנו מתרשמים מידוען שמוכר לנו מכונת קפה? למה אם כדור הרולטה נפל על אדום עשר פעמים ברציפות נהמר על שחור (ושאר כשלים שנובעים מבורות בסטטיסטיקה) ועוד ועוד. הספר הזכיר לי מאד חלקים מספר אחר שיצא לאחרונה בנושאים דומים , חשיבה חדה. יש השקה מסוימת בין הספרים אולם ככלל נראה שהם משלימים אחד את השני. והנה כשל שקרה לי בזמן קריאת הספר. בארבעה ספרים שקראתי לאחרונה מוזכר שמו של נסים טלאב בצורה כזו או אחרת. איזה צירוף מקרים מדהים! סיכוי של אחד למיליון. מזל שבדיוק קראתי את פרק 24 ההכרחיות שבצירוף המקרים (הכרתי כשל זה כבר קודם. הזכרתו של טלאב נובעת מכך שאני קורא…
כשהשורה הראשונה על הכריכה אומרת שהספר הוא פסימי מאד, כבר אני נהיה סקרן. אמנם איני פסימיסט כלל ההפך. אני אופטימי מאד, אבל אופטימי עם ניסיון. והשורה השנייה אומרת שהספר הוא אופטימי. מתאים לי בול. הספר המיתוסים של האושר מנסה לבחון כל מיני היגדים שאנשים לרוב אומרים לעצמם. אני אהיה מאושר כאשר יהיה לי כסף, או כשאני אתחתן או כשיהיו לי ילדים וגם היגדים שליליים כמו לא אוכל להיות מאושר אם לא אהיה בזוגיות או אהיה עני או זקן. שאלת האושר היא שאלה פילוסופית כבדת משקל שגם החכם באדם – שלמה המלך – עסק בה רבות במגילת קוהלת כולל ביצוע ניסויים והגיע למסקנות שונות כדוגמת (קוהלת ג' כב): "וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי-הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו". והנה שאלת האושר נשארה שאלה פתוחה שלא נענתה עד היום והספר מראה לנו שלרוב מה שאנחנו חושבים שיביא לנו אושר לא ממש יביא לנו אושר או לפחות לא להרבה זמן. חתונה מביאה אושר אבל הוא מחזיק מעמד די מעט שנים. בין שנתיים לארבע, ומי שלא פועל לחיזוק הקשר וליצירת קשר זוגי רציני ומשמעותי ונשאר עם חווית ההתאהבות הראשונית יגלה שהיא פגה ונעלמה ועלול להתאכזב. גם כסף לא מביא לרוב אושר. אולי לזמן קצר, עד שמתרגלים אליו…