ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

האסופה “נוסח עברי” מביאה מבחר מגוון של שירים מתורגמים בידי צור ארליך שטרם קובצו בספר משלהם. יש לקורא השירה, בפרט לזה המתחיל, יתרון באסופת שירים, לעומת ספר המוקדש כולו למשורר אחד, בכך שמישהו כבר ביצע עבורו את מלאכת הבחירה והחליט שאלו שירים הראויים שיבואו לפניו וראוי גם להשקיע את המאמץ בתרגומם. בנוסף, האסופה מאפשרת מיגוון של שירים ומשוררים ממקומות ותקופות שונים. את ההפתעה הראשונה חוויתי כבר בכותרת של ההקדמה – “סוד העיבור”. בדיוק בזמן הקריאה עסקתי רבות בסוגיית “סוד העיבור” במסגרת הלימוד של הדף היומי במסכת ראש השנה. מה לביטוי זה המייצג את סודות עיבור החודשים ולוח השנה העברי לשירה? התשובה התבררה מיד, שכן במונח עיבור התייחס ארליך לתהליך אותו עובר שיר במהלך התרגום עד שהוא נהיה שיר בעברית. דבר מדגים את יכולתה של השירה והמתרגם לקחת ביטויים ולצקת לתוכם משמעות חדשה. מאחר ומדובר באחת הסוגיות הסבוכות בש”ס מצלח ארליך, בנוסף למשחק המילים, להעביר לקורא עד כמה עניין התרגום הוא מסובך ואת זאת לעשות עוד בכותרת של ההקדמה לפני שקראנו ממנה ולו מילה אחת. ההקדמה עזרה לי לרבות להבין את תהליך התרגום וגם הקלה עלי את עבודת הביקורת, שכן ארליך מפרט מה בדיוק מטרתו וכן את השיטות להשגת מטרה זו ולי לא נותר אלא לבדוק זאת בספר עצמו. למעשה ארליך…

“אני יודעת שאתה לא בקטע של שירה, אבל השבוע יצאו שני אלה. רוצה?”. זו ההודעה שקיבלתי מאשת היחץ של הוצאת “מקום לשירה”, הודעה שלוותה בתמונה הדומה לתמונה הבאה: התשובה שלי הייתה שאני בקטע של כדורגל ואכן הספרים הגיעו בדיוק לאליפויות אירופה ואמריקה, ובתקופה זו התמקדתי בספר על הכדורגל. לכדורגל אכן מגיע ספר משלו, כדורגל אינו עוד ענף ספורט, הוא “הענף ספורט” ובמקומות מסוימים הוא גם החיים עצמם. אמנם נראה שאין קשר ישיר בין כדורגל לשירה, כל עוד לא כוללים את השיר הידוע “השופט ….” הנשמע לעיתים ביציעים ופזמונים ברמה דומה. אולם, לחלק בעל משקל רב כל כך בתרבות האנושית גם המשוררים צריכים להתייחס מה גם שרובם בעצמם אוהדים של קבוצה זו או אחרת, ועל כך הם שופכים את ליבם בהצלחות, ובעיקר, באכזבות. ואיזה שמות יש בכרך, אלתרמן, פן, אבידן ועוד רבים וטובים. כולם כתבו על כדורגל. כדורגל הוא גם אירוע לאומי כפי שזוכרים זקני הקוראים במשחקה ההיסטורי של נבחרת ברית המועצות בישראל. אלתרמן, לא פחות, חיבר שיר על האירוע וכמעט כל הממשלה צפתה בו. השנה הייתה 1956. ישראל רק נוסדה. ברית המועצות הייתה הדבר המפחיד ביותר בעולם וההתמודדות הייתה במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן. ישראל הפסידה 5-0 במוסקבה ומשחק הגומלין נערך באיצטדיון רמת גן. לאחר שער של הסובייטים קרה האירוע המרגש…

שירה היא תפילה, ותפילה היא שירה ולכן אין להתפלא על כך שבתפילה נכללים שירים רבים, גם אם מכנים אותם פיוטים, ואין להתפלא על שאחד ממקורות היניקה של השירה הוא התפילה עצמה. בדומה לאוסף “הלילה הזו כולו שירה“, קובצו על ידי צוות גדול, עשרות שירים שכולם מתכתבים עם תפילות הימים הנוראים. יוצאים מתוכם וחוזרים אליהם. פרקי הספר על סדר הזמן: אלול, סליחות, ראש השנה, שופר, מי במים ומי באש (ונתנה תוקף), יום כיפור, כפרות, פתח לנו שער ונעילה. בישראל של היום, כבר לא ניתן להפריד בין יום הכיפורים ובין מלחמת יום הכיפורים, וחלק מהשירים מתייחסים לאותה מלחמה. באפן מודע נבחרו שירים מהעשורים האחרונים (ורובם לאחר מלחמת יום הכיפורים), אולי מתוך כוונה לחבר עוד יותר את השירה להוויה הישראלית הנוכחית, ולא לזו של חלוצי השירה העברית בראשית המאה העשרים ועוד לפניה. השירים מגוונים ממשוררים ותיקים עד משוררי ימינו כולל אנשים שכלל לא הציגו את עצמם כמשוררים. הנה קטע קצר מהמבוא לספר: “פתח לנו שער הפיוט שזכה למספר הגדול ביותר של אזכורים בשירה המודרנית הוא הפיוט “פתח לנו שער”. לקראת סוף “תפילת נעילה” אנו מבקשים למשוך עוד קצת את פתיחת השערים ומתחננים לפני האל: “פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום…” השירה מחיה את ציור השער ההולך וננעל. ט. כרמי כותב…

פסח הוא חג של שיר. “הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ-חָג…” אומר הנביא ישעיהו (ל’ כט) וחכמים דרשו הפסוק על ההלל הנאמר בתפילה בליל פסח. בהגדה עצמה אנו שרים לא מעט ומתחילים את קריאת ההלל במילים “ונאמר לפניו שירה חדשה:”, ועוד מוסיפים את הלל הגדול – “הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו”, ומסיימים את הסדר כולו בשירת “נרצה” – “לך ולך, לך אף לך,לך כי לך, לך ה’ הממלכה”, ואת החג כולו אנו חותמים בשירת הים המופלאה של משה ומקנחים בשירת דוד בנביא. כשראיתי את הפרסום הראשון על האסופה “הלילה הזו כולו שירה”, לא הבנתי אל נכון את עניין הספר וחשבתי שמדובר בגירסה כלשהי של ההגדה עצמה. לאחר בירור הבנתי שמדובר באסופת שירים המתקשרים לפסח ולליל הסדר, ושכוונת העורכים הייתה כי במהלך ההגדה יקראו גם כמה שירים מתוכה, תוך ניסיון לבחון את הרלוונטיות שלהם ליושבים סביב שולחן הסדר. האם צריך להכניס תוכן חדש לליל הסדר? לי אישית, מספיק  הטקסט של ההגדה המקורית שהתגבש במשך מאות שנים ומהווה כר נרחב לדיונים, שיחות וסיפור ביציאת מצרים עד חצי הלילה וגם הרבה אחרי. עם זאת, אני מודע לכך שיש כאלו שדווקא רוצים תוכן שונה מעט, בנוסף להגדה המסורתית, כזה שיחבר אותם לפסח בצורה טובה יותר, וכפי שהגדיר זאת הרב יוני לביא בטורו – טיפים…

תרגום היא מלאכה קשה. תרגום שירים היא אפילו משימה קשה יותר. שיר טוב מספר סיפור, ותרגום מדויק שלו כמעט בלתי אפשרי כאשר עוד מנסים לשמור על המשקל והתאמה ללחן המקורי. נביא כאן שתי דוגמאות משנות השישים לגירסאת עבריות לשירים מוכרים. הדוגמה הראשונה, היא דוגמה לגירסה לא מוצלחת, למעשה קשה לקרוא לה בכלל תרגום או עיבוד. השיר “בית השמש העולה” The house of the rising sun, הוא שיר עם אמריקאי המספר על מקום מפוקפק (שהיה או לא היה, אבל כמותו היו גם היו) המשחית נערים ו/או נערות, תלוי בגירסה המדויקת של השיר, שכמו כל שיר עם יש לו יותר מגירסה אחת.  מי לא שר אותו? בוב דילן, ג’ימי הנדרקיס, דוראן דוראן, הנשרים, הדלתות, כל מי שאתם רוצים (חפשו ביוטיוב ותמצאו עוד גרסאות רבות), אבל לא נגזים אם נאמר שהגירסה המוכרת וזו שהתקבעה בתודעה היא גירסת הלהקה הבריטית, “החיות” The Animals. מה הפך גיסה זו לאהובה כל כך? אולי הקול של אריק בורדן, אולי מנגינת הליווי, האקורדים של הגיטרות ובעיקר הליווי באורגן של אלן פרייס, שאפשר לשמוע בלופ אינסופי. לשיר יש גירסה עברית הנקראת “רחוק רחוק מכאן”. המילים של לאה נאור אינן תרגום לשיר המקורי ופרט למילה בית המופיעה בהן, אין שום קשר לשיר המקורי. יש קשר צלילי בכך שהמילה כאן מתחרזת עם המילה Sun ובזה…

אני הייתי קורא לספר: “ספר הש…” מאחר וכל שיר נפתח בתחילתי ש… המבטאת משאלה כלשהי של הסופר. הספר מתואר ככספר מזמורים מודרני, אולי דומה לתהילים. אבל תהילים אינו ספר רק ואפילו לא בעיקר משאלות והמזמורים בו חלקם שירי ניצחון, חלקם תפילות, חלקם מזמורי אבל וחלקם אפילו מתארים היסטוריה. הבה נבחן משאלה כלשהי בעמוד אקראי שאפתח בספר עוד שתי שניות ואעתיק את תוכנו שנעזור לכל אדם על פי דרכו ולא על פי גבהות לבנו. נחליף תפקידים לפרקים ונשתף בחגיגה את כולם שיר מ”ב בעמוד 46. פשוט יפה ומחכים. חלקו השני אפילו מעט ילדותי, אבל זאת דווקא בכוונת מכוון השואף לחזור במעט לתמימות הילדותית. כדבר המשורר: “אולי עוד נוכל ללמוד משהו גם מעולמם של הילדים, בעיקר הילדים של פעם, שמשחקי תחרות מילאו את עולמם, אך את התמורה לניצחונם קיבלו לרוב בעצמים בעלי משמעות סמלית בלבד: פקקים, חרצנים, וכי”ב, שסימנו עבורם ניצחון, רכוש, הצטיינות וכבוד”. וכך כל הספר משאלות קטנות ויפות, איתן קל להזדהות אך קשה יותר ליישם. מילים פשוטות המסתירות תוכן מורכב היכול לשמש מקור השראה. ספר שתהנו לתת ולקבל ובעיקר לפתוח באקראי מפעם לפעם לקריאה מהירה, אך כזו המשאירה הרהורים לאורך זמן. אם נצליח ליישם אפילו מעט, העולם יהיה טוב יותר. משאלות לב ושיר נתן ינאי הוצאת גוונים מגב הספר ומידע…