המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

עיזבון

29 באוגוסט 2016 גדי איידלהייט

טולסטוי כנראה ידע מה הוא אומר והספרות תמשיך להיות מלאה בתיאורי משפחות אומללות. הספר “עיזבון” מביא את סיפורה של משפחה ישראלית מפורקת ומפוררת. הסיפור מסופר בארבעה קולות שונים, שאינם מתחרים זה בזה. כל אחד מקבל את “זמן המסך” שלו בנפרד מהאחרים ומביא את סיפורו ודרכו את העימותים עם הדמויות האחרות. אורי ויעל, הכירו הכרות קצרה ובסופה נגררו לחתונה מוקדמת ובוסרית בעקבות הריון לא מתוכנן. חשבתי שיהיו האשמת הדדיות באחריות לכניסה לאותו הריון, הריון שקיבע את שני האנשים האלו לעשרת שנות אומללות, הרבה מעבר לתקופה בה כבר היו גרושים, אולם העובדות מוסכמות והויכוחים הם על הפרשנות. כולם סבלו מאתם נישואים אומללים. בוודאי אורי ויעל ועוד יותר שני ילדיהם -הראל והילה – שרק חיפשו איך לברוח ולא ממש הצליחו.

חתונה מוקדמת, מעבר לקיבוץ מבודד בנגב, אי-מימוש עצמי, עזיבת הקיבוץ לעוד מקומות, חוסר התאקלמות, הפלות, פרידות וחזרות, ניסיונות לחיות ביחד, קריירה מצליחה בהוראה, מסיבות, מחלות. פרידות. צרות. בעיות. משפטים מכוערים. מחלות. מלחמות ירושה. כעסים. מצוקה.

כל דמות מתמקדת בשנים שונות של הקשר למרות שאירועים חשובים מתוארים כמה פעמים ומהווים מיני-רשומון. אורי ויעל כלפי חוץ נראים מצליחים ולאחר כמה שנים של התחלה, מתקדמים, מפתחים קריירה והיו יכולים להיות זוג בורגני שלו ומרוצה, אבל אין סיכוי שזה יקרה. המשקעים רבים מדי, הכעסים הצטברו, וההתפרצויות ימשיכו לבוא. ומי אשם אתם שואלים?  הספר מצד אחד נותן תשובה די ברורה לשאלה זו ומצד שני משאיר מקום לקצת ספקות, כדי שהקורא יתבשל מעט יותר. כול הדמויות לא מרוצות. כולן קורבן של הדמויות האחרות שהן תמיד יותר עשירות/מוצלחות מהן, עושות פחות מהן ובכלל מצליחים כאשר אני סובל. איך תיאור כזה יכול להסתדר עם המציאות? כנראה שום תיאור אינו המציאות בדיוק ואותם הפערים הם אלו שפוררו את המשפחה.

מעבר לסיפור המשפחתי, הספר נותן מבט מעניין לחיים בתקופות שונות בארץ. החיים בתל-אביב לעומת החיים בקיבוץ חדש בנגב, וההבדל בין קיבוצים שונים הדוגלים באידאולוגיה שונה (תנועת ההתיישבות, השומר הצעיר, הפלגים הקומוניסטיים האדוקים), מושבים, עולים חדשים וקשיי התאקלמותם, וירושלים.

בניגוד לספרים בהם נכתב כי כל קשר בין הדמויות לבין המציאות מקרי, בספר זה מפורט כי “הסיפור הוא “רומן מפתח“, השואב השראה מחיי המחברת”. עד כמה השראה ועד כמה מדויק, איני יודע כמובן, וייתכן כי התיאורים ככלות הכל אינם כאלו חריגים (בוודאי בהתחשב באחוזי הגירושין המכוערים הקיימים בימינו).

אהבתי את הכתיבה של גשרי-  פרקי הספר קצרים, סגנונות הכתיבה משתנים בהתאם לדובר ובהתאם לזמן. כתיבה כזו ממריצה את הקורא והמתח והעניין נשמרים. הרקע ההיסטורי מוסיף לספר והתוצאה כולה מעניינת ומצדיקה לקריאה.

 

כריכת הספר עיזבון

עיזבון

עיזבון
עינת גשרי
הוצאת אוריון 2016

מגב הספר

ארבעה מספרים מגוללים את קורותיה של משפחה שהייתה “ההבטחה  הגדולה“  של  דור  הצברים:  יעל,  יפהפייה  תל אביבית מרירה; אורי, פלמ״חניק שברא את עצמו מחדש; הבן  הראל  והבת  הילה.  כל  אחד  מהם  מספר  את  גרסתו בשפתו הייחודית, וכך נוצר מעין “רשומון“ משפחתי, אם כי כל סיפור מתמקד בחלק אחר של התקופה. יעל חושפת בגילוי לב את האגוצנטריות שאפיינה אותה ואת אורי, ואינה סולחת לו על כך שנטש אותה במחלתה. אורי רואה  בעצמו  קורבן  להתעללות  מתמשכת  שממנה  ניצל בנס, לדבריו. הראל מתאר בשפה מחוספסת ולגלגנית את קורותיו של בטלן מקצועי, שניצל קרובי משפחה ואחרים – עד שנרתם לטפל ביעל החולה עד ליום מותה. ואילו הילה מזגזגת בין ימיה כנערה בין ציפורניה של אמה ובין ההווה – שבו היא מוצאת מסתור בחיק משפחתה. האם היא היחידה שנותרה שפויה, או אולי היא סובלת יותר מכולם?

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *