אחרי ההלוויה

ספר חדש בסדרת התרגומים המחודשת לספרי התעלומה של אגתה כריסטי והפעם דוד ריצ'רד הערירי ששכל את בנו יחידו מת ומשאיר ירושה ענקית. שום דבר לא נראה חשוד אולם הערה כלשהי גורמת לתהייה האם מישהו מהיורשים רצה "לזרז" את הטבע? מעבר לכך, כל מילה נוספת (כולל הכיתוב בגב הספר שהפעם אשמיט מהסקירה) תהיה מיותרת ובכל זאת בלי ספויילרים יש בסקירה זו רמז או שניים.

בספריה של כריסטי לכל משפט יש חשיבות. בספרים עומס פרטים ורובם חסרי משמעות ורק מהווים הסוואה למשפט או שניים שפותרים את כל התעלומה, משפטים שכמובן מפספסים במהלך הקריאה, אולם בסיומה יש להודות כי הם היו שם כל הזמן. לכו תמצאו מחט בערמת שחת, ושיטה זו של העמסת מידע להסוואת המידע הערכי פועלת היטב גם בימינו. למעשה אחד מספריה הקודמים של כריסטי עוסק בעצמו בכך.

כרגיל החקירה תקועה ופונים לפוארו הקשיש, אלא שהפעם פוארו לא מנהל ממש חקירה אלא פועל על בסיס אינטואיציה ומחכה לראות כיצד יתפתחו הדברים ומי יכשל בלשונו. מבחינה זו הספר מעט שונה מספרים אחרים וגם כקורא, שמתי לב להטעיות מרובות, וגם לכמה נתונים שהיו חשובים ומשמעותיים, אולם הייתי צריך לחכות לגראנד פינאלה הקבוע בו פוארו אוסף את כולם, מספר את מה שהוא חושב, עם או בלי הוכחות, והפושע בצורה שקצת פחות משכנעת בימינו, מתוודה על הכל. בספר זה אני צריך לציין שלא לגמרי הייתי מרוצה מהפתרון, שמשאיר עדיין כמה בעיות ותהיות, אבל ניחא ומי שסיים לקרוא מוזמן לשלוח לי הודעה ונדבר על זה.

בלי קשר לתעלומה הנה ציטוט שאהבתי מיד מפתיחת הספר ומראה שאין חדש תחת השמש: " וילון הגלילה השלישי בחדר ההסבה הלבן מיאן להתרומם. הוא התחיל ואז נתקע. הקפיצים חלשים — זאת הבעיה — הווילונות האלה ישנים מאוד, כמו כל דבר בבית. ובימינו אי אפשר למצוא מי שיתקן את החפצים הישנים האלה. הם כבר התיישנו, כך יגידו לך, במנוד ראש מתנשא ומטופש — כאילו החפצים הישנים אינם עולים עשרות מונים על החדשים! את זה הוא היה יכול לומר להם! גרוטאות, חצי מהמוצרים החדשים האלה — מתפרקים לך ביד. החומרים גרועים, וגם העבודה. כן־כן, את זה הוא יכול לומר להם". אני זוכר את המקרר של ההורים שלי שהחזיק עשרות שנים מעמד והיום כל המוצרים קונים מחכים שתיגמר האחריות ומעיפים. הלך הכרטיס ולא שווה לתקן, אבל הספר נכתב כבר בשנת 1953, כך שזו כנראה דרכו של העולם….

חובבי כריסטי ישמחו על התעלומה החדשה, כרגיל בפורמט הנאה של כריכה צבעונית עם פריט אחד בלבד, בעיצוב מינימלי מוקפד ומחושב מאד. הסדרה כולה זכתה אצלי לכינוי "הספקטרום הכריסטאי" למרות שכמה גוונים לא שייכים לספקטרום (לגיקים מביננו: הם נוצרים על ידי התאבכויות שונות ואינם תוצאה של אור בתדר אחד בודד), ראו כמה יפה זה על המדף!