גיבור ספרנו, באומגרטנר הוא פרופסור לפילוסופיה על סף גמלאות שמזדקן לבד בביתו לאחר ששכל את אשתו בתאונה. תחילת הספר ביום של פיזור דעת. סיר שהושאר על הכיריים כמעט נשרף וגורם לכוויות, ירידה לא זהירה למרתף שנגרמת בחבלה ופרק ראשון שעסוק בדעיכה האנושית ואפילו מטעה את הקורא לחשוב שכך יהיה כל הספר. אולם אוסטר דווקא נותן תקווה לגיבורו ולאחר ההתחלה המדכדכת משהו מפיח בו כוחות חדשים.

באומגרטנר אוסף כוחות, מצליח ליצור קשרים רומנטיים חדשים, מתיישב במרץ לכתוב עוד ספר ואפילו אוזר עוז לצאת סופסוף לגמלאות ולהשתחרר ממטלות ההוראה המעיקות באוניברסיטה. בין לבין, נחשפים רגעים בחייו, עם בני משפחתו הקרובים, אשתו, אחותו, אביו והדמות המעניינת ביותר, אמו. חלק זה בכתיבה הוא סמי-אוטוביוגרפי, ואוסטר גם לא מסווה זאת, שם הנעורים של רות באומגרטנר הוא אוסטר, וסיפור אחד בספר מנסה להתחקות אחר מוצאם אי שם באוקראינה/גליציה. מכאן כמובן רשאי הקורא להניח שגם חלקים אחרים בספר הם מחייו של אוסטר, אולם איני בטוח שזה המצב ובפרט שיצירה גדולה וקודמת שלו (4321) הוגדרה חלקית ככזו.

כתיבתו של אוסטר השתנתה במהלך השנים. הגוון המיסטי שהיה נוכח ביצירות שהקנו לו מעמד כגון "הטרילוגיה הניו-יורקית" ו"מר ורטיגו", נעדרת מספר זה ובמקומה נבחנים אירועי זיכרון מכוננים ביחד עם פילוסופיה עכשווית, וזאת דרך יצירתו של באומגרטנר הבאה לבחון את הקיום האנושי כמקביל להמצאת והתפתחות המכונית, תוך קריצה לנושא הבינה המלאכותית, ממנו נראה שאוסטר סולד מעט.

אוסטר מיומן מאד בכתיבה ולמרות שספר זה לא ייכלל בפסגת יצירתו, הוא מומלץ לקריאה. למרות שהנושא נשמע מוכר ואולי אף נדוש, כתיבתו של אוסטר בטוחה, כך שגם אם המתכון קיים והמרכיבים זהים, המינון שלהם מדויק וצורת ההגשה מעוררת עניין, בפרט שהספר המתחיל בנימה פסימית, מצליח לתת תקווה גם לבאומגרטנר וזאת באמצעות מציאת מטרה, שאיננה רק הוא, וגם לקורא.

באומגרטנר
פול אוסטר
מאנגלית: משה רון
עם עובד 2024
מגב הספר
ספרו החדש של פול אוסטר, רומן קטן המתאר חיים שלמים, נפתח בסיר שרוף על הכיריים. סיי בָּאוּמְגַרְטְנֶר, פרופסור לפילוסופיה, שכח שרצה להרתיח מים.

אהבתו העמוקה וארוכת השנים לאשתו אנה הגדירה את חייו של באומגרטנר, אך אנה נהרגה בתאונת שחייה לפני תשע שנים. כעת, על סף פרישה, הוא מנסה לחיות בהיעדרה ומתאמץ למצוא שוב אהבה שתיתן לו אחיזה בחיים. הרומן מתפתל בעדינות בנתיב זיכרונותיו וגעגועיו המתמשכים אליה, אל ימיהם בתור סטודנטים רעבים שעובדים וכותבים בניו יורק, על פני ארבעה עשורים של יחסים מלאי תשוקה, וחזרה אל ילדותו של באומגרטנר בניוארק, ואל חיי אביו, יליד פולין, בעל חנות בגדים ומהפכן כושל.

בקולו השנון, החמים והמלא הומור, מזכה אוסטר את קוראיו הנאמנים בסיפור המזקק את יופיים של רגעים קטנים בחיי היום־יום. באומגרטנר מעלה את השאלה מדוע אנחנו זוכרים דווקא את אלה ושוכחים את האחרים.

גירסת הדפסה