ספרו החדש של אשכול נבו, מתכתב עם המציאות הישראלית. כבר שמו מתאר את מה שעובר עלינו בשנתיים וחצי האחרונות בו נראה שאנחנו ביום אחד ארוך ומתמשך וסיוטי שאינו נגמר. הייתה הקלה מסוימת עם החזרת כל החטופים בסוכות, אבל מאז הספקנו לעבור מלחמה עם אירן ומלחמה שעדיין נמשכת מול חיזבאללה בלבנון במחיר דמים כבד וקשה, כך שאנחנו עדיין בתוך האירוע שסופו מי ידע.

גם גיבורי ספרו של נבו מתמודדים עם טראומות ועם קשיים משלהם בכמה סיפורים באורכים משתנים שמשתרגים להם בדרכים עקלקלות כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה. כל הדמויות מנסות להגיע לבית, אבל לא תמיד ברור איפה הבית. קרן מנסה לחזור לתינוקת שלה בלונדון, אבל היא מגיעה גם לחדרה הישן בבית אביה, ונאלצת לשאול את עצמה איפה הבית שלי. כך גם הילה, שרק רוצה לבשל במטבח שלה, אולם מגלה שהיא מחפשת בית אחר וצביקה, שנמצא בפוסט טראומה עוד מצוק איתן ולא מסוגל לחזור הביתה.

למרות הקשיים הדמויות לא תלושות. לכל אחת יש על מי ומה להישען לעיתים בתוך המשפחה, בילדים או בבן ובת הזוג, ולפעמים בפוטנציאל ליצירת קשר זוגי חדש, שיינבע דווקא מתוך הדבר. גם המוזיקה יכולה לשמש נקודת מישען כפי שנלמד בסיפור של צביקה שמוצא נחמה בפגישות לייליות מדומיינות עם לאונרד כהן באי קטן ביוון.

נבו שילב כמה סיפורים של נופלים מהשנתיים האחרונות, אולם אלו נעשים במרומז, מאחר והספר מקפיד לשמור על הממד הבדיוני ובסיפורים מסוימים גם המעט פנטסטי שלו, כאשר מסעות ליליים ארוכים בתוכו נדמים לא פעם כחלום, או כסיוט. תלוי בהקשר.

אין ספק שהמציאות הכתיבה לנבו את הספר והוא מיטיב לתאר בו את החברה הישראלית הפגועה והפצועה המחפשת את עצמה, מנסה להבין מה נשאר יציב בעולם ולהיאחז בו, ומציע גם אפשרויות של נחמה.

הלילה הארוך ביותר
אשכול נבו
כנרת זמורה ביתן 2026
מגב הספר
הטיסה של הזמרת קרן עידן מתבטלת והיא חייבת להגיע לתינוקת שלה בלונדון. אז היא עולה על יאכטה בנמל חיפה, בלי לדעת שזו רק תחילת האודיסאה שלה. הטיסה של צביקה, חובש במילואים, שאמורה לנחות בישראל, מופנית לקפריסין. וגם אצלו, זה לא יהיה השיבוש האחרון בתוכניות. כשתומר, עורך דין צמרת, ננעל מחוץ לדירה שלו, הוא נוסע לבית קפה שפתוח כל הלילה. שם הוא פוגש אישה שמטלטלת את עולמו, ומוציאה אותו למסע. 

אלה ועוד הם גיבורי הלילה הארוך ביותר. בים, באוויר וביבשה, הם מנסים בכל כוחם להגיע הביתה. בדרך הם פוגשים זה את זה, מחפשים (ולפעמים מוצאים) אור ומשמעות בתקופה חשוכה. ומחכים, כל כך מחכים, שהבוקר יגיע.

אשכול נבו מגיש לנו יצירה סוחפת ומסעירה, המגששת אחר קרקע יציבה ובטוחה – על סף תהום. בעודה מעוגנת בכאן ובעכשיו, היא ממריאה מעל למציאות היום־יומית ונושאת עמה את קוראיה. ההצטלבויות העדינות שנבו רוקם בין גיבוריו יוצרות רשת ביטחון, המזכירה לנו שגם כשנדמה שהכול נשמט, עדיין אפשר להיאחז במילים, במוזיקה, באדם.