אם נלך אחורה, נקודת ההתחלה של סדרת המוסד, תהיה אולי במשפט אחד של המשורר והפילוסוף ראלף וולדו אמרסון. משפט זה משנת 1836, מקדים את אסימוב בכמעט מאה שנים והוא מופיע בפתיחת המסה "הטבע":  "לו היה הכוכבים מופיעים לילה אחד באלף שנים, כיצד היו האנשים מעריצים ומאמינים…". אסימוב נולד ברוסיה בשנת 1920 והיגר כפעוט לברוקלין. הוא היה גאון ואוטודידקט שהרבה לקרוא ספרי עיון. בנוסף הושפע מסיפורים דווקא בסוגת המדע הבדיוני ממגזינים שקרא בחנות של הוריו והחל לכתוב סיפורים ולשלוח למגזינים כבר בגיל 17. באותו הזמן התמנה ג'ון קמפבל, בוגר מאסימוב רק בעשור לעורך המגזין Astounding Science Fiction אליו אסימוב רצה לשלוח סיפור. אסימוב, מסיבות לא ידועות, החליט לא לשלוח את הסיפור בדואר כמקובל אלא הגיע למשרדי ההוצאה, ושם להפתעתו פגש את קמפבל, שבמקום רק לקבל לידיו מעטפה ולשלח את הצעיר לדרכו ניהל איתו שיחה ארוכה של שעה. אותו סיפור לא התקבל לפרסום, והוא נשכח ונעלם אולם שיתוף הפעולה הפורה בין השניים החל. בפגישה אחרת, ציטט קמפבל את משפטו של אמרסון לעיל ושאל את אסימוב מה לדעתו היה קורה. אסימוב ענה שאנשים לא היו מתפעמים ממראה הכוכבים אלא היו משתגעים וממנו וקמפבל ענה לו: "אז תכתוב את זה". כך נולד בשנת 1941 הסיפור "שקיעה" Nightfall, שנבחר מאז פעם אחר פעם לסיפור המדע הבדיוני הטוב ביותר, ורבים כולל אני חושבים שהוא הסיפור הטוב ביותר אי פעם. ההצלחה של הסיפור ושל אסימוב היו מיידיות והן הזניקו את הקריירה שלו ישר למגרש של הגדולים. אסימוב כתב מדע בדיוני אחר, ללא מפלצות מוזרות שרודפות אחרי נערות, עד שמגיע הגיבור השרירי להושיען אלא עולם עם אנשים רגילים וסיפור שנע על צירים של אמונה דתית, מדע ופסיכולוגיה. ניתן לומר שהסיפור "שקיעה" היווה את היסודות לסדרת המוסד שממשיכה לפתח את הנושאים שהופיעו בו ושאיכותה ועכשוויותה בחלוף השנים רק עולה. נתאר במאמר זה את הסדרה וניגע בקצרה ביצירות אחרות של אסימוב.

סדרת המוסד מבוססת על מדע הפסיכו-היסטוריה, מדע שאסימוב המציא, ומסוגל לחזות אירועים של המונים, אוכלוסיות ענק, שנים קדימה. האירוניה רק גוברת שיצירה הטוענת לדטרמיניזם היסטורי החלה מאירוע מקרי לגמרי. אסימוב היה נטול רעיונות לכתיבה, וברכבת התחתית בדרך לפגישה עם המו"ל פתח ספר מחזות של גילברט וסאליבן ונתקל בתמונה של זקיף. שרשרת מהירה של אסוציאציות חלפה במוחו מזקיף, לחייל לצבא, לאימפריה, לאימפריה הרומית, לאימפריה השולטת בגלקסיה שלמה. עד תחילת הפגישה התגבש הרעיון כולו – להעביר את תולדות האימפריה הרומית, המבוססת של יצירתו המונומנטלית מהמאה ה-18 של אדוארד גיבון המוכר כהיסטוריון המודרני הראשון: "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית". קמפבל כל כך התלהב מהרעיון, עד שאמר שזו חייבת להיות סדרת ספרים שיתארו את פרק הזמן משקיעתה של האימפריה ועד עליית אימפריה חדשה, ובהקבלה מסיימת, את תקופת ימי הביניים עד הרנסנס. בשיחה ביניהם בפגישה זו נוצר מדע "הפסיכו-היסטוריה" שהזכרנו, תשתית הסיפור כולו. 

אסימוב החל לכתוב את היצירה, תחילה כסיפורים קצרים העומדים בפני עצמם שלאחר מכן אוגדו לספר הראשון שנקרא בשם "המוסד". הספר מתחיל עם הארי סלדון, מתמטיקאי הבקיא בפסיכו-היסטוריה שכבר מבין שהאימפריה הגלקטית שבירתה היא טרנטור, עומדת בפני נפילה. הנפילה בלתי נמנעת, אולם מהלכים שונים שמתוכננים בקפידה, יוכלו לקצר את זמן הכאוס מ-30000 שנה לאלף שנים בלבד. הדרך לכך היא באמצעות יצירת אנציקלופדיה מקיפה שתשמור על הידע כך שלא יאבד ויהיה ניתן לשחזרו. בתקופת הכאוס יהיו משברים רבים, התוכנית חוזה את כולם, אולם אסור לפרסמה, כי אנשים צריכים להיות לא מודעים לקיומה, אחרת התחזית נפגעת. בכל אופן, כל משבר יגיע לנקודה חמורה כל כך בה נשאר רק דבר אחד שהוא אפשרי לעשות, וזה יהיה הדבר הנכון. הכרך הראשון בסדרה, ששמו במקור המוסד, ואצלנו, המוסד השמיימי, מורכב סיפורים קצרים העוסקים בהקמתו של המוסד, על כוכב טרמינוס בקצה הגלקסיה, ועל המשברים הראשונים שעוברים עליו בעשרות השנים הראשונים לקיומו, והפתרון שלהם בדיוק בהתאם לתוכנית של סלדון, עשרות שנים קודם.

אסימוב הבין, שהמשך הסדרה בצורה זו אינו ישים ויהיה למעשה חזרה על עצמו. לכן הכרך השני "מוסד ואימפריה" והשלישי, "המוסד האחר" שונים בצורה מהותית מהראשון. אסימוב התבגר וצבר נסיון בכתיבה ארוכה יותר ובכל אחד מהם  שתי נובלות שמקדמות את העלילה בצורה איטית יותר, אולם מאפשרים הרחבה והעמקה. הכרך השני מתמקד בנפילתה הסופית של האימפריה, אירוע שהוא כמובן צפוי אולם איתו עולה גם כוח חדש ולא מוכר שלא ניתן היה לחזות – "הפרד" המאיים לשבור את המהלך של סלדון כולו ולגרור את הגלקסיה לעשרות אלפי שנות תוהו ובהו. סלדון לא יכל לצפות אירוע בודד, אבל הוא צפה בעיות לא צפויות ובשל כך פרט למוסד, הוא ייסד את "המוסד האחר", שתפקידו להתמודד עם הבלתי צפוי ולדאוג לחזרה של התוכנית למסלול. בכך עוסק החלק השלישי של הטרילוגיה בו נגלה איך הוכנע הפרד ואיך הסדר, כלומר החזרה לתוכנית המקורית של סלדון הושגה, בקושי רב ובהסתברות לא גבוהה, לאחר תקופה של כ-400 שנים מזמן תחילת הטרילוגיה. 

עוד הבדל שיש להתייחס אליו בין הכרך הראשון לאחרים הוא מקומן של הנשים בסדרה. בראשון הן בקושי נזכרות ואין להן תפקיד פרט להיות רעיות או פילגשים. אולי כך היה באימפריה הרומית, אולם לקורא מודרני ובספר שמתרחש בעידן עתידני, הדבר נראה קצת משונה. סיבת היעדרות הנשים די פשוטה, אסימוב היה צעיר מאד, וללא היכרות אמיתית עם נשים. אולם במהלך כתיבת הסדרה הוא התחתן והרגיש בטוח יותר לכתוב דמויות נשיות, וכך נוצרו שתי הדמויות הבלתי נשכחות של בייתה דארל ונכדתה ארקדיה.

חובבי ההיסטוריה מוזמנים לגלות בעצמם את ההקבלות לאימפריה הרומית. חלקן מפורסמות למדי כמו דמותו של האלוף "בל ריוזה" שהוא בדיוק, המצביא הביזנטי בליסאריוס, מהמאה השישית לספירה. זהותו של "הפרד" הייתה נתונה לפרשנות, כולל הצגתו כהיטלר, הספרים הרי נכתבו בתקופת מלחמת העולם השנייה, אולם אסימוב חשף כי הוא נשאר נאמן לתקופה ההיסטורית והפרד הוא המצביא המונגולי טימור לאנג. הטרילוגיה כולה מסתיימת במשפט "כל הדרכים מובילות לטרנטור". אישית חשבתי בקריאה, דווקא על ממלכות ישראל ויהודה הקדומות. ממלכת ישראל בתקופת ירבעם השני הייתה בשיאה, מבחינת שטח ועוצמה. דווקא אז הופיעו הנביאים עמוס והושע ודיברו על חורבנה, דבר שהיה נראה מנותק מהמציאות, אולם תוך כמה עשרות שנים חרבה שומרון וגלו השבטים. גם ממלכת יהודה המצומצמת חוותה תקופת זוהר קצרה בימיו של יאשיהו המלך, שנים ספורות לפני החורבן. אסימוב היה אתאיסט, נבואה ממקור חיצוני, אינה אפשרות עבורו, אולם המתמטיקה החוזה את הפסיכולוגיה הייתה מבחינתו נבואה. אסימוב עצמו כתב במדריך לתנ"ך שלו על תקופה זו וניתח אותה בצורה ארצית לחלוטין, ככוחות גיאופוליטיים של התקופה, שגם התנ"ך עצמו דן בהם.

לדת עצמה יש תפקיד חשוב בסדרת המוסד. אצל אסימוב דווקא המדענים יוצרים את הדת, בגלל שהיא דרך נוחה להעברת מסרים ולשליטה בהמון. אסימוב מתייחס כאן לדת הקתולית וזה מתאים גם לתקופה ההיסטורית שבה הקיסרות הרומית קיבלה את הנצרות והפכה אותה לדת הגדולה ביותר בעולם המערבי. אולם לעתים הדת אינה מספיקה אפילו אם היא משמשת "אופיום להמונים". אסימוב מציע אפשרוית אחרות לשלטון פרט לשלטון הדת. שלטון של המדע הטהור שנראה כאפשרות המועדפת, אולם הוא אינו עמידי בפני כוחות חיצוניים. שלטון באמצעות הכסף, הפן הכלכלי, אולם הוא חסר מוסר וצדק ולבסוף שלטון באמצעות הפסיכולוגיה, אולם גם היא מאפשרת השפעה פסולה על אנשים. אין שיטה אחת מוצלחת, ובכל פעם יש לבחור את השיטה הטובה והמועילה לאותו זמן, בתקווה שיהיה שליט כדוגמת "המלך הפילוסוף" האפלטוני, שידע להשתמש בכלים שברשותו בצורה המטבית. בהקשר זה של צורת השלטון והמעשים הראויים שיעשו מופיעה אחת מהאמרות האירוניות של אסימוב בסדרה: "לעולם אל תיתן לחוש המוסר שלך למנוע ממך לעשות את הדבר הנכון".

היצירה כולה זכתה לתפוצה עצומה ולאהדה אצל הקוראים. הסדרה מכונה ההיסטוריה של העתיד, אולם קריאה זהירה בה יכולה להראות שהיא עוסקת גם בהווה. אמנם הרקע הוא גלקטי, ונקל לשייך את הספרים למדע הבדיוני, אולם הזכרנו שאין בספר חייזרים, והחלק הבדיוני הוא בעיקר התפשטות גלקטית ותנועה מהירה ממהירות האור. עיקר הסרה עוסק באנשים ובהתנהגות שלהם, כבודדים וכקבוצות, ובכך הספרים הם רומנים פסיכולוגיים סוציולוגיים, מרובי הטעיות ופיתולים. קריאת הסדרה בעיצומה של המלחמה מול איראן והמחשבות, האם אכן תהליכים אלו בלתי נמנעים ונובעים מהתנהגות המונים, או תלויים במעשיהם של בודדים, עברו במוחי פעמים רבות במהלך הקריאה, מבלי שמצאתי להם תשובה כלשהי. כפי שנאמר באחד הספרים בסדרה: "הזמן והמרחק מאפשרים קבלת פרספקטיבה על אירועים – אולם לקח זה נלמד לעתים רחוקות בלבד".

לאחר סיום הטרילוגיה אסימוב זנח אותה. הוא הרגיש מיצוי ולא ראה צורך לפרט עוד כמה מאות שנים עתידיות ועבר לפרוייקטי כתיבה אחרים. אסימוב היה יוצר פורה ורב תחומי מאין כמוהו, עד כדי כך שאומרים שאין קטגוריה בשיטת הקיטלוג הספרני דיואי, שלא תמצאו בה ספר של אסימוב. פרט לספרות מדע בדיוני הוא כתב עשרות ספרי עיון, תעלומות בלשיות, פירושים על התנ"ך, ואפילו ספר מדעי על הומור כולל פרק מיוחד על הומור יהודי. לכלל ספריו השפעה עצומה בתחומים רבים. בז'אנר המדע הבדיוני נציין את סדרות מלחמת הכוכבים, מסע בין כוכבים, חולית ומדריך הטרמפיסט לגלקסיה שכולן שאבו מאסימוב בכלל ומסדרת המוסד בפרט. ההשפעה חצתה את גבולות הספרות ועברה גם לעולם האמיתי. חתן פרס נובל לכלכלה פול קרוגמן הצהיר פעמים רבות, שבחר במקצוע זה מאחר שדרכו אפשר לנבות התנהגות של המונים, כפי שעשה הארי סלדון. זו דוגמה מפורסמת אולם אסימוב הצית את דמונים ומחשבתם של אלפים, וספריו ממשיכים לעשות זאת גם כיום, ויש לברך על הוצאות מחודשות, שכן העותקים הישנים שחוקים ומהוהים ובעיקר נגישים בחנויות יד שנייה.

הזכרתי את המתח בין התנהגות המונים להחלטות בודדים ובימינו הבינה המלאכותית והרשתות החברתיות מחריפות מתח זה. הדים לכך אפשר למצוא באנציקלופדיה המוסדית המכילה את כל הידע האנושי וממנו גם חוזה את העתיד. יצירות אחרות של של אסימוב כוללות התייחסות מפורשות לנושא הבינה המלאכותית המחליפה את בני האדם שמזמן שכחו איך להפעיל את שכלם, והם מסתמכים על המכונה לחלוטין בעיקר דרך המחשב "מולטיוואק". בסיפור אחד, במקום לנהל בחירות, מחשב על מנתח את המצב בארצות הברית ובוחר אדם אחד המייצג את האומה כולה וממנו נקבעות כל תוצאות הבחירות. למעשה האלגוריתם הממוחשב חוזה כאן את התנהגות ההמונים. סיפורים אלו הם משנות החמישים כאשר מחשבים בכלל והתיאוריה של הבינה המלאכותית בפרט  היו בראשית הדרך.

לא נוכל לסיים מאמר זה ללא אזכור ולו במשפט אחד לסדרה המפורסמת הנוספת של אסימוב, סדרת הרובוטים בה ניסח את שלושת חוקי הרובוטיקה, שלאחר מכן נהיו לארבעה, ועיקרם שלרובוטים אסור לפגוע בבני אדם. בסדרת המוסד אין רובוטים, ושתי הסדרות המקוריות עומדות בפני עצמן, אולם לאחר שנים רבות בהן אסימוב לא עסק בסדרת המוסד, לחץ המעריצים, ובעיקר "הצעה כספית שאי אפשר לסרב לה" שכנעו אותו לכתוב המשכים, וגם קדימונים לסדרה זו ובהם הוא ביצע את האיחוד בין שתי הסדרות הגדולות שלו. אין לנו אלא לקוות שמפעל ההוצאה המחודש של ספריו יימשך גם לספרים הנוספים, וכך ספריו והשפעתו של אסימוב ימשיכו ללוות את האנושות עוד דורות רבים.

סדרת המוסד
אייזק אסימוב
תרגום: עמוס גפן
310 + 310 + 294 עמ'
כתר 2026
מגב הספר
האימפריה הגלקטית, שמשלה במשך 12,000 שנים, מתפוררת וגוועת. רק הארי סלדון, מפַתח מדע הפסיכו־היסטוריה שמאפשר לו לצפות את העתיד, מבין שהאנושות ניצבת בפתח עידן אפל של כאוס וברבריות. 
סלדון יודע שלא יוכל למנוע את נפילת האימפריה, אך עליו לעשות כמיטב  יכולתו כדי להציל את הידע שצברה האנושות בשנות קיומה וכך לצמצם את התקופה החשוכה עד להקמתה של אימפריה שנייה. לשם כך סלדון אוסף את מיטב המוחות באימפריה ומביא אותם לכוכב לכת נידח בקצה הגלקסיה כדי שישמשו כמגדלור של ידע לדורות הבאים. 
הוא מכנה את הגוף החדש בשם 'המוסד'. האם יש אמת בתחזיותיו של סלדון? האם ניתן בכלל לחזות התקדמות 
של חברות שלמות? האם אפשר לשמר ידע אנושי גם כשהחברה נסוגה לעידן של בערות בחסות כוחות הרסניים? ומהו מקומו של היחיד בתהליכים היסטוריים?
המוסד השמימי הוא יצירת מופת מאת אייזק אסימוב, מגדולי סופרי המדע הבדיוני. ספר חובה לחובבי הז'אנר וגם לכל מי שמתעניין בהיסטוריה קרובה ורחוקה, בהתנהגות האנושית, באופן שבו דמיינו בעבר את העתיד 
ובהשפעות של כל אלה על ההווה שלנו.
הוצאת כתר גאה להוציא לאור מהדורה מחודשת המפיחה חיים בתרגומו הקלאסי של עמוס גפן ומיועדת גם לחובבי מד"ב וגם לכל מי שרוצה לקרוא עלילה סוחפת וחכמה.