"כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים". כך כתב ושר שלמה גרוניך. שירים בשני אקורדים הם אכן פשוטים, קליטים, קלים לנגינה, ואולי אפילו מרכיבים את רוב המוזיקה הפופולרית שאנחנו שומעים. השורה הבאה בשירו של גרוניך היא: "כולן דורשות מילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר". ייתכן שספר זה של הרב שטיינזלץ שיצא במקור באנגלית עוד בשנת 1996 הוא התשובה לגרוניך ולשיר שנכתב עוד קודם לכן בשנת 1983.

מטרתו המוצהרת של הספר היא להחזיר את המשמעות לאותן מילים פשוטות, אלו שאנחנו משתמשים בהן כל הזמן, אך משמעותן אינה פשוטה כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון, הן כוללות הרבה בתוכן, עד שלעיתים אנו שוכחים, או כלל לא יודעים, מה באמת הן מביעות. לכן, לכאורה, היה צריך לקרוא לספר "מילים שכיחות", אבל הדגש כאן הוא על אותה משמעות שבסופו של דבר צריכה להיות פשוטה לזו המשתמש בה או במילותיו של המחבר: "הספר ישיג את מטרתו אם בסיום הקריאה יחושו הקוראים שהדברים שכתובים היו ידועים להם מכבר" (עמ' ט).

עוד טרם קריאה בספר, ניסיתי בעצמי לחשוב על מילה שאינה מופיעה בספר ומה משמעותה. התרגיל היה על המילה: "מילה". כצעד ראשון ניסיתי למצוא איפה היא מופיעה בתורה, ומשלא הצלחתי ובדקתי ראיתי שיש רק איזכור בעל דמיון "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה" בספר בראשית. את עיקר הופעותיה נמצא דווקא בספרים מאוחרים כגון איוב. נראה שהמילה עצמה כרכיב בפני עצמו ובעל עניין הוא משהו מאוחר יחסית. התורה מתחילה באמירה ולאחר מכן גם בדיבור, אולם אלו כוללים וארוכים יותר.

בספר מופיעות 13 מילים וביניהן: טבע, טוב, אמונה, מין, מוות, חברים, מסכות, אהבה, אלוקים. מהמילים במקור הושמטה אחת: "הוליווד", ולדעתי די בצדק, מאחר וזו מילה שאין לה משמעות פרט לייצוג הנוכחי התרבותי שלה שממילא משתנה (ולפני 200 שנה לא הייתה לה כל משמעות). רשימת מילים זו בלבד עלולה לעורר מעט חלישות הדעת. אלו נושאים שבהם הפילוסופים דנים כבר מאות בשנים, בחיבורים עבי כרס מפותלים וסבוכים, ואילו בספר זה, כל המילים האלו ועוד כמה נכנסות לתוך 186 עמודים בלבד. הכיצד זה ייתכן?

אין לי תשובה פרט לכך שאצל הרב שטיינזלץ המילים לא רק פשוטות, אלא גם שקולות ומדודות, ובעיקר מצליחות להכיל רעיונות מרובים בצמצום מקום. מאפיין נוסף בכתיבתו של הרב (המופיע בספרים רבים שלו) הוא שהרב אינו מכוון אותך בכוח למסקנה כלשהי, או מביא לך את כל ההסבר כמעין מאכיל בכפית, אלא פורש בפני הקורא דיון שלם במילה, ובעיקר מדגים את מהלך הדיון, כמו כדי ללמד את הקורא כיצד הוא צריך לעשות דיון כזה עם עצמו. לפיכך סיומו של פרק יכול להיות רק נקודת התחלה עבור כל קורא. הקורא מתבקש להמשיך את הדיון עם עצמו להבנה טובה יותר של מה שהוא רוצה להגיד, בכל פעם שהוא אומר מילה מסוימת. אני יכול לחשוב על כמה וכמה ספרים ששמם הוא: "על מה אני מדבר כאשר אני מדבר על X". רובם עושים זאת ככותרת, אבל יש בהם ובספרים אחרים בסגנון הסברים ארוכים על אופן השימוש במילים מסוימות בניתוח אישי מה אותה מילה מסמלת עבורם. ספרנו בעל כוונה הפוכה. למילים יש את המשמעות שלהן, ואין צורך להמציא משמעויות חדשות. מטרתו לגרום לקורא לרדת לשורש המשמעות של מילים על מנת שידע לבחור את המילים הנכונות, להבין מה הן מביעות, ובתקווה שגם שומעיו ערכו מסע דומה, הכוונות יהיו ברורות יותר.

למרות זאת, מילים יכולות להסתיר מאחוריהן משמעות עמומה, כפולה ולעתים גם עם סתירה פנימית. לכן אין להתפלא שבמהלך הספר נמצא שהדיון במילה מסוימות  משתנה כאשר לאחר שהושמעה טענה שהקורא מקבל כהגיונית, תופיע עליה קושיה בפסקה הבאה.

ננסה להדגים במעט את מהלך הדיון של הרב שטיינזלץ דרך קיצור נמרץ של אחד הפרקים שבספר העוסק במילה "טוב".  הדיון נפתח בהצגת שלושה מובנים למילה טוב: נעים, מועיל ומוסרי וההבחנה כי אלו זרים זה לזה, כלומר דבר אחד יכול להיות מסוג אחד של טוב אך לא משני האחרים. משמעויות המועיל והנעים לא נידונות, מאחר ולדעת הרב, אלו עניינים יחסית פשוטים ורובם נתונים להכרעת מומחים. אעיר כי איני בטוח בכך לגמרי, מומחים ממילא חלוקים בדעתם בנושאים מסוימים למשל "האם קפה מועיל לבריאות?", ועניינים אסתטיים הם אישיים למדי.

בכל אופן, עיקר הפרק עוסק בטוב המוסרי והקושי לדעת מה הוא ובכך שלמרות הקושי אנו מכריעים בעניינים שיפוטים בין טוב לרע פעמים רבות ביום. המחשבה הראשונה היא להיעזר בחוק, אולם למרבה הצער גם החוק אינו עוזר בהבחנה מה מוסרי שכן מטרתו ליצור ולשמור על סדר חברתי כלשהו. אפשר בקלות להיות אדם שומר חוק ועדיין לא להיות אדם מוסרי. גם הרגשתנו הפנימית על מה מוסרי ומה לא יכולה לנבוע מקלטים חיצוניים, ממה שספגנו בלימודינו ובבית הורינו או ממקומות אחרים, ובעוד שאפשר למצוא הסכמה יחסית על מה נחשב מוסרי בתרבות מסוימת, הרי שבמפגש עם תרבות אחרת, מגלים שהמוסר הוא עניין יחסי תלוי מקום, זמן ונסיבות.

לעתים יש לנו הרגשה כי קיימים  חוקי מוסר אוניברסליים אולם מה מקורם? ייתכן ואפשר למצוא תשובה בדת, אולם גם פילוסופים ואנשים חילוניים ניסו לתת לכך תשובה, למשל קאנט. כללים אוניברסליים הם הכללות ולא יכולים להכיל את כלל הפרטים. למציאת כללים אלו יש להיפרד מהפסולת ולבנות סולם ערכים יציב ובר קיימא ללא תלות במקום ובזמן, שיכול לכוון אותנו להתמודדות עם התנגשות בין ערכים שונים. מערכת מוסרית צריכה להיות רחבה ולהקיף מיגוון התנהגויות וארוכת ימים ולא משתנה במהירות. למערכות מוסר יש גם ממד של גובה, שגיבות כלשהי, סוג של אלטרואיזם והיכולת להקריב מעצמנו למען רעיון כלשהו. מסכם הרב בשאלה: "האם קל להשיג טוב רב ממדי שכזה? ככל הנראה לא, אבל בזכות בקשתו נוכל להיות אנשים טובים יותר".

כך מסכם הרב, והדיון בהחלט אינו ממצה את כל הדיון בטוס ובמוסרי ומשאיר לקורא עוד עבודה משלו. לאחר שיש הבנה כלשהי מהו אותו טוב מוסרי רב ממדי, הקריאה של הרב שטיינזלץ היא לחפש אותו. זו אינה משימה קלה. ניתן להבין שמחפשים אותו כבר שנים רבות, ואם היו מצליחים למצוא, הרי שלא היה צריך לחפש עוד, אלא שתהליך החיפוש עצמו הוא זה המרומם את האדם, ויש לו ערך רב בפני עצמו כמו גם ההפנמה והזיקוק של מה בעצם מחפשים.

פרקים אחרים בספר מתנהלים באופן דומה ואני יכול לסכם ספר זה, כמו שסיכמתי ספרים אחרים של הרב שטיינזלץ, שגדולתם העיקרית היא לימוד ופיתוח דרכי החשיבה עצמן, והדגמת תהליכים. לפיכך הקורא יהנה גם מתוכן הספר, וגם מאפשרות הצצה נוספת, למעבדה הפנימית של איש דגול זה, שזכינו לספר חדש ממנו גם לאחר פטירתו.

סקירה זו פורסמה לראשונה במוסף שבת לפרשת כי-תצא התשפ"ג של מקור ראשון ומובאת כאן בשינויים קלים.

דפי דוגמה מהספר

מילים פשוטות
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ
מאנגלית: יהודית שבתא
מגיד 2023  

מגב הספר
מילים פשוטות הוא ספר הגות יוצא דופן. מטרתו לקלף את שכבות התחכום המלאכותי שאופפות את שפת היום־יום שלנו, ולהשיב לקוראיו את היכולת לחשוב ולדבר במילים פשוטות. בכל פרק בספר מובא דיון מקורי ומעמיק במילה אחת. מילים פשוטות כמו "חברים", "אהבה", "טבע", "מוות" ו"אמונה" מקבלות חיים חדשים, ואנו מתוודעים לכוחן הפלאי.

הקריאה בספר אינה דומה למסע אל יבשות אחרות אלא למפגש מחודש, מטלטל לעיתים, עם הביתי והמוכר שעל קצה הלשון. בין פרקי הספר נושבת רוח של חוכמה עמוקה, אנושיות מזוקקת והשתאות מפלא הקיום.