ספרו החדש של שלום רוזנברג מכנס מאמרים קצרים על החגים והמועדים השונים בלוח השנה היהודי. המאמרים קצרים, ועומדים בזכות עצמם ועל כןהספר מיועד לקריאה סמוך לחג ולאירוע המתאים בלוח השנה. כבר בהקדמתו עומד רוזנברג על הדיכוטומיה בין החגים הישנים והותיקים, הכתובים בתורה, לחגים שחכמים תיקנו – פורים חנוכה ואולי גם ל”ג בעומר ועד החגים שנוצרו כבר במדינת ישראל – יום העצמאות ויום ירושלים. ודן בשאלה האם עלינו רק לזכור או גם לחדש. מאחר ובספר יש פרקים על יום העצמאות ויום ירושלים, אפשר להבין לבד מה תשובתו של רוזנברג.
רוזנברג אינו עושה הנחות לקורא, הוא מעמת דעות ישנות, מתריס, מנפץ מיתוסים אבל בעיקר משאיר את הקורא עם חומר למחשבה. על הקורא להמשיך ולחשוב בעצמו על השאלות שרוזנברג העלה. אין פתרונות בית ספר.

על מנת שתוכלו להתרשם מהספר אביא בקצרה את הפרק ח”יקוי והתבוללות “המופיע במסגרת חג החנוכה. בתחילת הדיון מובאים שלושה רבדים של החג. המאבק למען חופש פולחן דתי, המאבק הלאומי לשחרור פוליטי, והמאבק הרוחני נגד תרבות אלילית. מיד מדגיש רוזנברג כי בכל הרבדים האלו המלחמה הייתה גם פנימית, עם המתיוונים, תופעה אותה הוא מקביל להתבוללת של ימינו.
מלכות יוון מזוהה עם משפחת יפת בן נח והמילה יפת מזכירה גם פיתוי, פיתוי להידמות לאחר, בין אם זה על רקע תרבותו הנאורה או חוכמת המדעים שלו, בין אם מסיבות פוליטיות של צבירת כח ושררה ועוד סיבות אחרות. חיקוי האחר על חשבון האני מהווה אליבא דרוזנברג פיתוי מסוכן.
פעולת החיקוי עצמה אינה שלילית. נהפוך הוא, היא חיונית לתהליך הלמידה וילדים צריכים דמות ראויה לחיקוי. ההתבוללות יכולה להיות גם ברמה של עם וכאשר היא באה ביחד עם כפייה, כדוגמת הנצרות או האיסלם, נעלמות עשרות תרבויות קדומות ונכחדות לחלוטין. מכאן עובר רוזנברג לדבריו של הראי”ה קוק: “ההתבוללות היא שלילית, אבל היא סימפטום לחסר שעלינו למלא. לפיכך כל קללה מתהפכת היא לברכה באחרית, וכל רע נהפך הוא לטוב”. קשה להבין את דבריו של הראי”ה ואמשיך בקו שנוקט רוזנברג, לדבריו, כוונת הראי”ה היא שהיהדות אינה יכולה להיות דת הקיימת רק בגטו ומבודדת משאר העולם, מעט ההתבוללות נחוצה על מנת לשלב בין היהדות לבין התקדמות העולם, בתחומי המדע והאומנות (ואכן התרומה היהדוית בתחומים אלו בולטת וניכרת מאד). אולם גם להתבוללות יש גבולות שאין לעבור אותם. גבולות שנחצו הן על ידי ארגונים קיצוניים דתיים (נטורי קרתא כדוגמה ) והן על ידי פעילי שמאל קיצוניים (פתלוגיים בלשונו של רוזנברג). אלו ואלו כועסים ולא מקבלים את דברי הרב קוק. הראשונים רואים בו מי שמכשיר ניכור ועזיבת היהדות במידת מה, והאחרונים מלעיגים עליו על כי הוא רואה גם בהם שליחים בתהליכי התחייה היהודית. מסכם הרב רוזנברג כי אולי דווקא הרב קוק הוא שצודק.

בנקודה זו מסיים רוזנברג את הדיון ומשאיר את הקורא להמשיך ולחשוב על הנאמר. זה חוזקו של הספר, הוא מעורר למחשבה. הספר ראוי ביותר כמתנה לקראת כל חג בלוח השנה ויתווסף לרשימת הספרים בהם אני מעיין בקביעות מדי חג ומועד כהכנה לחג.

בעקבות הזמן היהודי
הפילוסופיה של לוח השנה
שלום רוזנברג
ידיעות ספרים
תשע”ד