מעלה הוא כתב עת חדש לביקורת ספרים, ולאחר שגיליון נוסף הגיע, זו הזדמנות טובה לעסוק בו מעט. יש משהו מוזר בכתיבת ביקורת על ביקורת, אולם אם רוצים לעורר שיח בביקורת עצמה, הרי שדבר זה מתחייב. אולי נתחיל דווקא בחיצוניות. ייתכן שאין הדבר נראה לכם נאות במיוחד, אולם ביקורת אחת בכל גיליון, זו של מורן שוב רובשוב, עוסקת בכריכת הספר והתאמתו לתוכן הספר (ובגיליון האחרון אפילו ללא עיסוק בתוכן), כך שגם אני יכול להתחיל כך, מה גם שדעתי כי ספר הוא יותר מהטקסט שבתוכו ורק עם הכריכה וגב הספר, שלעתים אין לסופר חלק בהם כלל, הוא אובייקט שלם.

כתב העת מודפס בפורמט גיליוני גדול יחסית, מעט גדול יותר ממוספי העיתונים וכתוב באותיות ענק, נוחות מאד לקריאה, בארבעה טורים. הדף הראשון והאחרון מוקדשים לתמונות ענק בעלות אופי אילוסטרטיבי לא מוגדר, אולם תמיד עם רמז כלשהו כלפי מעלה. שמו של כתב העת מנוקד – מַעְלָה , אולם אפשרות הקריאה הנוספת בניקוד אחר מַעֲלָה כמו באה לציין שיש לכתב העת מעלות מיוחדות, נושא אליו מתייחס עמרי הרצוג עצמו במאמר הפתיחה הדן במהות הביקורות ובצורך שלהן בתשוקה.

הנה כבר גילינו שחוץ מביקורות על ספרים, כתב העת מכיל גם מאמרים, מסות קצרות על הביקורת עצמה, על הצורך בה, ועל החוסר בה. בתקופה אותה מכנים "מות הספרות" מתרחש מעין פלא, יוצאים הרבה יותר ספרים כל שנה, אולם הספרות כמושג שוקעת. הביקורת בהתאם. המרחב הנשאר לביקורות הצטמצם מאד, בעוד הסקירות דווקא עולו כפורחות באמצעים הוירטואלים. בעוד הסקירה לרוב רק מציגה ספר, הביקורת מנסה לדון בו וליצור שיח סביבו, אולם בכמות הספרים הקיימת, שיח זה כמעט בלתי אפשרי.

מכאן מטרה אחת של כתב העת והיא לעורר את הביקורת מרבצה. זהו ניסיון יפה ואינו יחידני. השנה החל לצאת גם כתב העת "הפנס" בעריכת חיים וייס ויש חפיפה לא קטנה בין המטרות ואפילו בין הספרים הנידונים בשניהם (פנס נראה קצר יותר אולם יוצא בתדירות גבוהה יותר ולפחות לפי האתר מכיל 5-6 רשימות, שתיים מתוכן על ספרים שנידונים במעלה 3). בכל אופן, לא בפנס עסקינן, אלא במגמת הביקורת עצמה וגם חפיפה זו אומרת משהו.

עוד מכיל העמוד הראשון את רשימת המשתתפים והמשתתפות בגיליון וממנו רואים כי רק שני כותבים משתתפים בשני הגיליונות, מה שמוכיח שיש מגמה של גיוון וחיפוש קולות שונים, דבר טוב ומבורך, אם כי במראית עין, נראה שכותבים מהצד הדתי-שמרני יותר עדיין חסרים בין המשתתפים.

מכאן נעבור לכמה ביקורות, בעיקר על ספרים שקראתי (הקישורים מפנים לביקורות שלי) ובהם יש לי יכולת השוואה כלשהי. אמנם יש ניסיון לכרוך את הסקירות סביב נושא או כמה נושאים אולם (כך לפי מאמר המערכת) אך כל אחת עומדת בפני עצמה. ביקורותו של אריק גלסנר עוסקת בספרה של הילה בלום "איך לאהוב את בתך". לא כתבתי על ספר זה מהסיבה שלא סיימתי אותו. ולא סיימתי אותו כי הוא לא עורר בי עניין. דעתו של גלסנר די דומה והוא קובל על כך שלאורך 200 עמודים (מתוך 236) אין בספר עלילה ורק סופה ההדוק, אליו לא הגעתי כי לדעתי אין אפשרות לא לפתח עלילה לאורך 85% מהספר, הוא עלילתי. אמנם גלסנר מנומס יותר ולא מזכיר את המילה שעמום, אך בסופו של דבר זה מה שעולה מדבריו, והסכמתי איתו בכל ליבי, ובמיוחד על רמיזתו שגבר יתעניין פחות בספר נטול עלילה המכיל ניואנסים דקים על יחסי אמא ובת.

לעומת זאת, צליל ניב, נוטה חסד לספר "התשובות" אותו סיימתי אני באכזבה מרירה, לאחר שלדעתי הספר נפל לכל הקלישאות הפרוגרסיביות של ימינו, אולם לקראת סוף סקירתי כתבתי "אז בטוח יהיו נשים שהספר ימצא חן בעיניהם", והנה ניב היא אחת כזו. הטקסט אותו טקסט, הפרשנות שונה, אולם פרשנות זו, ונחזור למאמר של הרצוג בתחילת הגיליון, היא חלק מחווית הקריאה של הטקסט ואותו המבקר חייב להעביר. אנשים שונים, חוויות שונות וגם גלסנר מתייחס לכך בביקורתו.

חלק נכבד מהגיליון מוקדש לשירים, גם מסה על ביקורת שירים, וגם סקירות על ספרי שירה. הדבר אולי מתבקש מכך שכתב העת הוא מטעם הוצאת "מקום לשירה" אך בהקשר זה ייתכן וכדאי לרכז השירים במקום אחד לאורך הגיליון ולצאת מהעימוד הטורי החותך שורות שיר באמצע, ומכריח את הקורא, לעמדן בעצמו מחדש. הערה נוספת לסדר היא במאמרו של גלעד מאירי, המתייחס ליכולת שלנו לקרוא טקסטים של שירה בצורה קלה או בצורך לתפוס ראש תוך כדי התמסרות אליהם, היא שלנביא המשורר קוראים ישעיהו ולא ישעיה, שהוא כינוי נוצרי (בתנ"ך מופיע ישעיה שאין לו שום קשר לישעיהו, הנביא ירמיהו מכונה מספר פעמים ירמיה, אולם עדיין שמו ירמיהו).

הזכרתי את מורן רוב רובשוב והתייחסותה לכריכה. אני כמבקר מתייחס פעמים רבות לכריכה כאמצעי משלים, אולם בספר "הדס בקצה הלילה" הפער בין הכריכה והטקסט בגב הספר לתוכן, העלו את חמתי, מה שמוכיח את גישתה של רוב רובשוב על חשיבות הכריכה. ניתוחיה המפורטים רק מראים עד כמה ומאמריה בשני הגיליונות היו מעולים. אודה שאני סקרן ביותר מה תחשוב רוב רובשוב על כריכת הספר שלי, אבל לצערי ספרי עיון ויהדות אינם נכללים כלל בכתב העת, ויש מקום בהחלט להוסיפם, דבר שיגוון ממילא גם את רשימת הכותבים. אם חשקה נפשכם לנסות, מוסמנים לעיין בכללי הגשת המאמרים של כתב העת.

יותר ממה שכתבתי יש בגיליונות האלו, והמיזם עודו חדש ונראה מה ילד יום. שמחתי במיוחד לראות את הביקורת המעניינת של יאיר אסולין על ספרו של תומאס מאן "הר הקסמים" שיצא בתרגום חדש. מאחר ובעיני אירוע זה היא האירוע הספרותי של שנת 2020, הרי שכל התייחסות ליצירת מופת זו מבורכת.

נעיר שבאתר כתב העת ניתן לקרוא את כל המאמרים כולל המאמרים הקודמים, כך שאם מאמר זה עורר את סקרנותכם, פשוט גשו לאתר ועיינו שם, אולם יש קסם כלשהו בקריאתם מתוך הגיליון עצמו.

מעלה – כתב עת לספרות
עורכים: נועה שקרג'י, עטרה בן חנן, גלעד מאירי, אביב פטר

מתוך אודות כתב העת
מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית. מעלה מציע כי ביקורת ספרות היא עצם היכולת לראות את הדברים בעדינותם, כשעדיין לא התגשמו במלואם, כשהם במרחב שבין האדמה לשמים – כשהם למעלה. כתב העת מחפש אחר נקודת מבט השואפת להתבונן בנעשה בשדה הספרות לא רק כמבט המופנה ימינה או שמאלה, וודאי שלא כמבט המופנה מטה, כי אם כמבט מעלה: אל הרחוק, הטרנסצנדנטי, אל התקווה.

אנו מבקשים להפוך את ביקורת הספרות משדה קרב, זירת סיף, חדר ניתוח או חדר המתנה מנומנם, לאתר של עדינות, אמונה, הגות, קסם ויופי. אומנם, על פי רוב העדינות נחשבת לרחוקה מן הביקורת, אולם למעשה היא לב ליבה: העדינות אינה חולשה, רגשנות או היעדר תעוזה; היא לא נועדה לטשטש את עמדתו של הכותב, והיא אינה סותרת את הנימוק או השיפוט – נהפוך הוא. אם ביקורת הספרות מבקשת להוסיף לפרספקטיבה של הקורא והכותב, לרקום את הקורים הדקים שנעלמו ממבטם – בגוף היצירה, בהקשר שלה, או בחשיפת נקודות העיוורון שלה, הרי שהעדינות היא הכלי העוצמתי ביותר לביקורת, לשינוי. בלעדיה, הביקורת היא מלחמת גלדיאטורים על מסך ירוק, היא רהב פרפורמטיבי ההופך את סיבתו למשנית. בתקופה בה האלימות זוכה למקום כה מרכזי בתרבות בכלל ובתרבות הביקורת בפרט, העזה אמיתית תימצא דווקא בהיפך המוחלט – בעדינות; אותה עדינות המאפשרת תיקון במימדים גבוהים יותר, המתגשמים בסופו של דבר בטקסט הספרותי.