שירה היא תפילה, ותפילה היא שירה ולכן אין להתפלא על כך שבתפילה נכללים שירים רבים, גם אם מכנים אותם פיוטים, ואין להתפלא על שאחד ממקורות היניקה של השירה הוא התפילה עצמה.

בדומה לאוסף "הלילה הזו כולו שירה", קובצו על ידי צוות גדול, עשרות שירים שכולם מתכתבים עם תפילות הימים הנוראים. יוצאים מתוכם וחוזרים אליהם.

פרקי הספר על סדר הזמן: אלול, סליחות, ראש השנה, שופר, מי במים ומי באש (ונתנה תוקף), יום כיפור, כפרות, פתח לנו שער ונעילה. בישראל של היום, כבר לא ניתן להפריד בין יום הכיפורים ובין מלחמת יום הכיפורים, וחלק מהשירים מתייחסים לאותה מלחמה. באפן מודע נבחרו שירים מהעשורים האחרונים (ורובם לאחר מלחמת יום הכיפורים), אולי מתוך כוונה לחבר עוד יותר את השירה להוויה הישראלית הנוכחית, ולא לזו של חלוצי השירה העברית בראשית המאה העשרים ועוד לפניה. השירים מגוונים ממשוררים ותיקים עד משוררי ימינו כולל אנשים שכלל לא הציגו את עצמם כמשוררים.

הנה קטע קצר מהמבוא לספר:

"פתח לנו שער
הפיוט שזכה למספר הגדול ביותר של אזכורים בשירה המודרנית הוא הפיוט "פתח לנו שער". לקראת סוף "תפילת נעילה" אנו מבקשים למשוך עוד קצת את פתיחת השערים ומתחננים לפני האל: "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום…"
השירה מחיה את ציור השער ההולך וננעל. ט. כרמי כותב על כך שמישהו נלכד בשער, והמשוררת אגי משעול כותבת על הרֶגל המכחילה בין הדלת למשקוף. זהו הניסיון האנושי, שהמשוררים חווים כאילו הוא קורה במציאות, לעצור את סגירת השערים.

המשוררת אורה ערמוני חווה את הבקשה "פתח לנו שער" כתפילה לזולת לפתוח את שערי לבו. המשורר יאיר הורביץ רואה בתפילה זו את כמיהתו של האדם לפרוץ את גבולות הצמצום האנושי ולהצליח להגיע השמיימה, והמשוררת אגי משעול רואה את פתיחת השערים כרגע שבו האדם חווה משהו אלוהי, תובנה או מראה שקשה מאוד להעביר במילים, והוא מבקש להישאר עוד רגע בתוך אותה חוויה. "

איני מבקר שירה, ושירה היא אחת הסוגות בהן הבנתי מעטה.  שמחתי לראות שלצד כל שיר נוסף ביאור קטן, דברי הסבר ופרשנות, דבר שלא תמיד מקובל בספרי שירה המגישים את השירים כמות שהם ומשאירים את כל עבודת הפענוח לקורא. כמובן שפרשנות זו היא הצעה בלבד, והיא נכתבה על ידי העורכים, ולא על ידי המשוררים עצמם. גם לכך התייחסו העורכים במבוא:

"ההארות לשירים
לכל שיר כתבנו הארה, התייחסות קצרה, זווית קריאה אישית, ניסיון לתת פה למילות השיר. המטרה היא להנגיש את השירים לקהל רחב יותר ויחד עם זאת לתת ביטוי לנקודה אחת, מיוחדת, המצויה בשיר, לנסות להבהיר את הקשר המיוחד של השיר לימים הנוראים ובעיקר להעלות אפשרות לדיון משפחתי משמעותי ורלוונטי בעקבות השאלות שהשיר מעלה. חשוב לנו להדגיש שההתייחסויות לשירים נכתבו על ידי מורים לספרות ועם זאת אינם אלא בגדר הצעה לקריאה בשיר. (ההדגשה במקור)"

מבחינתי ההארות אלו חשובות ומאפשרות לי הבנה ראשונית כלשהי, ממנה אני יכול לנסות ולגשש את דרכי למקומות אחרים ושונים, אולם כאשר יש כבר מעט אור ולא כסומא באפלה.

וכך גם שם האסופה. השברים, קול הגניחה הבוקע מהשופר, ומבטא את שברונו של האדם מול בוראו, מול עצמו ומול העולם, בימים אלו. שברים אלו נאספים ליציאת מכלול חדש. מכלול מאחד, מכלול ישראלי, מכלול שראוי לעסוק בו, לכל מי שלצד המסורת, רוצה להגיע לפן חוויתי חדש.

בעוד שהספר הקודם, שעסק בפסח, העלה מתח כלשהו, אותו היו צריכים העורכים לפוגג, שאין בכוונת הספר לפגוע במהלך הסדר אלא רק להצטרף אליו, הרי שספר זה פטור מבעייה זו. ראש השנה כולל ארוחות חגיגיות רבות, בהן החלק התוכני מצומצם לברכות סדר הסימנים המסורתיים. בשאר חלקי הארוחה אפשר ומומלץ להציג, להקריא ולדון בכמה שירים מהאוסף. בין אם בבחירה מושכלת מראש ובין אם בבחירה אקראית. הספר מתאים מאוד גם כמתנה למשפחה ולמארחים.

 שופרות / נעמה הנקין

לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְלֹא בִּכְפִיפַת גּוּף.
גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ אֶת
הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי
תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה.
וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאוֹד,
וּבְיָד קַלָּה אֲנִי מְסִיטָה אֶת מַלְמָלַת הַמְּחִצָּה
שֶׁבֵּין חַדְרֵי לִבִּי.                         

                                                                                            ( מתוך הטרילוגיה מלכויות – זכרונות – שופרות)

עם יד על הלב / סיון הר שפי

אָהַבְנוּ. בָּגַרְנוּ. גָּדַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ יֹפִי.
הֵבֵאנוּ וְהִשְׁפַּעְנוּ. זִכִּינוּ. חִלִּינוּ.
טָבַלְנוּ אֱמֶת. יָעַצְנוּ טוֹב. כָּסַפְנוּ.
לָמַדְנוּ. מָעַדְנוּ נָפַלְנוּ? – סָמַכְנוּ עָלֶיךָ.
פָּעַלְנוּ, צִפִּינוּ, קִוִּינוּ אוֹרְךָ. רָשַׁמְנוּ
שֶׁהִבְטַחְתָּ. שֶׁלְּךָ תָּמִיד,
תְּמִימֶיךָ.

שברים נאספים לשירה

מגב הספר

הימים הנוראים מאחדים כמעט את כל החברה הישראלית. רבים מבקשים להיות שותפים לחוויה היהודית הרואה בימים אלה ימים משמעותיים שיש בהם מטען רגשי המשליך על השנה כולה. חוויית הסליחות, שולחן החג, הניגונים הממלאים את הבית, מילות התפילה, השקט שברחובות, השופר, הצום, חוויית כל נדרי ונעילה.

חוויות הימים הנוראים הפכו זה כבר לחלק מהשיח הישראלי. הדבר בא לידי ביטוי במטבעות לשון, בשפה וגם בניגונים. כך למשל הביטוי "ימים נוראים" משמש לא פעם לתיאור רצף אירועים קשה, ומשמש במשמעויות שונות, רחבות בהרבה מן המשמעות המצומצמת המקורית. גם ביטויים אחרים כמו "וידוי", "כפרה", "חשבון נפש", "אשמנו בגדנו", "מי במים ומי באש", "אבינו מלכנו" – כבר חרגו משמעותם המקורית והיו לבני בית בשפה העברית בשלל הקשרים. אפילו ביטויים מתקיעת השופר כמו "תרועה" או "שברים" נכנסו לעברית במשמעויות שונות.

בשירה הישראלית המודרנית ישנם מאות שירים המתכתבים עם חוויית הימים הנוראים, הסליחות, התפילות, התחדשות השנה וחשבון הנפש, ומחברים אותם לחווייה אישית פנימית או למציאות הישראלית.

השירה העברית מביאה איתה לחוויות החגים ולתפילה, כיווני מחשבה מרתקים וייחודיים. היא מרעננת ומאפשרת קריאות חדשות בתפילה ומפגש חדש עם חוויות החג. באמצעותה החיבור למסורת הופך לחי, קרוב ואפילו מסעיר.

השירה העברית מחברת בין העבר למציאות הישראלית והופכת את חוויית החג לאקטואלית-רלוונטית. היא לוקחת את מושגי החג ואת הלשון התפילה ומחברת אותם בדרכיה המרתקות למציאות חיינו: לזקן שנותר ללא פנסיה, לבחורה שמחפשת מקום לגור בו, לחיפוש אחר לוח שנה מיוחד, לכלי החג מאיקאה, להבאת בגדים למכבסה ולנסיעות לאומן ולהודו.

האסופה שלפניכם היא המשך לאסופה "הלילה הזה כולו שירה" – שירה ישראלית המתכתבת עם ההגדה וסיפור יציאת מצרים אשר זכתה להצלחה גדולה. כקודמתה, מנסה גם אסופה זו ליצור שיח משותף, דתי-חילוני, הפעם סביב הימים הנוראים. לכל שיר נלווית התייחסות קצרה, זווית קריאה אישית, כשהמטרה היא להנגיש את השירים לקהל הרחב ויחד עם זאת לתת ביטוי לנקודה אחת, מיוחדת, המצויה בשיר, לנסות להבהיר את הקשר המיוחד של השיר לימים הנוראים ובעיקר להעלות אפשרות לדיון משפחתי משמעותי ורלוונטי בעקבות השאלות שהשיר מעלה.

האסופה מתמקדת בשירים שנכתבו בישראל בארבעים השנים האחרונות. דהיינו בשירה הישראלית המודרנית. היא מכילה 70 שירים שנבחרו מתוך מאות. משוררים ותיקים וידועים לצד משוררים צעירים: יהודה עמיחי, חיים גורי, לאה גולדברג, זלדה, יאיר הורוביץ, אריה סיון, אברהם חלפי, ט. כרמי, ליאונרד כהן, טוביה ריבנר, אגי משעול, רוני סומק, אדמיאל קוסמן, רבקה מרים, אלמוג בהר, רפי ויכרט, אמיר אור, אלחנן ניר, סיון הר-שפי, אבישר הר-שפי, הרב מנחם פרומן, חמוטל בר-יוסף, מירון איזקסון, חוה פנחס-כהן, ארז ביטון, בכל סרלואי, ישי ריבו ועוד ועוד.

מאחורי היוזמה לאסופה זו עומד מרדכי (מודי) כהן, מורה ומדריך לספרות באזור ירושלים, מטעם משרד החינוך. בעל תואר שני בספרות ובהיסטוריה, מעביר סדנאות לכתיבה יוצרת. כהן צירף אליו 12 חברי מערכת, מורים בכירים לספרות ומשוררים, שהקדישו שעות רבות למיפוי השירים ולהחלטה מה מתאים להיכלל באסופה.

גירסת הדפסה