על כריכת הספר רואים יד לוחצת יד, אבל אולי מה שצריך היה להיות זה "יד רוחצת יד", ובספרו של אברהם קושניר, שהוא במקצועו מתחום הקולנוע, כל מי שרק יכול, רוחץ יד למי שרק אפשר. רוחץ, או לוחץ, כל האמצעים כשרים. כך רוצה קושניר להציג לנו תמונה מפחידה למדי של קשרי הון שטלון כאשר הם מוקצנים לרמה הגבוהה ביותר האפשרית, או שמא זו בכלל המציאות? מי יודע. כמו בספר, יש מסמכים החתומים עמוק בתוך כספות כאשר מטרתם היא לא לראות אור יום לעולם, וכולם מעדיפים שכך המצב יישאר, וגם יפעלו בהתאם.

תחילת העלילה – המפקח על הבנקים, מיכאל חרל"פ, נמצא מת בשעת עבודתו, באירוע שנראה כמו התקף לב, אולם כבר בזירת האירוע צצים סימני שאלה, שהודחקו מיד, מאחר וקצינת המשטרה המגיעה לבדוק את הנושא היא גם חברה אישית של המנוח. אפילו בבית הלוויות, ממש טרם הלוויה יש איזה ספק, שגם הוא נעלם מייד ובכל זאת הקורא יודע, כי כך גם אמר לו המספר יודע הכול, שיש כאן רצח.

והנה כאן כבר מתחילה הבעיה, אי אפשר לחקור על רצח, המת כבר נטמן באדמה, ראיות אין, ואפילו החשד שבכלל היה רצח, יהיה מביך מאד ליותר מדי אנשים. על כן רב פקד שושנה זבולוני מנהלת חקירה שקטה בנושא. גם רב המשטרה, וחברו מנהל החברא קדישא, שהיה הראשון לגלות סימן מחשיד, מנהלים חקירה משלהם. אמנם הרב מוצג כדמות מעט נלעגת, אבל מסתבר שמוחו החריף, ויכולת הפלפול שרכש בלימודי גמרא מקרבים אותו לפתרון התעלומה כמעט באותו קצב כמו חוקרי המשטרה, וזאת מבדלי רמזים פה ושם. מתברר שגם רב המשטרה, אינו פראייר כלל והוא נוטל חלק מרכזי בפתרון התעלומה המגיע בצורה קצת מאולצת, דאוס אוקס מכינה.

אולי עיסוקו של קושניר כבמאי, גורמים ל"-מספר היודע כול" להיות מוביל העלילה, אף יותר מהשוטרים והרבנים החוקרים, והוא גם מנצל את קולו ללמדנו לא מעט דברים, החל ממונחים בנקאיים, שיטות פעולה חוקיות אבל מסריחות לגמרי, ועד ראשי התיבות של השם חרל"פ (חייא ראש לגלות פולין/פורטוגל אם רציתם לדעת). קולו של המספר, מאט את קצב הספר ולעתים משרה טון דידקטי, ואולי הוא המקביל של הוראות תסריט הנחוצות על הסט, אולם בסופו של דבר אינן נראות בסרט. כך הרגשתי כאילו מובילים אותי שלב אחר שלב, ושעיקרו של הספר אינו ספר מתח, אלא בעיקר ניסיון להביא לקורא איך "המערכת" עובדת. איך נוצרים האינטרסים. מי מחזיק את מי. מי יכול להשפיע על מי. איך הכל נשאר חוקי, ואיך מה שלא חוקי נשאר בשקט. ובעיקר שהדג מסריח מהראש.

נו, אז מה אנחנו יכולים לעשות? לא יותר מדי, בוודאי לא ברמה הגלובלית, אבל בספר, יש כמה עצות כלכליות שאולי דרך ספר בלשי ייכנסו לראשם של אנשים" לבדוק כמה משלמים לבנק, לא להגירר להלוואות סתמיות ושאין כזה דבר הלוואה לכסות את המינוס. זו רק הלוואה שמגדילה את המינוס.

בספרים רבים מוצגים פרשיות שחיתות שגם נגמרות ברצח, אולם ברובם אנחנו אומרים לעצמנו, זה לא יכול לקרות. ואילו בספר זה, אולי בזכות אותו מספר כול יודע, אנחנו דווקא מקבלים פירוט טכני מאחורי הקלעים, צעד אחד צעד, איך בהחלט דברים כאלו יכולים לקרות.

וכך חוץ מספר בלש מהנה מהסוג שקוראים ושוכחים, משהו נשאר מהספר כי הוא בהחלט מטריד. אין ספק שיש קשרים בין הון לשלטון ואין ספק שעובדי הציבור, האמונים לשמור על הציבור, יהיו בסופו של דבר המעוסקים של אלו שהם שומרים עליהם כעת, וגם לנבחרי הציבור, הפוליטקאים, שאיפות ואספירציות משלהם. אנו שומעים על שערוריות מפעם לפעם, או בדלי שערוריות אולם יש הרבה דברים שמושתקים, או מטואטים בשקט מתחת לשטיח, תחקירים ששודרו פעם אחת ומאז שקט ודממה ודברים רבים שבכלל איננו יודעים. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" ואמנם כל פרשייה שנחשפת תעלה בנו בהכרח תחושת גועל וקבס, אולם לפחות זו פרשייה אחת פחות שאיננו יודעים עליה.

בנק הדמים
אברהם קושניר
הוצאת סטימצקי

מגב הספר

רב פקד שושנה זבולוני היא חוקרת משטרה ירושלמית, ותיקה ומנוסה, אשר כבר ראתה את הכול. עד שהטלפון מצלצל, ומפכ"ל המשטרה מודיע לה שהמפקח על הבנקים נמצא מת.

בנק הדמים הוא ספר מתח המשלב בין עלילה בלשית מסתורית מלאת יצרים ומאבקי כוח לתחום הכלכלה, הפותח צוהר לעולם שנוגע לכולנו: מערכת הבנקאות, יחסי הון שלטון, משטרת ישראל, מוסר ואתיקה.