ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בהקדמת הספר גוטפרוינד מתייחס לשאלה שהיא כמעט בלתי נמנעת – "עוד ספר על איינשטיין?". תשובתו בקצרה היא שאין אפשרות לסדרת "ספרים משני עולם" בלי להתייחס לאיינשטיין ולכתביו. לפיכך, הספר אינו ביוגרפיה והוא גם צנום למדי. הוא לא נועד למצוא פינות חדשות ולא מוכרות או להתייחס לכל מיני אספקטים שוליים בחייו של איינשטיין אלא אך ורק להסביר לקורא מה בדיוק איינשטיין עשה ששינה את תמונת העולם, או אפילו ככותרת המשנה יצר עולם חדש. הספר פותח בתיאור תמונת המצב של הפיזיקה בתחילת המאה העשרים ומשם מתאר את עבודתו של איינשטיין וההשפעה שלה על עולם המדע. נביא רק תמצית קצרה ומופשטת של הדברים המופיעים בספר בצורה נרחבת ושלמה יותר. ההתפתחות המשמעותית האחרונה לפני איינשטיין היא עבודתו של ג'יימס קלארק מקסוול המפתח משוואות המצליחות לקשור את תופעת החשמל והמגנטיות לכדי תופעה אחת שמאז מכונה "אלקטרומגנטיות". זו התקדמות עצומה בפיזיקה, שמביאה איחוד של שני תחומים שנחשבו נפרדים, לכדי מערכת אחת והתיאבון לאחד תחומים נוספים רק גדל. לתוך ניסיונות אלו מגיע איינשטיין, אולם הוא מעין "זאב בודד", ללא משרה באוניברסיטה אלא מועסק במשרה טכנית זוטרה למדי כבוחן פטנטים בשוויץ. לפי גוטפרוינד, עצמאותו אינה עומדת לו לרועץ אלא דווקא מאפשר לו חשיבה עצמאית על נושאים שמעניינים אותו מבלי להיות כפוף לגחמותיו של פרופסור כלשהו שיטיל עליו משימות…

הטרנזיסטור הראשון הומצא לפני פחות משמונים שנה והיום אתם נושאים איתכם מאה מיליארד כאלו בכל רגע בטלפון הנייד שלכם. הספר שלפנינו מספר את סיפור של הטרנזיסטור, של השבבים ועולם המוליכים למחצה שכל חיינו המודרניים תלויים בהם. עידן האלקטרוניקה החל משפופרות ריק אולם אלו היו גדולות ולא אמינות ובשנת 1947 הצליח וויליאם שוקלי לייצר את הטרנזיסטור הראשון ומשם החלה המהפכה. סיפורים של השבבים מרתק כי הוא מאגד בתוכו סיפורים מתחומים שונים ומשלב ביניהם כגדילים המשתרגים זה בזה. סיפור אחד הוא הסיפור המדעי והתגליות החדשות הנדרשו לפיתוח, אולם תגליות אלו לא יכלו להפוך ליישומיות ללא הסיפור ההנדסי המתאר איך מיישמים אותם. הצלחתם של השבבים פתח אספקט כלכלי שלם, יצר את עמק הסיליקון בקליפורניה, ועוד שפע של חברות בתעשייה. המדע והטכנולוגיה הולכים צעד אחר צעד ביישום פיתוחים שנראה שכל פעם מתגברים על קשיים בלתי אפשריים. במקביל, השבבים הם משאב מוגבל וככזה רבים לוטשים עיניהם לשליטה בשוק. בימים אלו העולם הכלכלי עומד נבוך מול צעדי המיסוי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. השבבים, הם חלק חשוב במערכת כלכלית זו ובעיקר בדו קרב בין סין לארצות הברית. בספר נמצא גם את סיפור המאבק, המילה מלחמה אולי עוד מוגזמת בשלב זה, בין מדינות שונות על המשאב. כמו תחומים אחרים, אין לארצות הברית אפשרות להתחרות בשכר המשולם…

ג'רמי דה סילבה, פליאואנתרופולוג , מוביל אותנו במסע מפותל ומרתק דרך יבשות ועידנים בנסיון להבין מדוע המין האנושי החל ללכת על שתי רגליו. דרך התחקות על שלדים ומאובנים לארוך מיליוני השנים האחרונות, ותוך ניסיון לבנות איזה עץ התפתחות אבולציוניות, דן דה סילבה ברוב ההשערות שהיו קיימות בנושא מאז החל להיחקר, ומציג את הקשיים והיתרונות של כל השערה. הנושא מעניין, סבוך, וכל עצם קטנה יכולה להפריך או לאשש תאוריות. המדענים חולקים על לא מעט דברים בנושאים אלו, וחלקם גם לא ששים לשתף את ממצאיהם. דה סילבה מוביל את הסיפור גם לפי התפתחות המחקר, אם מציאת שלדים, חלקם מפורסמים מאד כמו לוסי, חלקם מפורסמים הרבה פחות, וגם דרך התפתחות המין האנושי, לסוגיו השונים, והיו לא מעט כאלו לאורך השנים. אחת השאלות המרכזיות היא מה התועלת ליונק בהליכה על שתי רגליים, ומדוע בני אדם אימצו התנהגות של לטאות וציפורים? החסרונות מרובים – החל מבעיות בעמוד השדרה, בעיות בהריון ובלידה, מבנה כף רגל שונה ועוד. הכרתי כמה תשובות, כגון שהליכה על שתיים בערבות עשב גבוהות מאפשרת לזהות טורפים מרחוק או שהאדם אמנם לא יכול לרוץ מהר אבל בהליכה על שתיים יכול לרוץ הרבה זמן (ראו נולדנו לרוץ) אולם דה סילבה מראה שכל ההסברים האלו הם בעיתיים כאשר לרוב כל שלד ומאובן שנמצא פותר כמה…

לבני אדם יש רתיעה קשה מחרקים. איכשהו הפרפרים הם יוצאי דופן, אבל אפילו העשים, קרובי משפחה כמעט זהים שלהם (אין הבדל) זוכים ליחסי ציבור גרועים בהרבה, בגלל שאין להם צבע? על תיקנים, או רימות של זבובים (זה באמת מגעיל) אני כבר בכלל לא מדבר. יותר מדי אנשים יראו את הספר הזה ומייד יגידו איכס, כסוג של אינסטינקט. אז ביקשתי מג'מיני שיכתוב משהו האם הפחד והרתיעה הם בגנים שלו או נרכשים במהלך הילדות, בעקבות תגובות היסטריות של ההורים? בכל הנוגע לפחד מחרקים, או בשמו המקצועי אנטומופוביה (Entomophobia), השאלה האם הוא מולד או נרכש היא מורכבת ומעסיקה חוקרים רבים. התשובה המקובלת כיום בפסיכולוגיה היא שזהו שילוב של נטייה מולדת ואבולוציונית יחד עם למידה והתניה מהסביבה. התיאוריה האבולוציונית: נטייה מולדת לפחד? קיימת סברה חזקה כי בני אדם פיתחו במהלך האבולוציה נטייה מולדת ומהירה יותר לפתח פחד מגירויים מסוימים, ובכלל זה חרקים. חרקים רבים עלולים להיות מסוכנים: הם יכולים להכיש, לעקוץ, להעביר מחלות, או לרמוז על סביבה לא נקייה. פחד מגירויים כאלה העניק יתרון הישרדותי לאבותינו הקדמונים. למידה והתניה: הפחד הנרכש אף על פי הנטייה המולדת, הפחד הספציפי והעוצמתי מחרקים נרכש ברוב המקרים באמצעות חוויות חיים שונות: שילוב הגורמים והשפעתם השילוב בין הנטייה המולדת לבין הלמידה הוא שמסביר את התנהגות הפחד. הנטייה המולדת יוצרת…

התפלאתי מעט שאותה הוצאה מוציאה ספר בנושא דומה כל כך לספר שהוציאה לפני זמן קצר והאם לא מדובר בכפילות כלשהי, אבל כבר בתחילת הקריאה הבנתי שאלו ספרים בעלי אופי שונה לגמרי. הספר הקודם (היקום הקוונטי) ניסה להסביר את מכניקת הקוונטים עצמה, ספר זה עוסק באנשים ובאירועים, והרבה פחות בפיזיקה.הספר מתחיל מגילוי הרדיואקטיביות של מארי ופייר קירי, ומסתיים בפצצה האטומית, גם כי צריך לסיים בנקודה כלשהי, וזו נקודת סיום המחברת את הרדיואקטיביות, היחסות, שקילות מסה ואנרגיה וקוואנטים למקום אחד וגם כי חמישים שנה הם תקופה עגולה ויפה לעסוק בה, וגם כי לאחריה אפשר לומר שהסתיים עדין הפיזיקה התיאורטית, זה שאפשר לעשותו על גבה של מעטפה משומשת, ונקודת הכובד עברה למתקני מחקר ענקיים דוגמת מאיצי חלקיקים שהלכו וגדלו.בספר עשרות פרקים קצרים העוברים בין המדענים השונים ובין תגליותיהם ומנסים לשלב את הכול ביחד. מי למד אצל מי, מי הושפע ממי, מי עבד אצלי מי, מי פלרטט עם אשתו של מי, מי לא אהב את הרעיונות של מי (והיו הרבה כאלו), ובעיקר מנסה להראות את הקהילה המדעית כקהילה תוססות, ומפרה הדדית וזאת גם על רקע של חילוקי דעות אישיים, מקצועיים ולאומיים. תגליות רבות היו בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ומלחמת העולם השנייה, ועוד לפניה, גירוש היהודים מכל המוסדות הגרמניים, גרמו לניתוק כמעט מוחלט משניצדי…

מי מאיתנו לא רוצה לגלות איזו תגלית? זה אפשרי! בספר הילדים (מגיל שיודעים לקרוא בלי ניקוד), ארכאולוגים במקרה נלמד על תגליות לא צפויות. מטבע שהתגלה על שפת הים, דברים משונים במערות, חפירות לצורך בנייה ועוד. הספר מסודר מתגליות קדומות, בעידן בו ארכיאולוגיה הייתה בעיקר "שדוד ובזוז כפי יכולתך" ועד ימינו אנו, על מנת להוכיח שלא הכל עוד התגלה ויש עוד הרבה מה לגלות. כמו כן, נראה שנבחרו תגליות שתרמו תרומה משמעותית לשינוי הידע שלנו על העולם. ציורי מערת פר לסקו הם כנראה אומנות הקיר הקדומה ביותר, בשנים שכלל לא חשבנו שהייתה כזו. מנגנון האנתיקיתריה מכיל גלגלי שנים מאות שנים לפי שחשבנו שהם הומצאו. כך התגליות מאתגרות את הידע שלנו ומכריחות אותנו להרחיב אותו בחיפושי תשובות. בספר גם כמה עצות פרקטיות, והעיקרית בהן היא פשוט תשומת לב. ישראל מדיה עשירה בארכאולוגיה מתקופות שונות. מפעם לפעם אנו שומעים על אזרחים, והרבה מהם ילדים, שבטיול שגרתי, מצאו איזה מטבע או חרס. כמובן יש לזכור, וזה מופיע בספר במפורש, שהעתיקות הן רכוש המדינה, ושאם מוצאים, צריך לעצור, לתעד ולקרוא לארכיאולוג מוסמך. צריך גם להיזהר, לא כל דבר הוא אכן תגלית. הנה למשל חרס עתיק שנמצא בלכיש עם כיתוב מוזר המזכיר את אביו של אחשוורוש, התברר כהטעייה, בה לקחה חוקרת מח"ל חרס, חרטה עליו משהו,…

נתחיל מהשורה התחתונה. גם לאחר קריאת הספר לא לגמרי הבנתי את מכניקת הקוואנטים. הייתי רוצה לומר שלא הבנתי אותה עד הסוף, אבל נראה לי שגם לא ממש הבנתי את ההתחלה. טוב, אני קצת מגזים, אולי חלק מההתחלה כן הבנתי. הבנתי גם שכמה אמירות נפוצות בשמה של תורה זו מונפצות למדי. חלקיק לא יכול להיות בשני מקומות באותו זמן למשל. הבנתי שכדאי לקרוא שוב את הספר והבנתי גם שאני צריך לרענן קצת את הידע שלי בפיזיקה. אמנם אין דרישה פורמלית לידע מוקדם כלשהו, אבל נראה לי שרצוי משהו מוקדם ולו ברמה תיכונית. בעיקר הבנתי שמאד קשה להבין את המכניקה הקוואנטית, מספיק אם מצליחים לקבל אותה. נתחיל בכך שנרענן את הזיכרון ההיסטורי שלנו מאיפה כל הסיפור הזה התחיל. ובכן האדון מקס פלאנק הוא האשם. הוא שיער בראשית המאה העשרים כי אנרגיה אינה גודל רציף, כלומר היא לא יכולה לקבל כל ערך אפשרי אלא רק ערכים שלמים (קוונטים!) של קבוע כלשהו שלימים יכונה קבוע פלאנק. העניין המשיך באיינשטיין שהציג את האור לא רק כגלים אלא גם כפוטונים שהם בעצם קוונטים של אנרגיה והמשיך לגילויים מרתקים על מבנה האטום בהם נראה שהאלקטרונים לא יכולים להיות בכל מקום שבא להם, אלא במסלולים מוגדרים בלבד, ושכל שינוי מסלול גורר בהכרח שינוי קוונטי, כלומר שינוי של מידה…

מי סובב את מי מפעם לפעם קורה שבהרצאה שאני מעביר, בחלק העוסק בתנועת הארץ סביב השמש, קם מישהו ומעיר שהכול טוב ויפה אבל כדאי לדייק והשמש היא זו שסובבת את הארץ כי כך כתוב בתלמוד. במצבים אלו עומדות בפני כמה אפשרויות ולרוב אני חורק שיניים וממשיך אולם לעיתים מתפתח דיון ואף ויכוח קטן, ובסופו מאן דהוא אחר אומר שממילא לפי איינשטיין הכול יחסי ולכן לא באמת משנה, או שאי אפשר לדעת מי סובב את מי. אמנם גם טיעון זה שגוי לחלוטין אולם הוא לפחות מאפשר להמשיך בהרצאה כאשר כל אחד מהצדדים נשאר בעמדתו. תקריות מעין אלו מראות שלמרות שעברו כמעט חמש מאות שנים מאז פרסם קופרניקוס את ספרו, עדיין קשה לשנות אמונות ישנות ובפרט שנמצאים להן סמכים בכתבי הקודש. באופן דומה, רבים מחזיקים עד היום בתורת האסטרולוגיה, שגם היא ספגה מכה אנושה מתורת קופרניקוס אך למרות שנכשלה באופן מוחלט בכל מבחן מדעי תופסת מקום נרחב בעיתונות ומפרנסת בכבוד רב שרלטנים אין ספור. שנת 1543 המופלאה קשה יהיה להפריז בחשיבותה של המפכה הקופרניקאית בהיותה מבשרת את תחילתו של העידן המדעי המודרני, כזה המתבסס על השערות, תצפיות, ראיות, אישוש והפרכה ולא על רעיונות בלבד. אמנם יש להעיר שקופרניקוס עצמו לא מצא הוכחות ואישושים לתורתו – התאוריה ההליוצנטרית (השמש במרכז), החישובים לפיה היו…

מאד נהנתי, כמו כולם כמעט, מספרו הקודם של ביל ברייסון – "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל", שמיהרתי לקרוא את הספר החדש שלו על גוף האדם. ברייסון כתב עוד ספרים, וזה האחרון שבהם שירד לדפוס באנגלית בשנה שעברה ממש בתחילת הקורונה. משמח שתרגמו אותו מהר עבור קהל הקוראים ונקווה שיתרגמו עוד ספרים קודמים שלו. הנושא של גוף האדם מרתק וסקרתי ספרים לא מעטים בנושא, רובם התמקדו בנושא אחד או שניים ואילו ברייסון, כדרכו, עוסק בכמעט הכול והספר עוסק בגוף מכף רגל ועד ראש, בין אם עיסוק באיברים ובין אם עיסוק בתפקודים השונים, ועושה זאת בדרך כתיבתו המיוחדת. מאד בתמצות, תוך ערבוב של היסטוריה, מחקרים, עובדות טריוויה ופיקנטריה והחדשות העדכניות בתחום ועם הרבה שאלות פתוחות כי יש עוד הרבה מה לחקור ובהמון דברים פשוט אין לנו מושג (זה ספר נהדר אחר). גם הרבה הומור משולב בספר ומפעם לפעם תמצאו את עצמכם מחייכים וצוחקים. מצד שני לכתוב על כל הגוף ובספר שאינו ארוך במיוחד דורש גם הרבה ויתורים וצריך לחתוך באכזריות. כך תמצאו המון מידע, אולם לפעמים סקרנותכם לא תבוא על סיפוקה. למשל יש פסקה קצרה מאד שעוסקת ב-ATP, הסוללה לזמן קצר של הגוף שיש לנו כמה עשרות גרמים ממנה בסך הכל והיא חלק משרשת תגובות כימיות. רק על מולוקלה כזו אפשר לכתוב…

סקירה של הבת שלי מתוך דף האינסטגרם שלה: "אל תסתכלו בכריכה" כששמעתי את השם 'מוזיאון החלל' חשבתי שמדובר בספר ילדים, ולא ידעתי אם אני רוצה להשקיע בזה זמן. אבל הבטיחו לי שזה לא וזה באמת לא ספר ילדים! אפשר לתווך את הידע בו גם לילדים אבל לדעתי הוא מתאים בעיקר לנוער צעיר ומעלה, וכן, הוא אפילו יעניין מבוגרים. גדלתי על אסטרונומיה. מה זה גדלתי, אני לא זוכרת איזה סרט ראיתי קודם- הארי פוטר או אפולו 13.. מאז ומתמיד יצאנו לתצפיות בלילות בלי ירח, במדבר ובשקט. כל הקרדיט על זה הוא רק לאבא שלי, ובזכותו יש לי עולם מושגים גדול בהקשר לחלל וליקום, ככה שרוב הדברים בספר לא היו חדשים לי, אבל בהחלט היו מעניינים. הספר גדול, מרגישים כאילו נכנסים למוזיאון ועוברים במסדרונות של התצוגה. אני דמיינתי את זה עם דגמים של כוכבי הלכת בקנה מידה מסתובבים במערכת השמש. בתור התחלה, עושים לנו קצת סדר במה יש ביקום, איפה אנחנו בתוך הדבר הזה ומה הולך להיות. החלק הראשון של הספר נותן הקדמה על טלסקופים, והסבר על כוכבי הלכת, השמש, וקבוצות הכוכבים שאפשר לראות בשמיים (אתם יודעים לזהות חלק?). בהמשך, הספר מתקדם מעבר למערכת השמש שלנו, ומגיעים לעולם שרחוק שנות אור מכאן: איך כוכב נולד? מה קורה עד שהוא מת? מהם חורים…