כותרת המשנה של הספר, "סדק של אור" מרמזת על אופטימיות מסוימת, כזו שמיד גרמה לי לחשוב על שירו של לאונרד כהן "המנון" Anthem   עם השורה: There is a crack, a crack in everything. That’s how the light gets in, אבל מתברר שמחברי הספר כיוונו דווקא לאזכור מספר של נבוקוב, המדמה את הסדק של האור לחיינו הקצרים ומתכתב היטב עם הפסוקים הבאים בקהלת: "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה: וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (ד ב-ג), תיאור שאינו אופטימי במיוחד. שירו של כהן מופיע בספר בעמוד 145, אולם נקטע לפני השורות שהזכרתי. כך כותרת המשנה של הספר מביאה לקדמת הדיון את המתח בין הפסימיות לבין האופטימיות בקהלת, נושא שיורחב בספר עצמו.

ספר קהלת הוא מספרי המקרא האהובים עלי ביותר ואני מוצא בו תובנות חדשות מדי קריאה, פעמים רבות לאורך השנה ובלי להמתין לחג הסוכות דווקא. ספרם של גרוסמן ואבלמן מהווה תוספת חשובה גם לסדרת הפרשנות מבית מגיד וגם למגילה עצמה, שיש הנרתעים מהעיסוק בה.

הספר נפתח במבוא ארוך הדן בקהלת, בזיהוי שלו עם שלמה, בראיות הרבות שהוא ספר מאוחר בהרבה מתקופת שלמה, בסתירות השונות ובדרכים ליישובן וגם במטרה המוצהרת למצוא קו כלשהו ההופך את הספר לספר אחיד ולא לאסופת קטעים. בדברים אלו התקשו רבים וההקדמה מביאה רעיונות של חוקרים רבים. ככלל, ניתן לראות בספר נטייה מרובה לצד האקדמי מחקרי, כאשר גם לפי רשימת הביבליוגרפיה נראה שאין כמעט חוקר שלא מוזכר במהלכו. לעיתים דעתו תבוא לחיזוק דברי המחברים ולעתים הם דווקא יחלקו עליו. בכך הספר מהווה לא רק פרשנות של המחברים, אלא מביא למעשה מכלול של פרשנויות, אולם רובן, מהתחום האקדמי. בנקודה זו הרגשתי שהקו האקדמי גורם לחוסר מסוים של הקו הבית מדרשי. אמנם, פירושו היסודי של מרדכי זר כבוד, שהופיע בסדרת דעת מקרא, מוזכר וכך גם הצעתם של הרבנים יואל בן-נון ויעקב מדן בספרם "אני קהלת – מקהלת קולות", אולם מדרשים לא מוזכרים. אפשר לטעון שהספר בא על דרך הפשט אולם גם למדרש יש פשט, או רעיון שחשוב להביא אותו. כדוגמה לחוסר ההתייחסות למדרש אביא את הפסוק: "…עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (ב ח). בספר דיון ארוך למילים היחידאיות "שידה ושידות", וחוסר האזכור של המדרש המופלא העוסק בשלמה המלך ואשמדאי מלך השדים, אותו למדנו אך לא מזמן בדף היומי (גיטין סח), זועק. אמנם סיפור המדרש מופלא, אבל מסרים רבים ממנו מתאימים היטב לדעות בספר, בעיקר על רצונו של שלמה לשלוט בכל העולם, ועל כישלונו בכך, ובמילים אחרות, המגבלות האנושיות, נושא חשוב לאורך הספר.

הספר מתקדם לפי רצף הפסוקים, אולם יש גם מעט קפיצות קדימה ואחורה. הדבר אינו גורע מהספר, גם קהלת עצמו חוזר כמה וכמה פעמים על נושאים מסוימים, אולם הקורא צריך לדעת שלפעמים למרות שנראה שמתקדמים, הדיון בנושא לא בהכרח מיצה את עצמו ועוד יחזרו לנקודות מסוימות. סטיית מה מהקו האקדמי מצאתי בניסיון שיש בספר לקשרו למקורות זרים שונים, בין אם אלו שירים של אלתרמן, או כתביו של ניטשה. כתוצאה מכך נראה שיש לספר כמה כיווני התפתחות, ואני יכול רק לתהות האם העובדה שיש לו שני מחברים הבאים מדיסציפלינות שונות היא הגורם לכך. מצאתי באזכורים אלו מעין "אתנחתא" מהרצף האקדמי וניסיון לתת נקודת מבט רחבה יותר לספר כולו אולם גם באזכורים אלו אני יכול לתהות על חסרונו של השיר “Turn Turn Turn”  מאת פיט סיגר והבירדס שמבוסס על שיר העיתים והוא שיר אנטי-מלחמתי בניגוד לתוכן הפרק עצמו המציין שגם למלחמה יש את העת שלה, והיה ראוי להביאו על דרך הניגודיות הזו ולו רק כי הוא מוכר מאד, לעומת מקורות אחרים.

הניתוח בגוף הספר מנסה, ולרוב גם מצליח, להיות בשתי רמות שונות. רמת המאקרו, מנקודת המבט הגבוהה של "עוף השמיים" הדן במגמות של פרקים שונים, בחלוקה לנושאים ותתי נושאים, בדיון כללי בנושא ובמציאת מבנה סדור לספר כולו. הרמה השנייה היא ניתוח מיקרו העוסק בכל פסוק ופסוק מתוך ניסיון להגיע להבנה מלאה של כל מילה, דבר שלעתים גם קשה ולעתים קוטע את הרצף הכללי. בנקודה זו נראה לי שכותרות המשנה עושות חלוקה טובה והקורא יסתגל לכך ויוכל להתאים את הקריאה לאופיו.

בספרים מסוג זה אני מתחיל לרוב מקריאת אחרית הדבר, שבאופן טבעי בספר זה נקראת "סוף דבר". שם מופיעה הנחתם של המחברים, אותה הם ינסו להוכיח במהלך הספר. ההנחה היא כי קהלת רואה בעולם כולו "הבל הבלים". אמנם יש לדון, והספר עושה זאת, במשמעות המילה הבל על שלל הופעותיה, אולם לצורך התיזה נבחרה האפשרות של עולם חסר פשר, לא מובן, שרירותי. ולכן קהלת כתב את ספרו כהצגת הראיות לכך שזהו העולם ונתינת כלים להתמודדות עם מציאות זו.

אם נקבל טענה זו, הרי שנמצא בקהלת דמיון מסוים לספר איוב, ספר שגם בו נמצא האדם מול עולם שהוא אינו מבין את הנהגתו, ובסופו של דבר גם כאשר אלוהים מתערב מן הסערה, לא מתקבלת תשובה פרט לנאום ארוך שניתן לסכם במילים "ככה זה, צריך לקבל את הדברים ולהתמודד בהתאם".

אבל בספר קהלת יש יותר מזה, והמחברים מדגישים את הצד האמוני של החוויה הדתית שקהלת מבקש להעביר לקורא. לא חוויה חד פעמים עצומה אלא חוויה פשוטה יום יומית וקיומית שדווקא בה הערך הגדול. כבר חכמינו עמדו על כך, כאשר החליטו לא לגנוז את קהלת מפני שתחילתו וסופו דברי תורה, אולם לדעתי, המחברים טוענים בנוסף (ואף אני הקטן מסכים לכך), שקהלת מלא דברי אמונה לכל אורכו, וזאת באזכוריו הרבים של "אלוקים" וגם "בית האלוקים". טענה זו דורשת הוכחות וראיות, המובאות לאורך הספר כל פעם במקומן. הצורך הרב בהוכחות אלו אינו בגלל נדירותן במגילה, אלא דווקא בגלל דעה נפוצה ולא נכונה, שהתקבעה בשלב ילדות מוקדם, לחשוב על קהלת כספר של אדם מיואש, המלא סתירות וחסר אחידות. אולי זה בגלל שנתקלים בטקסט רק פעם אחת בשנה, וגם אז קוראים בו במרוצה.

מאחר וגם קהלת מזהיר מ-"עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ" נאמר כי גם לאחר צאת הספר שלפנינו, לא מוצה הדיון בספר קהלת, ולמרות תכולתו המרשימה, הוא משאיר מספיק מקום גם לאחרים להוסיף עוד כהנה וכהנה. מעלתו הגדולה והתוספת הנכבדה בו  היא בעשותו ניתוח עומק לקהלת, כזה המביא גם דעות רבות ומגוונות, כאשר הקורא רשאי בהחלט לבחור לו דעות אחרות מאלו שהמחברים תומכים בהן ומהווה מעין תמונת מצב של המחקר האקדמי בספר. בנוסף, הספר מפגיש את הקורא עם קהלת אחר מזה שנפגשים איתו פעם בשנה ולמשך כחצי שעה של קריאת המגילה: קהלת מורכב, קהלת המבסס את דבריו על ניסיון אישי רב, קהלת שמוכן לבחון כל טענה, קהלת מפוכח אופטימי ומאמין, היודע שהעולם הוא מקום קשה לעתים, אך מציע מפלט ונחמה בדרכים שונות, שוות לכל נפש.

דפי דוגמה מהספר

קהלת – סדק של אור
יונתן גרוסמן ועשהאל אבלמן
מגיד 2023
מגב הספר
מגילת קהלת נכתבה על ידי אחד הסופרים הכנים והנוקבים ביותר בתולדות ספרות העולם. יצירתו היא פרי של התבוננות בחיי האדם והחברה, וכל כולה התמודדות כואבת ומלאת תסכול נוכח העוולות, חוסר הצדק וחוסר הפשר שבחיים, ועם חוסר האונים והמוגבלויות של בני האדם.

האם ביקש מחבר המגילה לתת מענה למחשבות המענות שהטרידו אותו? האם הציע לקוראי דבריו מוצא מהמצוקה שתיאר? האם מתחת לפני השטח הוא גם מתווה דרך שבה אפשר ואולי אף כדאי לחיות חיים טובים? ואם כן, מה הם תוכנם ומשמעותם של המענה, המוצא והדרך? האם ניתן לראות במגילת קהלת יצירה אופטימית? לשאלות אלו ניתנו תשובות רבות על ידי פרשנים קדומים וחדשים, וספר זה מפלס בתוכן נתיב ייחודי משלו.

תיאורי חוסר הפשר וחוסר האונים, עלולים להוביל את הקורא למסקנה ש"הכל הבל". אך המסר של המגילה לא מסתכם בכך. קהלת: סדק של אור מראה כיצד מתחת לפני השטח טמון במגילה מענה לשאלות הקשות שהיא עצמה מעוררת.

דווקא לאור התובנה של קהלת שמתחילה מביטול המשמעות, הוא סולל עבורנו דרך של חיים שיש בהם שמחה והנאה. קוראי קהלת: סדק של אור יגלו מחדש את המגילה כמזמינה אותם לגעת בחיים עצמם, להבחין בין עיקר לטפל, למצוא טעם בחוויות הקטנות של הקיום, להאמין, לעמול ולנצל את הזמן הקצוב שיש לו לאדם על פני האדמה.