כאשר כותבים ספר מהסוף להתחלה, כך שכל פרק מתחיל במקום שהפרק שאחריו מסתיים (ולא הפרק שלפניו) יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון.
הדבר הראשון יהיה ההשוואה הבלתי נמענת לממנטו (בתחום הרציני) או לפרק ההפוך בסיינפלד (אם הספר קומי), שתי פסגות שאין כמעט דרך לעבור אותן בכתיבה מהסוף להתחלה (של ספר או תסריט).

הדבר השני, הוא שהספר ייבחן לא על סמך החידוש בכתיבה ההפוכה, אלא על דיוקים וניואנסים בביצוע. כי בכתיבה כזו צריך להיזהר שבעתיים לא לעשות לעצמך ספויילרים (מה שכמובן נהיה קשה יותר מפרק לפרק), לחבר את הכל כך שרק בהתחלה, כלומר בעמוד האחרון, תבין מה קרה בסוף, כלומר בעמוד הראשון, שהקורא ירצה מיד לקרוא את הספר שוב, רצוי ישר והפוך. ספר כזה צריך להיות מצוין, ולא מספיק שהוא טוב. ועכשיו לסקירה, שגם היא לצערי לא יכולה להיות מלאה מחשש ספויילרים.

שני הפרקים הראשונים אורכם כמה שורות בסך הכל ומטרתם להחדיר לקרוא מהרגע הראשון שאסון נורא כבר קרה. למנוע אותו לא נוכל, אבל ננסה להבין מה הוביל אליו.
את רוב הנפשות הפעולות נכיר כבר בפרק השלישי. אנו פוגשים את רן, בחור צעיר וחביב, שאפשר לשער שתמונתו מתנוססת על הכריכה, הרוצה להתנסות בפלרטוטים עם טליה, שניהם מתנדבים במד"א ורן מספר לה, ולנו, מעט על חייו, על הוריו שרק עכשיו נפרדו בריב גדול ועל סבו השתלטן. אנו גם יודעים שמשהו גרוע קרה לרן רק כמה ימים קודם, שגם הוא קשור לבחורות, אבל אין לנו מושג למה. כל זה משמש כאקספוזיציה.
פרק אחר פרק, נפרשת לנו תמונה, עד כמה אותה משפחה, הסבא, בתו חתנו ורן חיים באיזו סביבה רקובה עטופה בטונות של כסף שמכסה על שיממון רגשי חמור. הבת היא אדם כנוע, החתן התמכר לכסף הקל עד שהחליט לרעות בשדות זרים ורק רן, מנסה לשבור את המעגל הזה, להתנגד לסבא, לא לעשות כרצונו, ואפילו להתעמת איתו וכפי שנגלה, ללא הרבה הצלחה. הסבא, שלמה ידיד, הוא לא אחד שאפשר להתנגד לו, ואם יש משהו שחשוב לו יותר מכסף, הרבה יותר מכסף, זה שליטה. על אשתו, על בתו, על שותפו, על חתנו, על כל מה שיש בעולם.
לחמצן יש כמה שימושים. כמובן מה שאנחנו נושמים כדי לחיות, אבל גם כמטאפורה, בעיקר לכסף שצריך ברגעים קריטיים, ולא לשכוח שהוא גם גז דליק מאד. כל השימושים האלו לחמצן קיימים בספר, שזכה לשמו בצדק.

ועכשיו נשאר לבדוק את נושא הסיפור לאחור, וכאן יש כמה דברים לשפר. יש לדעתי קצת ספויילרים כבר בהתחלה, כיוון מבטיח שנרמז באחד הפרקים והיה יכול להצדיק את כל המבנה הזה לא מתתמש, או שכן, האפשרות עדיין קיימת אבל היא לא גלויה וכאילו לא נמצאת והיא רק בדמיון שלי, ולמעשה הפרק שסוגר את המבנה, הוא דווקא זה הלפני האחרון שהוא פרק חזק במיוחד. גם הפרק אחרון הוא פרק חזק אבל את מה שקורה שם פחות או יותר ידענו קודם. בחינה מדוקדקת יותר של כל המבנה אפשר וצריך לבצע בקריאה שנייה, או בקריאה הפוכה. נראה לי שיש עוד לא מעט דברים שהוחבאו בספר ופחות מתגלים בקריאה ראשונה.

ולכן למרות שאני לא בטוח שהמבנה ההפוך מוצדק, הסיפור עצמו, על הקריסה המהירה של כל החיים שהיו רקובים במשך שנים אבל הוחבאו בערימות של כסף, כתוב מצויין ומשאיר לקורא לקחים, גם אם אין לו (וביננו, למי יש) את אותן כמויות של כסף. ממילא אחרי קריאת הספר גם לא נראה לי שנרצה לטבוע בכסף, כי בסופו של דבר טובעים ושוקעים ועדיף לצוף. יתרה מכך, אמיר זיו מצטיין בבניית דמויות. שלמה ידיד אינו אדם רע, הוא באמת ובתמים מאמין שהוא אדם טוב, שעשה הכל למען משפחתו, והקריב בשבילה המון דברים, אנחנו כמובן לא ממש מזדהים אותו, אולי אפילו שונאים אותו, אבל דמותו מעוצבת בצורה יפה. גם עם דפני, הבת הכנועה אנחנו מזדהים ואפילו עם בעלה שבוגד בה, לא עם הבגידה עצמה, מעשה מכוער, ולא עם הנטישה שלו, מעשה מכוער עוד יותר, אלא עם החנק הבלתי נסבל להיות במשפחה כזו, חנק הנובע משטרות הנדחפים במורד הגרון ומונעים כניסה של, חמצן. בוודאי שכולנו נזדהה עם רן, בחור צעיר שקצת חיפש הרפתקאות ומצא בעיקר צרות. ככה זה החמצן שאנו חייבים בשביל לחיות הוא בסופו של דבר מה שגורם לנו להחליד ומרעיל אותנו.

חמצן
אמיר זיו
עם עובד 2020
מגב הספר
72 שעות בחייהם של בני משפחה אחת, רבת־כוח ומפורקת, שמיטלטלים בין תאוות ממון ושליטה ובין הרצון הפשוט והעמוק לאהוב:
נער ונערה מסתגרים יחד בתוך אמבולנס חונה, איש אינו יודע שהם שם, ומה שמתחולל ביניהם עד תחילת המשמרת במד"א, אין לדעת כיצד יסתיים: בטוב? ברע? בפיצוץ גדול? שעה קודם לכן חגג סבו של הנער, תעשיין רב־ממון ותאב כוח, את יום הולדתו השבעים בחגיגה מפוארת עם מאות מוזמנים, עד שברגע אחד הכול השתבש, ודווקא על ידי שותפו שמלווה אותו מצעירותו. חקירת משטרה מעורבת בכך וגם אהבות וטינות ישנות, שצפות ועולות מפרק לפרק ככל שמתרחקים לאחור בזמן. עם כל רובד שנחשף מתבהרת התמונה עוד, אבל רק בפרק האחרון, בשעת דמדומים על שפת הים, יכולה להצטייר במלואה כל שלשלת האירועים ההרסנית עם הגורלות שנחרצו בה.

גירסת הדפסה