סיפור העלאת יהודי אתיופיה הוא סיפור מטורף לחלוטין. מכל כיוון שלא תסתכלו עליו. הקיום של קהילה יהודית נידחת, מבודדת וותיקה מאד, ששומרת על יהדותה אלפי שנים וזוכה לשוב לחיק העם. זה הכיוון הגאולי, שגם בו יש לעסוק הרבה, אולם ספרנו עוסק בצד אחר של הנסתרות, פעילות המוסד להעלאת היהודים. העלאת הקהילה במבצע שלמה בשנת 1991 מוכרת יותר, אולם גם לפניה הייתה שפע של פעילות סודית ומסוכנת שעדיין יש דברים רבים שאי אפשר לספר עליה, אך מה שכן מופיע בספר זה של רפי ברג.

תחילת הספר סוקר את ההיסטוריה של הקהילה עד שהתקבלה החלטה, גם מסיבות פוליטיות וגם מסיבות שהסיכון לקהילה גבר, להעלות ככל שאפשר מבני הקהילה לישראל. ליהודי אתיופיה עצמם זה היה חלום שהם חלמו עליו במשך מאות שנים אולם בסוף שנות השבעים הוא היה קשה עד בלתי אפשרי להגשמה. המהלכים החשאיים מול אתיופיה נחשפו ונפסקו באחת. אתיופיה, כאז כן היום, הייתה שקועה במלחמות פנימיות וסכסוכי אזרחים ושבטים (אריתריאה לא הייתה קיימת אז), וגם הממשל בסודן היה עוין לישראל (דרום סודן לא הייתה קיימת). ובכל זאת, חיבורים כלשהם, ואיש אמיץ אחד שהצליח לברוח מאתיופיה ולחצות את הגבול לסודן, פרדה אקלום, פתח את השער לאלפים. מכתב שלו הגיע למוסד וסוכן המוסד דניאל לימור, ולמעשה אפשר לומר שכל המבצע הענק הזה רשום על שמם של שני אנשים גיבורים אלו, ותסלחו לי על הפאתוס, אבל אין מילים אחרות לתאר זאת.

לאחר יצירת הקשר נוצרו כמה נתיבי העלאת יהודים. במסלול הפליטים הרגיל, מסלול יחסית פשוט אבל מוגבל מאד בהיקפו, דרך הים באמצעות פתיחת אתר נופש וצלילה פיקטיבי לחופי הים האדום ולאחר מכן גם בדרך האוויר, נושא שבספר מפורט מעט פחות, אולי מטעמים צנזורה, אבל הוא המדהים מכולם. אמנם גם לשלוח אונייה ללב הים האדום אינו דבר של מה בכך, אולם לאונייה מותר להיות בעומק החוף במים בינלאומיים. נחיתה של מטוסי הרקולס בארץ זרה, בשטח שהוא אפילו לא מנחת, בחשיכה מוחלטת ובלי סימוני מסלול היה באמת סיפור. קוריוז אחד בספר אפילו מזכיר ענפים של עץ שנתקעו בכן הנסע של המטוס, ונמצאו רק בזמן הנחיתה.

אירועים אלו שימשו גם לסרט של נטפליקס בעל שם דומה, אולם כצפוי מסרט של נפליקס, המציאות והבדיון מעורבים זה בזה, ואילו ספרנו מדוייק מבחינת העובדות ומבוסס על עשרות מקורות וראיונות של המחבר. הספר מעלה על נס גם את גבורתם של יהודי אתיופיה עצמם. את פרדה אקלום כבר הזכרנו, אולם גם את שאר היהודים שעשו את המסע המסוכן מאתיופיה לסודן והסתכנו במדבר ובמחנות הפליטים בזמן שחיכו להעלאה. רבים מהם לא זכו להגיע לארץ ונספו בדרך. מספרם המדוייק אינו ידוע וזיכרם מצויין באותו תאריך של יום שחרור ירושלים, כ"ח באייר.

ספרו של ברג, מזכיר את כל אלו והוא מהווה שילוב מצוין של ספר תיעודי היסטורי, על פרשייה עלומה ומרתקת, שכתוב כמו ספר מתח שלא ניתן הפסיק לקרוא אותו. פרשה זו, כרבות אחרות, היא דוגמה שהמציאות עולה על כל דמיון. אך גם סיפור טוב צריך לדעת איך לספר על מנת להוציא ממנו את המיטב, ואת זה עושה ברג בהצלחה מרובה.

לוחמי המוסד בים האדום
רפי ברג
מאנגלית: דנה אלעזר הלוי
שוקן 2022
מגב הספר

זהו סיפור מותח ורב תהפוכות, המשתרע על פני אלפי קילומטרים, משנות השבעים ועד שנות השמונים של המאה ה-20, שבהן התנהל "מבצע אחים". בניצוחו של דני לימור, מפקד המבצע, זכו אלפי יהודים אתיופים להגיע אל הארץ המובטחת שאליה כמהו שנים כה רבות – אך מסעם היה מורכב ומסוכן מאין כמוהו.

תחילה איתרו לוחמי המוסד את קהילות היהודים שחיו בכפרים מנותקים באתיופיה, ושכנעו אותם לצאת באישון לילה למסע ארוך לירושלים. היהודים, שנאלצו להסתיר את יהדותם לאורך כל הדרך, צעדו ברגל בשטח עוין עד למחנות הפליטים שעל גבול סודאן, שם מצאו תנאים קשים ביותר. בכושר המצאה מדהים הקימו לוחמי המוסד אתר צלילה יוקרתי בחוף סודאן, ששימש ככיסוי למבצע. במשך היום הם התחזו לאנשי צוות המלון, ובלילה הבריחו יהודים בספינות ובמטוסים אל מחוץ לארץ. הכול בוצע בשיתוף פעולה עם רשויות סודאן, שלא היו מודעות לתחבולה, וממש מתחת לאפם של האורחים – שלא ידעו כי מדריכי הצלילה שלהם הם אנשי ביון ישראלים בזהות בדויה.

רפי ברג, איש חדשות הבי-בי-סי, כתב את קורות המבצע החשאי בשיתוף לוחמי מוסד, חיילי צה"ל ובני העדה האתיופית שהשתתפו בו. לראשונה רואה אור בעברית הסיפור הבלתי ייאמן של חילוץ יהודי אתיופיה – והוא נקרא בנשימה עצורה.