המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
שם טוב
כללי , ספרים למבוגרים / 22 בנובמבר 2018

“טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב” כך כבר אמר קוהלת, וכמובן שזה הפסוק שחשבתי עליו לכל אורך קריאת הספר “שם טוב”, אולם להפתעתי בסופו הסתבר שהמשך הפסוק: “וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” מתאים לא פחות, אבל הקדמתי את המאוחר ולכן, נגלגל את הסליל אחורה ונתחיל בצורה מסודרת. אני מאד אוהב ספרים קצרים. אני ממש לא אוהב את ההגדרה שלהם כנובלות. מהגדרה זו נובע משהו שלילי: “הוא לא מסוגל לכתוב רומן אז הוא כותב נובלות, זו רק נובלה”, וכו’, כאילו סגולתו של הרומן היא אורכו. כתבתי על כך במאמרי “בזכות הנובלה“, וספר זה מהווה דוגמה מצוינת לספר נהדר וקצר, בלי צורך לסווג אותו לקטגוריה כלשהי בגלל אורכו. חבייר מאיירינו הוא קריקטוריסט כבר ארבעים שנה. כל יום, כמעט, הוא שולח קריקטורה לעיתון. במהלך הזמן הוא מגלה את כוחו. כולם משחרים לפתחו, כולם רוצים שהוא יצייר אותם טוב, כולם פוחדים ממנו וכולם מתחנפים אליו. ראו את הכריכה המהפנטת, הקריקטוריסט הוא המלך, וביכולתו להצמיד כל פרצוף לכל אדם ומי לא ירצה פרצוף טוב? וכך, לאחר שנים, הוא זוכה בפרס שרת התרבות (או משהו כזה) על מפעל חיים. אני חייב לצאת מקולומביה הרחוקה אל הביצה שלנו, כי בדיוק השבוע קיבל הקריקטוריסט עמוס בידרמן פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים. בטקס, בספר, השרה אומרת כי אנשים רואים בדמיונם לא את…

הפיתוי להיות מאושרים
כללי , ספרים למבוגרים / 17 בנובמבר 2018

צ’זרה אנוציאטה חי לו בשקט יחסי, חיים משעממים למדי בעיר נפולי. הוא אלמן בן 77, שעבר כבר התקף לב והרופא אסר עליו כל מיני דברים. הוא אוהב לבלות עם נכדו, אבל לא ממש אוהב לבלות עם ילדיו. הוא יודע שבתו מנהלת רומן מהצד ושהבן שלו הומו, אבל הם לא טורחים לספר לו את זה והוא גם לא טורח לשאול. הוא לא אדם רע, אבל גם לא מנסה לעשות משהו טוב, הוא בוודאי שלא רוצה למות, אלא רוצה להמשיך לחיות, אבל לקורא נראה שחייו די ריקניים. הוא מסכים שהוא די אנוכי אבל לפי דבריו: “אדם אנוכי הוא מישהו שדואג לרווחתו בכל מחיר, אני לרווח הלא הגעתי מעולם. גם בתור אדם אנוכי נכשלתי”. פנינה זו היא רק דוגמה לשפע השניניות הציניות מעוררת החיוך שנתקלתי בהן במהלך הקריאה. את הסדק פותחת אמה שכנה חדשה בבניין ושצ’זרה מגלה לחרדתו שהיא סובלת אלימות קשה מבעלה. צ’זרה מכניס את אמה לחייו ותוך כדי כך נזכר בחייו שלו, בשגיאות שעשה וגם בבחירות שלא עשה, שכן, בכל פעם שלא בוחרים, נשארים כבולים למשהו או למישהו. הסדק שאמה פתחה, יגרום לצ’זרה לנסות להגיע לילדיו וביחוד עם בנו, וגם לנסות לעזור לאמה כפי יכולתו ובעיקר לנסות ולהיות פחות מריר ויותר מאושר. למרות החיוך הגדול על הכריכה, הספר אינו ספר שמח במיוחד, אבל סוף…

טימות’י
כללי , ספרים למבוגרים / 11 בנובמבר 2018

באמת שאני לא מבין למה לא קראו לספר פשוט “בץ”. כן, אני יודע שצריך לתרגם את השם בצורה דומה למקור, אבל יש לכם יותר זוחל מדוכדך מהצב גיבור פרפר נחמד (שזוכה לקמבק מפתיע בפרוסמות למחזור בקבוקים)? אפילו התמונה על הכריכה די דומה, ואני מצאתי את עצמי קורא בספר בטון הממורמר של הצב, כוכב החינוכית עליה השלום. בכל אופן, הספר הוא מעין שיקוף של ספר שנכתב לפני למעלה ממאתיים שנה מאת גילברט וייט, חקר הטבע של סלבורן. וייט כתב על הצב בגינה וכאן אנו מקבלים את העלילה, לפחות חלק קצרצר ממנה מנקודת מבטו של הצב, שהוא בכלל צבה. כמובן שלא שמעתי מעודי על הספר, אבל הוא די פופולארי באנגליה, הודפסו מאות מהדורות שלו וחוקרי טבע דגולים כגון דיוויד אטינבורו, סליחה, סר דייויד אטינבורו, תארו אותו כספר מצוין של איש שמחובר בכל נימי נשמתו לטבע. ביתו של גילברט הפך למוזיאון ורשמתי לפני לבקר שם בעתיד. מה חבל שלא הכרתי את המקום בביקורי הקודם באזור. כצפוי, ספר טבע מציב אתגרים לא פשוטים למתרגם וכאן המתרגם הוותיק (שמלאו לו 90 זה לא מכבר, עד 120!) עשה עבודה נהדרת בהתאמת מיקצב הספר לאורח החיים הכפרי וגם בתרגום שמות הצמחים והציפורים שלפעמים תורגמו ולפעים הושארו בתעתיק למקור. בנקודה זו הפריע לי רק השארת שם הציפור מרטין,…

היבשת האחרונה שלי
כללי , ספרים למבוגרים / 10 בנובמבר 2018

אנטארקטיה היא המקום אליו נוסעים כאשר נגמרו אתרי התיירות, או נגמרו אתרי המסתור. התיירות ליבשת התפתחה מאוד בשנים האחרונות ואינה נחלתם של הרפתקנים בלבד, אלא בעיקר של אלו שיכולים להשקיע סכום לא קטן (כמה לא קטן? משהו סביב 20,000 דולר פחות או יותר). אבל יש כאלו שדווקא בורחים לשם. בורחים למקומות הלא מאוכלסים. למקומות בהם האנושות בקושי הגיעה. דב וקלר נפגשים במטוס ומנסים לנהל זוגיות ביבשת השביעית, אנטארקטיקה. לפעמים זה יותר פשוט, למשל כאשר הם נשארים שם ביחד כמה חודשים בעונת הקיץ, לפעמים זה יותר מסובך, למשל כאשר קלר נשאר שם גם לחורף הארוך והחשוך ודב חוזרת למרכז ארצות הברית. דב חוקרת כל מיני דברים שקושרים לפינגווינים, ואילו קלר רק רצה לברוח, והתנדב לעבודות תחזוקה בבסיס מחקר באנטארקטיקה. דרכיהם נפגשות שוב בעונת התיירות והפעם באוניות התיירים. שם הם משמשים כמדריכים ותוך כדי כך גם מגיעים לאיים בהם הם חוקרים את אותם ציפורים דרומיות ואת ההשפעות של התיירות והשתנות האקלים עליהן. הספר הולך קדימה ואחורה בזמן ומוביל לאירוע הבלתי נמנע המוזכר כבר בתחילתו – טביעתה של ספינת תיירים גדולה לחופי אנטארקטיקה. אנו יודעים שדב ניצלה מהאירוע, היא המספרת ובגוף ראשון, וההשוואות לטיטאניק בלתי נמנעות ולמרבה הצער, אפילו מופיעות בספר בפירוש, בתחילתו וגם בסופו. העלילה נעה בין הזמן הקרוב, השבוע שלפני הטביעה ובין…

אין זיכרון אחר
כללי , ספרים למבוגרים / 7 בנובמבר 2018

כמו רבים אחרים, פגישתי הראשונה עם יצירתו של רועי חסן, הייתה בשירו המאד מדובר, מדינת אשכנז. חסן מקריא מול המיקרופון כולו חדור זעם והשומע? אולי מזדהה ואם הוא כמוני, כן כן אשכנזי, פשוט לא מבין מה רוצים ממנו. דוגרי, מיסכנות היא תכונה גרועה וכזו הרגשתי בשיר בשפע. עם צדק, בלי צדק, אבל בעיקר עם חוסר מוחלט של הידיעה ההיסטורית על עשרות אלפי יוצאי אשכנז שהגיעו לארץ ללא שום דבר ולמעשה בנו את עצמם מחדש. אני מכיר גם לא מעט עולים מארצות ערב, שגם הם הגיעו בלי כלום ובנו את עצמם מחדש, בלי להתמסכן, בלי להרגיש בכוח מקופחים, ובעיקר בלי להרגיש שמישהו בכלל חייב להם משהו. לכן התלבטתי אם בכלל לקרוא את ספרו החדש של חסן, “אין זיכרון אחר” ושוכנעתי שלנסות כדאי. בצד היתרונות, זו אפשרות להכיר קצת יותר את כתיבתו של חסן ולא דרך שיר בודד וכמו כן הספר קצר למדי ובנוי מסיפורים קצרים כך שלא נדרשת השקעה מרובה. יתרון נוסף, הוא שלהתאכזב במצב כזה פשוט אי אפשר. בספר תשעה סיפורים, חלקם קצרים מאוד חלקם ארוכים יותר. בכולם דמויות צעירות מאוד, רובן גברים, משולי החברה, שהמילה שהכי תאפיים אותם תהיה תלישות. הם אינם חלק מההוייה הישראלית. בסיפור הראשון מסופר על חייל שרק רוצה לראות קב”ן ולהשתחרר מהצבא, לכאורה על רקע מצב כלכלי קשה…

ולא נותר אף אחד
כללי , ספרים למבוגרים / 4 בנובמבר 2018

לא עזר כלום. לא שהכרתי את הספר, בשמו המקורי אמנם, לא שקראתי אותו, לא שראיתי איזה סרט או סדרה שנעשו על פיו ולא שקראתי יותר מספר אחד המתבסס עליו. ברגע האמת, סיימתי את הספר עם אותה שאלה בדיוק של מפקח הסקוטלנד יארד: “מי הרג אותם?”. לפני שנה בערך עת סיימתי בהנאה מרובה את “רצח באוריינט אקספרס” שאלתי מה הספר הבא שיתורגם ונענתי בתשובה “ולא נותר אף אחד”, לקח למוח שנייה או שתיים להבין And then there were none והתגובה הייתה: “יו לא יכול לחכות”, שהרי ספר זה, או בשמו המקורי, “עשרה כושים קטנים”, שם שכבר בשנות הארבעים לא היה פוליטיקלי קורקט בארצות הברית שם קיבל את שמו השני. אז חיכיתי. כמעט שנה בערך (אפשר קצת יותר מהר, בבקשה?) והתוצאה נפלאה, ועמדה בכל הציפיות, אויש כמה שזה טוב. התרגום ניסה לאזן, את שם הספר לקחו מהגרסה האמריקאית ואת האזכורים של negro  החליפו, כפי שהחליפו גם באנגלייה, במילה חיילים וכך העלילה מתרחשת באי החייל, דמויות החרסינה הנעלמות אחת אחת עם כל דמות שנרצחת הן של חיילים וגם השיר הידוע המתאר כבר בפרק השני את מה שהולך לקרות עד הסוף המר. מה השאירו? את הדמות על הכריכה. התרגום של מיכל אלפון מעולה כרגיל למרות שהפעם הבחנתי במעט יותר נטייה להופכו למודרני, כאשר אני…

שישה עורבים

אהבתי מאד את טרילוגית הגרישה של לי ברדוגו ושמחתי לראות שיוצא ספר נוסף, תחילתה של טרילוגיה חדשה, גם היא בעולם הגרישה, אולם בצדדים אפלים יותר שלו. אנו מגיעים לקטרדם, אי גדול ושוקק חיים מסוחרים עשירים ועד לעלובי החיים, תמצאו שם הכול, המוני תיירים ועשרות נוכלים. אין דבר שאין לו מחיר. מתברר לנו שאנו נמצאים כמה שנים אחרי האירועים בטרילוגיית הגרישה, תוצאות המלחמה לא לגמרי ברורות, נראה שיש סוג של הפסקת אש, אולם גרישה הם יצורים בסיכון. צדים אותם, הורגים אותם, משעבדים אותם ואם אתה גרישה עדיף לא להתבלט. באופן כללי עדיף לא להתבלט, שום מקום כמעט אינו בטוח, ואנשים הם בסך הכול עוד סוג של סחורה. הגיאוגרפיה מוכרת. בטרילוגית הגרישה היינו ברוסיה וגם קטרדם על נמליה, תעלותיה, שמה ושפתה מזכירים לנו מעט את אמסטרדם. טוב יותר ממעט. תאכלס, אנחנו באמסטרדם כולל ובפרט רחוב החלונות האדומים. גיבורי הסיפור, כולם דרך אגב נערים ונערות בגילאי 16-18, הם חבורה שראתה משהו בחיים שלה. לכולם נסיון עשיר ומר בחיים: רמאויות, גניבות, עבדות, מעשי שוד ופשע, בקיצור, גולדה הייתה אומרת עליהם שהם לא נחמדים. לכל אחד מהם אינטרסים שונים, הראשון הוא כמובן להישאר בחיים עוד לילה ואחרי זה מחפשים, חופש, נקמה, שלווה, חזרה הביתה או סתם עוד כסף. ברוב הספר אנו שוכחיםש הגיבורים כל כך…

כנופיות ריו
כללי , ספרי עיון , ספרים למבוגרים / 17 באוקטובר 2018

חבר טוב שלי סיפר לי פעם על ילדותו שהייתה בברזיל  ועל ביקור שלו שם. הבית מגודר ומאובטח. יוצאים רק באוטו ולא ברגל, בליווי מאבטחים, ובכלל לא עוצרים ברמזור באור אדום. היה נראה לי שהוא מעט מגזים, אבל אחרי שקראתי את כנופיות ריו, אני חושב שהוא אפילו המעיט. ריו דה ז’נרו עיר ענקית במדינה ענקית. מעל 6 מיליון תושבים בכרך הסואן הידוע בפסל ישו על פסגת הקורקובדו, בחופיו האינסופיים ובקופהקבנה (והשיר הידוע) וכמובן פסטיבל הסמבה, אבל החיים בפאבלות, שכונות העוני של ריו מעולם לא היו קרנבל. ההיפך. מאבק שרידות, בעיר עם פעריים חברתיים עצומים. תושבי הפאבלות יכלו לעבוד במשרות זוטרות מאוד בשכונות העשירות, בשכר זעום, או להצטרף לעסקי הפשע המקומיים. וכך מצא את עצמו אנטוניו פרנסיסקו בּוֹנְפים לוֹפֶּס, או נם בקיצור, ניצב בפני ברירה בלתי אפשרית. בתו חלתה. ביטוח רפואי? הצחקתם אותי. הלוואות? אפילו שיש לו משרה קבועה, איזה בנק ייתן לו הלוואה. מה כבר נשאר לעשות? לבקש סיוע מהדון המקומי ובתמורה להציע את עצמו לשירותיו, נשמע כמו העלילה של פאוסט? לא לגמרי שונה. בעל כורחו נסחף נם למסלול שסופו ידוע. או בקבר או בכלא. בעל כורחו? רק בתחילת הדרך. היו לו מספיק נקודות לפרוש במהלך “הקריירה”, אבל נם נשאר בפנים, כנראה כשנכנסים כבר לא קל לצאת, והתקדם בסולם הדרגות בארגון, בעיקר…

מקור
כללי , ספרים למבוגרים / 16 באוקטובר 2018

בדרך לברלין חיפשתי ספר מתאים לטיסה בחנות בנתב”ג. הרבה שנים שלא קראתי את דן בראון וסיקרן אותי לקרוא ספר חדש שלו. גם העובדה שבפתיחת הספר מופיעה ההערה שכל המוזיאונים ויצירות האומנות המתוארים אמתיים לחלוטין, הגבירה את הסקרנות. הספר אכן מתאר מוזיאונים בערי ספרד-  בילבאו מדריד וברצלונה, ואת היצירות שבהם, ורוב העלילה נעה ביניהם. העלילה בקצרה – אדי קירש, מדען בעל שם עולמי, עומד לשחרר תגלית לעולם, תגלית שתזעזע אותו ובמיוחד את אנשי הדתות. מה לאותו המדען ולמה הוא נלחם כל כך בדתות עוד נגלה, אבל להכרזה קמים מתנגדים שינסו לסכל את המהלך וערימת הגופות מתחילה להיערם. פרופסור לנגדון שוב מוצא את עצמו בתפקיד החצי בלש חצי שליח ויוצא למסע ביחד עם אוצרת מוזיאון בילבאו במטרה להבטיח את פרסומה של אותה תגלית למרות כל מתנגדים. אני לא יודע עד כמה בכלל צריך לנתח ספרי מתח בצורה מעמיקה. רובם אמורים לספק בידור כאשר תובנות על החיים יפגמו בבידור. בראון נותן בידור מעולה, אולם התובנות שלו והטון הדידקטי בכל מה שנוגע לאומנות יכול להיות מכביד מעט ולפעמים מאריך את הסיפור. לא כל חובבי ספרות המתח יגלו עניין בתיאור יצירות מודרניות, וניתוחן. בתחילת הספר נראה שבראון לוקח צד בעימות בין הדת למדע, לא עימות חדש, ורוצה להביא אותו לנקודת רתיחה, אולם בסופו של דבר בראון מציג…

מדברים בשפת התנ”ך
כללי , ספרי עיון , ספרים למבוגרים / 15 באוקטובר 2018

התנ”ך, ספר הספרים, יצירת המופת שהיהדות נתנה לעולם. הספר שמצמיח פרשנויות כבר מאות שנים והקצב רק גובר. כור מחצבתנו. מה לא. אבל, כפי שרוביק רוזנטל כותב במבוא לספרו, ספר שנער בימינו מתקשה לקרוא. לא רק נער חילוני, אלא אפילו נערים דתיים. אמנם רוב התנ”ך כתוב בשפה ברורה (בעיקר התורה ונביאים ראשונים), אולם יש בו ספרים קשים יותר כדוגמת ישעיהו, הושע ואיוב. אפילו ספר תהלים שמצוטט בכל לשון אינו ספר קל. אם אנחנו מדברים וכותבים עברית וגם התנ”ך כתוב בעברית, אז מדוע קשה לקרוא בתנ”ך? האם העברית השתנתה כל כך? דווקא לא, ואת זה מנסה רוזנטל להוכיח בפרקי הספר השונים בו הוא מראה בעזרת מאות דוגמאות, מילים, משמעויות ודקדוק שנמצא גם בתנ”ך וגם בימינו ואת הקו הישיר ביניהם. כמובן שבהקשר זה, לדבר על התנ”ך כמכלול אחד לא יהיה מדויק. יש ספרים שונים בתקופות שונות וכמובן סוגות שונות לחלוטין מפרוזה ופואטיקה דרך קינות, פילוסופיה והגות. אולם הספר אינו דן בהבדלים בין חלקי התנ”ך השונים, אלא מנסה לבנות את הגשר בינו לבין ימינו, תוך אזכור קצרצר של תקופות אחרות בעברית כגון תקופת המשנה ולשון חז”ל ועברית ימי הביניים. הספר מכיל פרקים ובחלקם יש חפיפה. לפעמים עוסקים במילים שהתחדשו, מלים שהתבססו על מילים ישנות, שמות של צמחים ובעלי חיים, שמות, משמעויות כפולות, פתגמים וניבים,…