המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
הבוזזים
כללי , ספרים למבוגרים / 4 בפברואר 2019

לא קראתי מספיק פוקנר. הסיבה הפשוטה היא כי קשה להשיג את הספרים. גם בספריות אין כמעט בנמצא ספרים משנות השישים. בשל כך יש בהחלט לשבח את הוצאת  פן, על פרוייקט התרגום החדש של פוקנר והספר “הבוזזים” הוא הספר השלישי בסדרת פוקנר בתרגומה של שרון פרמינגר. פוקנר הוא אולי הסופר הדרומי האחרון של ארצות הברית. הדרום של היום, כבר לא הדרום של פעם, וגם הדרום של שנות השישים אינו הדרום של תחילת המאה הקודמת וגם לא של תחילת המאה הזו. ובתווך הזה שבין המאה התשע-עשרה למאה העשרים, שבין הקידמה המתועשת לעולם הישן ושבין ביטול העבדות אבל עדיין החברה בכללה גזענית ולא מעורבת, נכנס ספר זה של פוקנר, שהוא שונה משהו מהמעט שכן קראתי. תחילתו אפשר לומר, אפילו קומית ומבדחת, סיפורים של ילד, שעכשיו הוא סבא המספר לנכדו על ילדותו בדרום. מאבקי כבוד, קרבות אקדחים ברחוב, הגעתה של המכונית הראשונה לעיירה. אין בספר סיפור מסגרת, וההווה נוכח בו רק במשפטים ספורים, אולם מדרך הדיבור של הסבא, מבין הקורא, כי נכדיו, שאפשר להניח שהם בגילו בשעת הסיפור, אחד עשר, כבר חיים בעולם אחר. אנחנו התקדמנו עוד חצי מאה מאז וגם אנו בעולם אחר, אולם עדיין אפשר למצוא מאפיינים דומים. זהו רומן חניכה, בשלב שאני כלל לא בטוח שקראו כך לרומנים מסוג זה. המספר…

איידהו
כללי , ספרים למבוגרים / 26 בינואר 2019

אני לוקח על עצמי סיכון בסקירה הזו. אני סולד משלל הסופרלטיבים המופיעים על כריכותיהם של ספרים רבים, ולכן אני מקמץ בהם ובוררם אחד אחד. לכן, כאשר אני צריך להוציא ממקלדתי את המילים: “ספר זה הוא מלאכת מחשבת של יצירה מופלאה ומעשה אומנות.”, הדבר אינו פשוט לי ודורש שיקול דעת רב, ותעוזה. אולם המבקר אינו יכול להסתתר מאחורי הבינוניות, ועליו מוטל הצורך גם לרומם ספרים, פנינים מתוך החול, ובמקרה שלנו “איידהו” מאת אמילי רסקוביץ. הסיכון גדול שבעתיים מאחר ובעטיו של חשש קלקלן, איני יכול לספק כמעט פרטים על הספר ואת הנימוקים המלאים, אולי אפרסם בעתיד, וכאן נדבר מעט במעורפל. בתחילת הרומן שלי עם סנדיק, התנהגתי כמו בחורה קשה להשגה. מקמפיין המימון הראשוני שלו על “תבונה ורגישות” התעלמתי לחלוטין. גם ככה יש לי יותר מדי ספרים, למה אני צריך לזרוק את הכסף שלי על כל אחד שקם בבוקר עם שיגעון, ומה פתאום אוסטן. אבל שי, מחזר עקשן, לא התייאש ולאחר שהספר יצא, פנה אלי ושאל אם אפשר לשלוח לי עותק לסקירה ואלי אמצא לנכון לכתוב עליו. הקשחתי עמדות: אני עסוק, יש הרבה ספרים, לא יכול להתחייב לכתוב, אפילו לא לקרוא, ככה אמרתי לו, ולעצמי אמרתי, שיבין את הרמז ויעזוב אותי בשקט, אבל הוא לא נואש ושלח, וככה התרככתי מעט. ואז הגיע “שקשוק המפתחות”…

תורה של הנפש

ספרו של הרב אילעאי עופרן, “תורה של הנפש” מעניין , מאתגר וגורם לחשיבה שונה מהמקובל. עופרן התייחס בעצמו לנושא בהקדמה וכתב על הסתירה בין רב לפסיכולוג. משפט הפתיחה של הספר הוא “התורה והפסיכולוגיה צהובות זו לזו” וכל העמוד הראשון רק מסביר את הסתירות, ואחר כך עופרן מסביר כיצד ייתכן שהוא גם רב וגם פסיכולוג. כבר בהקדמה הייתי צריך לעשות חושבים. אולי ההלכה אכן צהובה לפסיכולוגיה. היא אומרת לאדם מה עליו לעשות ומה אסור לו לעשות ושמה את האני בצד. אולם התורה עצמה, אינה רק הלכה. בוודאי ספר בראשית, שכמעט כולו סיפורים שבאים ללמדנו על נפש האדם, ואין התנהגות אנושית שלא נמצאת כבר בתורה, כאשר גם לא תמיד יחס התורה ברור ומוחלט כלפיה. הספר מאתגר, כי בתוכן העניינים לא הבנתי חצי מהמילים וכותרת לפרק “קביעות העם וקביעות האובייקט: בלק, בלעם ופיאז’ה” היא מעט מפחידה. אמנם בתחילתכל פרק יש הסבר של כעמוד על התיאוריה הפסיכולוגית הרלוונטית, אולם ריבוי המושגים, עשוי להרחיק קוראים נטולי רקע בתחום, כמוני. לאחר שהתגברנו על ההלם המושגי, מגיעה רתיעה אחרת מצד הקורא שכן לקחת תיאוריות פסיכולוגיות שונות ולנתח לפיהן את פרקי התורה הוא עניין שיכול להיות מסוכן. הרי יש תיאוריות רבות, חלקן סותרות לחלוטין אחת את השנייה. ועדיין לכל תיאוריה, ניתן למצוא סיפור בתורה (ואם נרחיב לתנ”ך על…

כיכרות לחם של מכשפות
כללי , ספרים למבוגרים / 19 בינואר 2019

“כשזה מגיע לסיפור הקצר הוא תמיד יהיה הראשון. יבואו הקארברים ונכבדם, נרכין ראש מול הגוגולים, אבל מה שהוא עושה בעמודים ספורים, סופרים גדולים לא עשו בחייהם.” כך כתב תום בייקון-אוחיון כתגובה לפוסט שהעלתי בפיססבוק ובו רק צילמתי את כריכת הספר, עם השמחה על כך שאו הנרי, וילאי סידני פורטר, מתורגם מחדש. כי או. הנרי הוא אכן אומן המילה וסיפוריו, קצרים ככל שיהיו, מקפלים בתוכם כל התנהגות אנושית, מזו הנכבדת והנשגבת ביותר ועד לאלו הנלוזות והראויות לכל גנאי, וכך סיפור אחד יצחיק וישעשע, אחר יעציב והשלישי יכמיר לב, וכל תגובה אנושית אפשרית אחרת. פורטר, שהיה בנקאי, הורשע במעילה בכספי הלקוחות. על מנת שלא לעמוד למשפט הוא ברח מארצות הברית, בריחה שגם תופיע בצורה כלשהי באחד מהסיפורים בקובץ, אולם חזר לארצות הברית על מנת להיות עם אשתו שגססה ממחלה. לאחר מכן נשפט, נכלא ושוחרר לאחר ארבע שנים, כאשר הוא כבר נושא את השם או. הנרי, שכנראה בחר משם של סוהר. הנרי עצמו סיפר שבכלא קיבל מבחר עצום של רעיונות, מכל האסירים, ולמעשה טען שגם ספסל בפארק הציבורי יכול לתת רעיון לסיפור, ובפרט לסיפור קצר. הסיפורים ישנים, בני יותר ממאה, ניו יורק והעולם כולו השתנו עד מאוד, שתי מלחמות עולם קשות עברו, אך סיפוריו של הנרי נשארים טריים ורעננים. רובם מוכרים עד מוכרים מאוד, אם…

וייט ריבר בוערת
כללי , ספרים למבוגרים / 23 בדצמבר 2018

כנראה שלחובבי ספרי המתח לא צריך להציג את ג’ון ורדון או את הבלש שלו דייב גרני, אבל עבורי זה הספר הראשון שלו שאני קורא. העלילה העייר וייט ריבר, והימים, ימי שלטון טראמפ, בה כל הקוקואים יצאו מהחורים. גזענים לבנים ותיקים, שחורים ששונאים לבנים, בעלי הון שחושבים שהכסף יענה את הכול, פוליטיקאים שידרסו כל מה שזז בדרכם, כאלו שלקחו את הפוליטיקלי קורקט חמישה צעדים רחוק מדי ועוד משוגעים סתם ללא סיבה מיוחדת. לפני שכל המצב יצא משליטה, דייב גרני, שכבר יצא לפנסיה וגר לא רחוק, נקרא על ידי פרקליט המחוז לסייע בחקירה והוא משמש כפונקציה שבצה”ל מכנים “איפכא מסתברא”. כל פעם שהדברים נראים פתורים, גרני מעלה שאלות רבות ולמעשה מסרב לקבל את הפתרון הקל מדי. גרני בקושי מספיק לחקור משהו הקלחת בוויט ריבר מתפתחת לסדרת רציחות חמורה, בה נרצחים אנשי חוק, מנהיגי שחורים, ועוד במה שנראה כפעולה ותגובה של הצד מנגד, אבל יותר מדי פרטים לא מסתדרים. לפחות ברוב הספר, הקצב לא ממש מסחרר, יש הפסקות בין האירועים, כך שאפשר לנשום וגם לנסות לחשוב לבד מה קרה. עד הרבע האחרון של הספר, קצב כתיבה זה גם נתן יותר אמינות לספר, למרות שבסופו של דבר כמות הרציחות כבר הייתה גבוהה מדי עבור ההיגיון וקרשנדו הסיום היה עוד יותר ביזארי. ורדון עושה לעצמו עבודה…

ג’ים הילד
כללי , ספרים למבוגרים / 16 בדצמבר 2018

ג’ים הילד גדל בחממה מוגנת לחלוטין, על ידי אימו ושלושת דודיו הרווקים. את אביו לא הכיר ואת סבו, ממנו יש לכולם רתיעה ואנו לא בדיוק יודעים מדוע, לא פגש מימיו. מתחום העיירה הקטנה בה הוא גר הוא כמעט ולא יצא והחיים נראים בסדר גמור. מה שג’ים לא יודע, והקורא כן הוא שהימים הם ימי טרום השפל הכלכלי הגדול ומה הסיכוי שדודי של ג’ים יצילחו לשמור על עסקיהם? איננו יודעים. האמת, שגם הספר לא עוסק בכך, אלא מסתיים עוד לפני השלכות המשבר ומתאר תקופה, אמריקאית אמנם, שהייתה ולא תחזור. תקופה של תמימות ושל עידן שחלף לבלי שוב מהעולם. הספר “ג’ים הילד” הוא ספר התבגרות כאשר ג’ים שמלאו לו עשר יוצא מתחום עיירתו הקטנה ובכל מסע הוא מבין עד כמה העולם גדול ועד כמה הוא קטן. הכל הולך בהדרגה, ג’ים פוגש ילדים אחרים, מאוים על ידם, מתחבר, רב, משיג הישגים, גאה בעצמו ולפעמים גם נבוך מקוטנתו, כאשר הוא מגלה למשל שחברו החדש הספיק אפילו לבקר בניו-יורק הגדולה, מקום אותו ג’ים לא מסוגל אפילו לדמיין. דימוי קלאסי לעולמו שלהילד שנהייה גדול ומפחיד יותר דווקא כאשר הוא גדל, מובא בחמשל המסתורי המגיע פתאום לעיירה, בחג המולד, כאשר בחצות בדיוק נדלקים האורות, אולם אז פתאום, החשיכה נראית לג’ים מאיימת כפי שלא הייתה אף פעם. התאורים של…

שם טוב
כללי , ספרים למבוגרים / 22 בנובמבר 2018

“טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב” כך כבר אמר קוהלת, וכמובן שזה הפסוק שחשבתי עליו לכל אורך קריאת הספר “שם טוב”, אולם להפתעתי בסופו הסתבר שהמשך הפסוק: “וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” מתאים לא פחות, אבל הקדמתי את המאוחר ולכן, נגלגל את הסליל אחורה ונתחיל בצורה מסודרת. אני מאד אוהב ספרים קצרים. אני ממש לא אוהב את ההגדרה שלהם כנובלות. מהגדרה זו נובע משהו שלילי: “הוא לא מסוגל לכתוב רומן אז הוא כותב נובלות, זו רק נובלה”, וכו’, כאילו סגולתו של הרומן היא אורכו. כתבתי על כך במאמרי “בזכות הנובלה“, וספר זה מהווה דוגמה מצוינת לספר נהדר וקצר, בלי צורך לסווג אותו לקטגוריה כלשהי בגלל אורכו. חבייר מאיירינו הוא קריקטוריסט כבר ארבעים שנה. כל יום, כמעט, הוא שולח קריקטורה לעיתון. במהלך הזמן הוא מגלה את כוחו. כולם משחרים לפתחו, כולם רוצים שהוא יצייר אותם טוב, כולם פוחדים ממנו וכולם מתחנפים אליו. ראו את הכריכה המהפנטת, הקריקטוריסט הוא המלך, וביכולתו להצמיד כל פרצוף לכל אדם ומי לא ירצה פרצוף טוב? וכך, לאחר שנים, הוא זוכה בפרס שרת התרבות (או משהו כזה) על מפעל חיים. אני חייב לצאת מקולומביה הרחוקה אל הביצה שלנו, כי בדיוק השבוע קיבל הקריקטוריסט עמוס בידרמן פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים. בטקס, בספר, השרה אומרת כי אנשים רואים בדמיונם לא את…

הפיתוי להיות מאושרים
כללי , ספרים למבוגרים / 17 בנובמבר 2018

צ’זרה אנוציאטה חי לו בשקט יחסי, חיים משעממים למדי בעיר נפולי. הוא אלמן בן 77, שעבר כבר התקף לב והרופא אסר עליו כל מיני דברים. הוא אוהב לבלות עם נכדו, אבל לא ממש אוהב לבלות עם ילדיו. הוא יודע שבתו מנהלת רומן מהצד ושהבן שלו הומו, אבל הם לא טורחים לספר לו את זה והוא גם לא טורח לשאול. הוא לא אדם רע, אבל גם לא מנסה לעשות משהו טוב, הוא בוודאי שלא רוצה למות, אלא רוצה להמשיך לחיות, אבל לקורא נראה שחייו די ריקניים. הוא מסכים שהוא די אנוכי אבל לפי דבריו: “אדם אנוכי הוא מישהו שדואג לרווחתו בכל מחיר, אני לרווח הלא הגעתי מעולם. גם בתור אדם אנוכי נכשלתי”. פנינה זו היא רק דוגמה לשפע השניניות הציניות מעוררת החיוך שנתקלתי בהן במהלך הקריאה. את הסדק פותחת אמה שכנה חדשה בבניין ושצ’זרה מגלה לחרדתו שהיא סובלת אלימות קשה מבעלה. צ’זרה מכניס את אמה לחייו ותוך כדי כך נזכר בחייו שלו, בשגיאות שעשה וגם בבחירות שלא עשה, שכן, בכל פעם שלא בוחרים, נשארים כבולים למשהו או למישהו. הסדק שאמה פתחה, יגרום לצ’זרה לנסות להגיע לילדיו וביחוד עם בנו, וגם לנסות לעזור לאמה כפי יכולתו ובעיקר לנסות ולהיות פחות מריר ויותר מאושר. למרות החיוך הגדול על הכריכה, הספר אינו ספר שמח במיוחד, אבל סוף…

טימות’י
כללי , ספרים למבוגרים / 11 בנובמבר 2018

באמת שאני לא מבין למה לא קראו לספר פשוט “בץ”. כן, אני יודע שצריך לתרגם את השם בצורה דומה למקור, אבל יש לכם יותר זוחל מדוכדך מהצב גיבור פרפר נחמד (שזוכה לקמבק מפתיע בפרוסמות למחזור בקבוקים)? אפילו התמונה על הכריכה די דומה, ואני מצאתי את עצמי קורא בספר בטון הממורמר של הצב, כוכב החינוכית עליה השלום. בכל אופן, הספר הוא מעין שיקוף של ספר שנכתב לפני למעלה ממאתיים שנה מאת גילברט וייט, חקר הטבע של סלבורן. וייט כתב על הצב בגינה וכאן אנו מקבלים את העלילה, לפחות חלק קצרצר ממנה מנקודת מבטו של הצב, שהוא בכלל צבה. כמובן שלא שמעתי מעודי על הספר, אבל הוא די פופולארי באנגליה, הודפסו מאות מהדורות שלו וחוקרי טבע דגולים כגון דיוויד אטינבורו, סליחה, סר דייויד אטינבורו, תארו אותו כספר מצוין של איש שמחובר בכל נימי נשמתו לטבע. ביתו של גילברט הפך למוזיאון ורשמתי לפני לבקר שם בעתיד. מה חבל שלא הכרתי את המקום בביקורי הקודם באזור. כצפוי, ספר טבע מציב אתגרים לא פשוטים למתרגם וכאן המתרגם הוותיק (שמלאו לו 90 זה לא מכבר, עד 120!) עשה עבודה נהדרת בהתאמת מיקצב הספר לאורח החיים הכפרי וגם בתרגום שמות הצמחים והציפורים שלפעמים תורגמו ולפעים הושארו בתעתיק למקור. בנקודה זו הפריע לי רק השארת שם הציפור מרטין,…

היבשת האחרונה שלי
כללי , ספרים למבוגרים / 10 בנובמבר 2018

אנטארקטיה היא המקום אליו נוסעים כאשר נגמרו אתרי התיירות, או נגמרו אתרי המסתור. התיירות ליבשת התפתחה מאוד בשנים האחרונות ואינה נחלתם של הרפתקנים בלבד, אלא בעיקר של אלו שיכולים להשקיע סכום לא קטן (כמה לא קטן? משהו סביב 20,000 דולר פחות או יותר). אבל יש כאלו שדווקא בורחים לשם. בורחים למקומות הלא מאוכלסים. למקומות בהם האנושות בקושי הגיעה. דב וקלר נפגשים במטוס ומנסים לנהל זוגיות ביבשת השביעית, אנטארקטיקה. לפעמים זה יותר פשוט, למשל כאשר הם נשארים שם ביחד כמה חודשים בעונת הקיץ, לפעמים זה יותר מסובך, למשל כאשר קלר נשאר שם גם לחורף הארוך והחשוך ודב חוזרת למרכז ארצות הברית. דב חוקרת כל מיני דברים שקושרים לפינגווינים, ואילו קלר רק רצה לברוח, והתנדב לעבודות תחזוקה בבסיס מחקר באנטארקטיקה. דרכיהם נפגשות שוב בעונת התיירות והפעם באוניות התיירים. שם הם משמשים כמדריכים ותוך כדי כך גם מגיעים לאיים בהם הם חוקרים את אותם ציפורים דרומיות ואת ההשפעות של התיירות והשתנות האקלים עליהן. הספר הולך קדימה ואחורה בזמן ומוביל לאירוע הבלתי נמנע המוזכר כבר בתחילתו – טביעתה של ספינת תיירים גדולה לחופי אנטארקטיקה. אנו יודעים שדב ניצלה מהאירוע, היא המספרת ובגוף ראשון, וההשוואות לטיטאניק בלתי נמנעות ולמרבה הצער, אפילו מופיעות בספר בפירוש, בתחילתו וגם בסופו. העלילה נעה בין הזמן הקרוב, השבוע שלפני הטביעה ובין…