המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
הרמאית הישרה
כללי , ספרים למבוגרים / 13 באוגוסט 2018

האוקסימרון בשם הספר, כמו גם שם הסופרת, טובה ינסון, שלאחרונה החלו לתרגם יותר יצירות שלה שאינן ספרי הומומינים יוצרת סקרנות לספרון קטן זה. עיקר סיפורו הוא נסיונה של קתרי, להשיג כסף, בדרכים ישרות יותר או פחות. היא בוודאי לא תגנוב מאף אחד, אלא תיקח מה שמגיע לה ביושר, לדעתה. קתרי היא עוף מוזר בעיירת הדייגים הקטנה בפינלנד, שיש בה רק רכב אחד ורוב החורף היא מנותקת מהעולם, כאשר צריך לקחת מזחלת שלג ולגלוש לעיר השוק (איזה ביטוי ארכאי בימינו), כדי להשיג קצת מצרכים טריים. קתרי די חכמה, אבל ענייה למדי ועם עבודה גרועה ומנסה לשפר את מצבה תוך דאגה מתמדת לאחיה הצעיר, מטס המתואר כרפה שכל, אולם מתגלה כקורא נלהב, כבעל ידיים טובות ואפילו ראש הנדסי. אז מה אם הוא מתנהג קצת מוזר ולא מוכן לחיות תחת המוסכמות המקובלות? גם קתרי שונה בהתנהגותה. היא משדרת קרירות ורוחק, עוסקת בפתרון סכסוכי שכנים, אולם במקום שהשכנים יחזרו לחבב אחד את השני היא פותרת את הבעייה אך יוצרת מחסום וחיץ בין השכנים, ובונה גדרות גבוהות של חשדנות. מטרתה של קתרי היא אנה המלין, ציירת המציירת ציורים יפים שנמכרים כספרים, אשה פשוטה, שמתחילה ללקות בדמנציה, עוף מוזר בפני עצמה, אבל עשירה, וקתרי פולשת בגסות רוח לחייה במפגש שיעמת את שתי הדמויות האלו, כאשר קתרי…

העוזבים
כללי , ספרים למבוגרים / 12 באוגוסט 2018

וואו. איזה ספר. סיפור קטן, גדול, ענק. מנקודה זו יש שתי אפשרויות. או שאתם סומכים עלי והולכים להשיג לעצמכם עותק, או שאתם סומכים עלי ורוצים להבין מה גרם לי לפתוח בשורה כזו. גם לי לא פשוט להסביר. זה מסוג הספרים שאתה מסיים אותו ואומר וואו בקול ולוקח נשימה עמוקה, כאשר ברור לך שסיימת ספר מיוחד, אבל להעביר את התחושה הזו בכמה מאות מילים זו כבר משימה קשה בהרבה. זוכרים את גברת בירד היקרה מהטיסה לאיסלנד? תנחשו מה, יש גם טיסה חזרה של שבע שעות, ושוב שי סנדיק נחלץ לעזרתי ושלח לי עותק דיגיטלי, אבל הפעם, לא הצלחתי לסיים את הספר בטיסה. גם הייתה טיסת בוקר אחרי לילה בלי שינה שהקודש לצילומי שקיעה וגם הספר עצמו שדורש הרבה יותר קשב וריכוז. ניצלתי כמה משחקי מונדיאל לא מעניינים ואת הספר סיימתי באחת ההארכות המשמימות. אז מה יש בספר ולמה הוא סיפור קטן וגדול? סיפור קטן כי הוא עוסק בסך הכל באדם אחד ובסיפורו הפרטי. דמינג גואו נולד בארצות הברית, לאמו פולי, מהגרת בלתי חוקית מסין. אנו פוגשים בו בגיל עשר. הוא חי בניו יורק, חיים לא מושלמים אבל סבירים כאשר לפתע אמו נעלמת ולא יוצרת יותר קשר. לאחר קפיצה בזמן של כעשור פוגשים את דניאל וילקנסון בן העשרים. דניאל מחפש את עצמו….

המדריך למתנקש המתחיל
כללי , ספרים למבוגרים / 6 באוגוסט 2018

ג’ון הוא בחור צעיר, בן 25 בסך הכל, וכבר חושב לפרוש לפנסיה. העבודה שלו היא להיות רוצח שכיר ויש לו די הרבה הצלחות, שיטת העבודה פשוטה, הוא נכנס כמתמחה למקום מסוים, דמות שאף אחד לא מתייחס אליה, רוכש את האמון של יעד ההתנקשות, מבצע את המשימה ונעלם בלי להשאיר עקבות. מי בכלל זוכר שהיה פעם מתמחה. בשמו האנגלי של הספר The intern’s handbook  יש משחק מילים ושמו העברי של הספר, מזכיר רב מכר קודם של כתר “המדריך לימים הקרובים“, וגם שורת הפתיחה הזכירה לי אותו במשהו. הנה פתיחת הספר המדריך למתנקש: ‭”‬אם‭ ‬אתם‭ ‬קוראים‭ ‬את‭ ‬המדריך‭ ‬הזה‭, ‬סימן‭ ‬שזה‭ ‬עתה‭ ‬התחלתם‭ ‬לעבוד‭ ‬ב‘משאבי‭ ‬אנוש‭ ‬בע‭”‬מ‘‭. ‬ברכותיי‭. ‬ותנחומיי”. לעומת המדריך לימים הקרובים: “קוראים לך בן שוורצמן. אתה עומד עכשיו בחנות ספרים שעומדת להיסגר בעוד חמש דקות וקורא את כריכתו האחורית של הספר הזה.”. הדימיון ברור, פנייה ישירה לדמות בספר אבל גם לקורא. גם כריכת הספר היפה עוררה עניין, אבל בסופה של הקריאה מצאתי את עצמי מאוכזב. הספר מתחיל כמעין קומדיה שחורה אירונית על חיסולים, רווי בדם, עם לא מעט גסויות ועלילה מרובת חורים וצ’יזבטים. לזה אני רגיל והרבה ספרי המתח כאלו ואם כך היה נשאר המצב, אז היינו אומרים דיינו, ספר סביר פלוס מינוס, לקרוא ולשכוח. אבל הבעייה בספר היא הניסיון להכניס גם פילוסופיה…

היה הייתה
כללי , ספרים למבוגרים / 24 ביולי 2018

להערכתי, תוך לא יותר מחמישה עמודים מקריאת הספר “היה היתה” של יעל נאמן תשאלו את עצמכם שלוש שאלות: למה היא חיה ככה. למה היא עשתה את זה. למה אני קורא את זה. בסיום הקריאה אני יכול לומר שאין לי מושג לגבי השאלות הראשונה והשנייה, ולגבי השלישית, אני משוכנע שנאמן מודעת לכך שהרבה קוראים ישאלו אותה ובסקירה זו אנסה להציע תשובה אישית. נחזור להתחלה. “היה הייתה”, מביא סוג של ביוגרפיה של פזית סילבי פיין. פזית נפטרה, ללא צאצאים, כמעט ללא קרובים, גופתה נתרמה למדע כך שגם קבר אין, ולכאורה נראה שלא נשאר ממנה כלום, כי אם זיכרון בלב אלו שהכירוה. למה היא חיה ככה? אני לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר ואין לי תשובה. אין סיבה שעולה מהספר, חיים סבירים, בעיות רגילות, הזדמנויות בשפע, ופזית עצמה, אשה ברוכת כישורים, כישורי שפה, עריכה ותרגום. יעל נאמן פגשה את פזית רק פעם אחת, מפגש חטוף ואקראי. מה גרם לה, כדבריה, להקדיש עשר שנים ללקט פיסות חיים של פזית, צעד אחר צעד, כל איש שפגשה מקדם אותה לאיש אחר, כל אחד מספר עוד משהו שתורם לפזאל, עשרות שעות שיחות שהוקלטו תומללו ונערכו. עבודה קשה וסיזיפית. נאמן מודעת לכך ולא מצליחה להביא סיבה, פרט למשהו שהיא שומעת מהרבה אנשים: “לא יכול להיות שלא יישאר משהו מפזית”. הספר…

הקרטוגרף של שטח ההפקר
כללי , ספרים למבוגרים / 6 ביוני 2018

כבר כמה שנים שמציינים מאה שנה למלחמת העולם הראשונה. נוכחתי בכך גם בביקורים באירופה וגם בתחום הספרותי. יצאו הרבה ספרי עיון על המלחמה וגם ספרי פרוזה, ואחד מהם תורגם עכשיו ומביא סיפור מהחזית ומהעורף. החזית: הגיס הקנדי בצרפת ובעיקר בהכנות לקרב רכס וימי, שבויקיפדיה נאמר עליו: “הקרב נחשב בהיסטוריוגרפיה של קנדה כמיתוס מכונן של הלאומיות הקנדית ולידת האומה הקנדית”. העורף: כפר קטן לחופי האטלנטי בנובה סקוטיה. אנגוס מקגארת’ מתגייס לצבא, בעיקר על מנת לחפש את גיסו, אבין האנט, שנעדר בקרבות (כנראה בקרב על הסום). אנגוס הוא אמן ונווט ימי וחשב שישרת כקרטוגרף בודד ויצייר מפות בלונדון תוך סריקה של בתי החולים. אבל במלחמה כמו במלחמה הוא מוצא את עצמו בחזית, מקבל דרגות קצונה, מוביל חיילים לקרב, ומנסה להישאר עם חייליו בחיים. בהחלט לא מה שהוא ציפה לו. בבית, בנובה סקוטיה הרחוקה, אשתו הלן חווה משבר מהיעדרותו הממושכת של אחיה ובנו סיימון-פיטר מנסה להתבגר ולהתגבר ללא תמיכה הורית, כאשר סבו, דנקן, אביו של אנגוס, מתנגד למלחמה, ואזרחים קנדים ממוצא גרמני נחשדים כמחבלים. לאנגוס הם לרוב לא דואגים, מאחר ואינם יודעים כלל איפה הוא מוצב. שתי העלילות מתרחשות במקביל וקטעי המלחמה מבוססים על האירועים שהיו, אולם לא נותנים תמונה מלאה על מהלך הקרבות, אלא תמונה מקומית ברמת פלוגה או גדוד. העלילה בצרפת, כמתחייב…

החיים הנסתרים של העצים

הייתה לי הרגשה שאוהב את הספר הזה. אני חובב עצים, ונהנה לצפות בהם, לאכול את פרים (עכשיו עונת התות), ולהתרשם מפריחתם. כבר הכריכה בישרה טוב. על הכריכה חתך בגזע עץ שאפילו מרגיש כמו עץ ואפשר לעבור עליו עם האצבע ולהרגיש כל טבעת גדילה. למשורר ע. הילל העניין עם עצים היה פשוט מאד: “מה עושים העצים? צומחים”. זהו. פשוט צומחים. הרחוב בו אני גר הוא בעיני היפה ביותר בגבעת שמואל. לא בגלל הבניינים שהם די מכוערים, אלא בגלל שכולו עצים ולכן הוא מוצל גם בימות הקיץ, יש בו  ציפורים רבות, והפריחה הצבעונית יפה ביותר. כנראה שפטר וולבן היה מתעבצן עלי שכן אני רואה בעצים בסך הכל תשתית. תשתית לצל, לציפורים, לפרות, ליופי, ואילו הוא? בשבילו העצים הם משהו אחר ולאורך כל הספר  הוא ינסה לשכנע אתכם שהעצים עושים הרבה יותר מכך. כמה יותר? מחבר הספר יוצא מההגדרות המקובלות ומשוכנע שהעצים הם יצורים שבכלל שייכים לעולם החי ולא לעולם הצומח וככאלו הם עושים הכל: חושבים, סופרים, זוכרים, חשים, מדברים, שומעים, טועמים, מריחים, זזים (לאט), מנהלים קשרים חברתיים, עוזרים ותומכים בחלשים בחברה במערכת סוציאלית מורכבות והם בעלי אופי, יש עצים הרפתקנים ויש זהירים יותר, לא מסוגים שונים, אלא שני עצים מאותו סוג שגם נמצאים בדיוק באותו מקום. פטר וולבן התחיל את קריירת היערנות שלו…

מבצר החורף

מה המחיר שצריך לשלם על מנת למנוע מאויב להשיג נשק גרעיני? כבד, כבד מאוד, ועדיין אין ברירה אלא לשלם את המחיר הזה, שכן האפשרות האחרת גרועה יותר. משפט זה אינו קשור לאיום האיראני, אלא להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בו נעשו מאמצים גדולים לעיכוב וביטול תוכנית הגרעין הגרמנית. הפיסיקה הגרעינית הייתה תחום פורח והיא גויסה, בשני הצדדים לטובת המאמץ המלחמתי. הגרמנים היו תלויים באספקת מים כבדים ממפעל בנורווגיה, ולשם כוונו מאמצי הבריטים והאמריקאים. נורווגיה נכבשה במהירות על ידי הצבא הגרמני ושועבדה לטובת הכובש הנאצי. חלק מהנורווגים שיתפו פעולה עם הממשל, וביניהם קוויזלינג, ששמו הפך מילה נרדפת לבוגד, אולם נורווגים רבים תמכו במחתרת. סוכנים ולוחמי מחתרת העבירו מידע על הפעילות במפעל ומורק, מפעל בו יוצרו המים הכבדים, ועל כך שקצב הייצור עולה ועולה לפי דרישת הנאצים, כאשר לא ברור כלל מה התועלת במים הכבדים. אולם בלונדון ידעו היטב למה אותם מים משמשים ועד כמה חיוני לעצור את התפוקה ונהגו תוכניות שונות לחבלה במפעל. כל אלו מתוארות בספר. את המפעל כולו לא היה אפשר להשמיד, זהו מפעל ענק, מוגן היטב, הפצצות מהאוויר יעשו רק נזק קטן לחלקיו הקריטיים הקבורים תחת מטרים רבים של בטון, ויפגעו קשות באוכלוסיה המקומית, בעידן בו לא היו מכשירי ניווט או פצצות חכמות, והפצצות נפלו איפה שבא להן,…

בחזרה מעמק רפאים
כללי , ספרים למבוגרים / 30 באפריל 2018

אין מקריות אצל חיים באר. בשום פרט, קטן כגדול. כולם מחושבים וכולם ימצאו את דרכם לעלילה בדרגת חשיבות כלשהי. ואמנם בספרים רבים יש לראות בהודעה הלקונית בראש הספר “האירועים בספר זה הם פרי מוחו של המחבר וכל קשר ביניהם לבין המציאות” מעין מנחה מעושה הנדרשת על ידי עורכי הדין, אך בספר זה יש עוד יותר להתעלם ממנה, וזאת אף לפני שתגיעו אל אחרית הדבר בה מעיד על עצמו באר כי הוא מערבב מציאות ובדייה. וכך יש לשים לב לכל פרט. חלקם יפענח הקורא בעצמו, חלקם יתפענחו אגב שיחה. חלקם אולי נועדו בידי באר להראות את רוחב ידיעותיו ואף להתנאות בהן. ניקח לדוגמה את שמו של הסופר המת עליו, ועל מה שנעשה במה שהשאיר אחריו, סובב הספר כולו. אלישע מילגרוים, שהתפתה לנצרות וכמובן מקושר מיד לאלישע האחר, אך גם שם משפחתו מילגורים – רימון ביידיש, יתפענח בסיפור, וכך עוד פרטים רבים. חלקם יישארו לא מפוענחים ובוודאי לא יטרידו כלל חלק מהקוראים, אולם תנו דעתכם שאין הם נטולי חשיבות. וכי דבר של מה בכך שמתרגם ספריו של מילגרוים לאנגלית יושב בקולג’ “כל הנשמות” האוקספורדי דווקא ולא באחד מעשרים הקולג’ים האחרים? וודאי שלא. בין אם הרמז הוא לציידי הנשמות מטעם המיסיון שצדו את מילגרוים אל חיקם, ובין אם אופיו המסתורי מעט של קולג’…

עיניהם צופות באלוהים
כללי , ספרים למבוגרים / 29 באפריל 2018

לפני שבוע או שבועיים, שודרה בתוכנית רואים עולם, כתבה על מוזיאון חדש הנבנה במונטגומרי שבמדינת אלבמה לציון מעשי לינץ’ שנעשו באזרחים שחורים. בכתבה הסתבר שמעשים נוראיים אלו, לא רק שהיו שכיחים, אלא שבניגוד לתפיסה המקובלת, לא בוצעו בידי חברות קו קלוקס קלן מכוסי פנים בחשכת הלילה אלא לעתים נעשו בראש חוצות ולמעשה היוו את הבידור של העיירה, כאשר מועדם פורסם מראש והמוני נשים גברים וטף באו במיטב מחלצותיהם לצפות במחזה המזעזע בו שחור אומלל, לעתים גם אשה, הוצא להרוג ללא עוול בכפו. חשדות על גניבה, מבט לא זהיר לעבר נערה, או סתם בגלל שניסה לממש זכויות חוקיות שהיו לו. כל אלה היו עילה למוות אכזרי. ועל רקע כתבה זו שקעתי לספרה של זורה ניל הרסטון, שנכתב בשנת 1937, באותו זמן בה נעשו חלק ממעשי לינץ’ מתועבים אלו וחשבתי לגלות בספר מעין קפסולת זמן. טעיתי. הספר כמעט ואינו עוסק ביחסי שחורים לבנים, וללינצ’ים אין כלל זכר. באחרית הדבר מובא שאכן הייתה על הרסטון ביקורת שהיא נמנעת מעניינים אלו, אולם במבט רחב לאחור, ייתכן שהרסטון הקדימה את זמנה ובחרה לעסוק בחיים הפשוטים. אולם חיים פושטים אלו, הם למעשה משאת הנפש לשיוויון, עצמאות ויכולת בחירה. ג’ייני קרופורד צאצאית לעבדים משוחררים. סבתה זוכרת את תוקפת העבדות ומבחינתה, עם ג’ייני תעביר את חייה בבטלה, דיינו….

להתראות עכו
כללי , ספרים למבוגרים / 10 באפריל 2018

עכו. מפרץ, חומה, עיר עתיקה, מוסלמים נוצרים ויהודים. כנסיות מסגדים ובתי כנסת, שוק, אבירים, צלבנים, אסירי המחתרות. הרבה היסטוריה יש לעיר הצפונית. הספר “להתראות עכו” הוא הזדמנות מעניינת לקרוא על אחד הפרקים, שאמנם ידוע, אבל לא בפרטיו, בתולדות העיר – תקופת המצור של נפוליאון בשנת 1799. נפוליאון עטור ניצחונות במצרים ויפו ורוצה להמשיך צפונה אולי בדרכו לאיסטנבול ומשם דרך היבשת לצרפת, מה שיבסס את מעמדו כשליט לא מנוצח, קיסר העולם, מוקדון של המאה ה-19. אבל עכו קשה עליו. מולו יריב קשוח אחמד פאשה אל-ג’אזר. שליט עריץ כל יכול, המטיל את אימתו על תושבי עכו. הידע שלי על שליט זה התמצה בעובדה שבמסגד שהקים והקרוי על שמו מוצב שעון שמש נאה שאף זכה לככב בסדרת בולים. לכינוי הקצב הוא זכה עקב מנהגו לקצץ אוזניים, לכרות אפים ולעקור עיניים של מתנגדיו, ולפעמים גם של תומכיו, רק שלא יחשבו להפוך למתנגדים, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, יזכו הבוגדים לחאזוק, שיפוד על מוט עץ שגורם למוות איטי. הספר לא חוסך בתיאורי העינויים הקשים, שבוודאי ירתיעו חלק מהקוראים, אולם גם בימינו ובמרחק קצר מכאן, שליט אכזר אחר טובח כבר שנים בבני עמו בשיטות אכזריות לא פחות. גם נפוליאון עצמו בסיום תקופת המהפכה הצרפתית שלא הייתה עדינה במיוחד, ידע לבצע מעשים אכזריים. כרגיל סובלות מכך קודם כל הנשים,…