ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

נתחיל עם קצת מוזיקה ונשים ברקע שיר של שיקו בוארקי בשביל להיכנס קצת לאווירה הברזילאית. בוארקי כתב את האח הגרמני בשלהי העשור השביעי לחייו וככזה הוא מהווה גם ספר סיכום. בוארקי מסתכל על חייו שלו אחורה, דרך ז'וזה, בן דמותו והוא עצמו ברומן שהוא חצי אוטוביוגרפיה, חצי בדיון ונע בצורה חופשית מהמציאות לחלום כאשר הקורא לא תמיד מצליח לעשות את ההבחנות. ציר הזמן מתקדם לרוב ברצף, אולם שנים יכולות לחלוף בין שני משפטים בלי שכלל נשים לב. ז'וזה גדל במשפחה שלא לגמרי מתפקדת. האבא ביבליופיל כבד, כל היום מתעסק בספרייה הענקית שלו, הגדולה ביותר בברזיל של אספן פרטי וכותב מאמרים. אימו משרתת את אביו בשתיקה כועסת, אחיו הגדול עוסק בעיקר בהרפתקאות (לעתים עם פירוט יתר ) ניצול עלמות תמימות וז'וזה מחפש את עצמו בעולם ומגלה יזמות עם חברים כגונבי מכוניות יוקרה, ומנסה את כוחו גם עם חברותיו החד פעמיות של אחיו. אבל ז'וזה אינו פרחח אלא אינטלקטואל, קורא ספר ויודע שפות וכאשר הוא מוצא מכתב המרמז שלאביו בן נוסף, שנולד מרומן קצר בגרמניה לפני המלחמה הוא פותח במסע למציאתו. הכל הוא עושה, חוץ מלשאול את אביו, וגם לא אחרים שיודעים. הכל נעשה בעקיפין, עם טעויות רבות לארוך הדרך וכל פעם כאשר נדמה שמתקרבים למטרה היא רק מתרחקת, עד שגילוי אקראי…

רק לפני כמה ימים כתבתי שספרים של יעל משאלי לא ישאירו אתכם אדישים והנה טעיתי. באדיש אני מתכוון לכך שמצד אחד לא מאד הזדהתי איתו וגם לא מאד כעסתי עליו. בספרים קודמים של משאלי שקראתי, היה לפחות נדמה לי, כקורא, שיש בהם איזה כעס, או שחרור קיטור ובספרים כאלו מאד קל "לתפוס צד", אולם ברותירות, אין שום צדדים בכלל, אין כעס ואין קצף. אין איזה קונפליקט מניע ודרמות גדולות, אפילו סצינת הפטירה הטרגית של אבנר, יש בה קמצוץ ממד קומי. אולי זה לא הרומן הקלאסי שמצריך פיתולים, קונפליקטים סבוכים והתרה שלהם כדי לתפוס את הקורא, אבל אני הרגשתי אני מקבל ספר שתואם בהרבה את החיים השגרתיים ואפשר אפילו לומר המשעממים, של רובנו. * רותי התאלמנה בגיל צעיר יחסית ואנו נמצאים איתה לאורך עשר שנים כשהיא בוחנת את צעדיה. לא צריך לכתוב יותר מזה, תנו לעצמכם לעשות את המסע עם רותי בנחת. משאלי לא כתבה ספר מתח ודברים חשובים שיקרו בעתיד מוזכרים כבר בפרק הראשון. עיקר הספר עוסק בהחלטות שרותי חייבת לקבל: לעבור לדיור מוגן? להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו? להיפתח למערכות יחסים אחרות? איך יהיו עכשיו היחסים עם הילדים? עד כמה אפשר וכדאי להיות עצמאית? שאלות, שאם הן אינן מעניינות אתכם, תגידו תודה, אבל הן יעניינו רבים….

בהקדמת הספר גוטפרוינד מתייחס לשאלה שהיא כמעט בלתי נמנעת – "עוד ספר על איינשטיין?". תשובתו בקצרה היא שאין אפשרות לסדרת "ספרים משני עולם" בלי להתייחס לאיינשטיין ולכתביו. לפיכך, הספר אינו ביוגרפיה והוא גם צנום למדי. הוא לא נועד למצוא פינות חדשות ולא מוכרות או להתייחס לכל מיני אספקטים שוליים בחייו של איינשטיין אלא אך ורק להסביר לקורא מה בדיוק איינשטיין עשה ששינה את תמונת העולם, או אפילו ככותרת המשנה יצר עולם חדש. הספר פותח בתיאור תמונת המצב של הפיזיקה בתחילת המאה העשרים ומשם מתאר את עבודתו של איינשטיין וההשפעה שלה על עולם המדע. נביא רק תמצית קצרה ומופשטת של הדברים המופיעים בספר בצורה נרחבת ושלמה יותר. ההתפתחות המשמעותית האחרונה לפני איינשטיין היא עבודתו של ג'יימס קלארק מקסוול המפתח משוואות המצליחות לקשור את תופעת החשמל והמגנטיות לכדי תופעה אחת שמאז מכונה "אלקטרומגנטיות". זו התקדמות עצומה בפיזיקה, שמביאה איחוד של שני תחומים שנחשבו נפרדים, לכדי מערכת אחת והתיאבון לאחד תחומים נוספים רק גדל. לתוך ניסיונות אלו מגיע איינשטיין, אולם הוא מעין "זאב בודד", ללא משרה באוניברסיטה אלא מועסק במשרה טכנית זוטרה למדי כבוחן פטנטים בשוויץ. לפי גוטפרוינד, עצמאותו אינה עומדת לו לרועץ אלא דווקא מאפשר לו חשיבה עצמאית על נושאים שמעניינים אותו מבלי להיות כפוף לגחמותיו של פרופסור כלשהו שיטיל עליו משימות…

אני מאד אוהב את הספרים של אגתה כריסטי, ומחכה בסבלנות כל פעם לתרגום החדש של אחד הספרים. התרגום החדש שובר את הרצף הכרונולוגי שהתקדם ביצירתה של כריסטי ומביא ספר מתחילת הקריירה שלה משנת 1925. ספר זה הוא מעין ספר עצמאי בכתיבתה, ושני גיבוריה המרכזיים, הרקול פוארו ומיס מארפל לא מופיעים בו כלל. כמו כן בשונה מספרים רבים בהם התעלומה היא מקומית, כאן מדובר ממש במזימות בינלאומיות החובקות לפחות ארבע יבשות שונות, וכל זה בשאלת מדינה מדומיינת בבלקנים "הרצוסלובקיה". לפני הדיון ביצירה עצמה נדון מעט בדעות קדומות. זה קורה בספרים רבים, משפטים שלא מחליקים טוב בגרון, והפעם היה זה המשפט "אנשים מהסוג העברי. אנשי כספים צהבהבים מהסיטי של לונדון", משפט המהווה תמצית התזה האנטשימית על כך שיהודים בעלי ממון מנהלים ומשתלטים על העולם. גם ביצירות מוקדמות אחרות של כריסטי, כדוגמת "הפרשה המסתורית בסטיילס" ניתן למצוא כמה משפטים מאד לא מחמיאים על יהודים.  לפחות אצל כריסטי, נראה לי שהיא הושפעה מדעות הקדומות שרווחו בתקופתה באנגליה ושנחשבו לעובדה ואמת טבעית. אנחנו רגישים להתבטאויות כאלו, אולם גם הספרים גדושים גם בהתבטאויות אחרות כלפי עמים ולאומים אחרים, בפרט באפריקה ובאסיה, מתוך תחושת עליונות מופרזת שהבריטים אהבו להרגיש, ואנו משלמים כיום את המחיר על החרטות המאוחרות שלהם. למעשה בספרים מאוחרים יותר של כריסטי, ובפרט אחרי השואה,…

הסופרת אריאל לוהון מוצאת דמויות משולי ההיסטוריה, לרוב נשים, ומעמידה אותן במרכזו של רומן בדיוני שמתבסס או בהשראת (עניין של מינון) סיפור חייהן האמיתי. בספר הנהר הקפוא אנחנו מגיעים לעיירה הלוואל (1200 תושבים, 184 משפחות) שנמצאת על נהר קנבק בלב מסצ'וסטס בשנת 1790 כאשר העלילה מתרחשת בפרק זמן של מחצית השנה בה הנהר, עורק החיים של העיירה קפוא. הגיבורה הראשית היא דמות היסטורית אמיתית, מרתה באלארד שהייתה המיילדת של העיירה במשך עשרות שנים, ותיעדה בצורה חריגה מאד לתקופה, שכן היא ידעה לקרוא ולכתוב, את קורותיה ביומן. יומן זה שימש כמקור ההשראה של לוהון לסיפור שנפתח כאשר במורד הנהר מתגלה גופה של גבר, שלא מעט אנשים רוצים ושמחים במותו, כל אחד מסיבותיו הוא. הגבר הואשם באונס, עברה חמורה שעונשה האותו זמן הוא מיתה, אולם במערכת המשפט האמריקאית, שכדברי הסופרת  באחרית הדבר, הייתה אז בוסרית מאד, החוקה רק אושרה, ומגילת זכויות האדם לא הייתה קיימת, זו אשמה שכמעט ואינה ניתנת להוכחה. אם ממילא אי אפשר להוכיח אשמה, הכי טוב להכריז על מותו של אותו גבר בתאונה כלשהי, ולטאטא את כל הפרשייה העגומה הצידה. אבל מרתה לא מוכנה לוותר, כי באונס השתתף גבר נוסף. מרתה, שכמיילדת היא גם אשת הרפואה הזמינה, נהנית מאמון רב של הנשים והיא תיעדה את עדותה של הנאנסת ביומן…

עוד ספר על פילוסופיה חשבתי לעצמי, אבל "סוקרטס אקספרס" מציע משהו שונה לגמרי מספרים אחרים שכבודם במקומם מונח ובהם כל פרק עוסק בפילוסוף כזה או אחר ובמשנתו. נתחיל בכך שחלק גדול מהאישים המוזכרים הם לא כאלו שהייתי חושב עליהם בתור פילוסופים, בוודאי לא במחשבה ראשונה, על מיעוטם לא הייתי חושב בתור שום דבר מאחר ולא שמעתי את שמם מעולם. אפשר לראות בכך מעין התחכמות, או ניסיון לא להסתפק בפילוסופיה היוונית ונגזרותיה אלא לחבר גם תורות מהמזרח, אולם מעבר לכך הספר כשמו, מהווה גם מסע, וכלי התחבורה הפעם הוא רכבת בעולם הממשי ובעולם הפילוספי. בשנת 1974, לאחר שקיבל דחיות מיותר ממאה מוציאים לאור יצא הספר "זן ואמנות החזקת האופנוע" מאת רוברט פירסיג. הייתי בן שנתיים אולם הספקתי לחוות את ההפיכה של ספר זה לספר פולחן שהיה בביתו של כל מתבגר ומתבגרת. ספר על מסע, על חיפוש עצמי, על זהות ועל פילוסופיה, מערבית ומזרחית. מי ידע בכלל מה זה זן באותן שנים. רשמתי לפני לקרוא אותו שנית ממרחק הזמן והבגרות שלי, ולהבין האם אכן קלאסיקה או פארסה. וינר הולך, בצורה מכוונת ומודעת, בדרכו של פירסיג ומציג בפנינו מסע חובק עולם, בעשרות רכבות, רכבות גשמיות ורכבות מחשבתיות. מתוך המתחם הצר והכלוא של תא ברכבת נוסעים יוצאים למרחבים אינסופיים בניגוד מכוון, והמסע שלוקח שנים…

כחובב מושבע של סדרת פנדורין החל מהספר הראשון עזאזל (אם אינכם מכירים את הסדרה כלל, הפסיקו לקרוא את הסקירה ולכן ישר לחפש אותו בספרייה) שהיה פורץ דרך וסוג של חידה, אני בדילמה קשה האם לסיים כבר את הסדרה או לחכות לתרגומים הממש טובים של יגאל ליברנט. הפער שנוצר משמעותי, ספר זה יצא לאור לפני 13 שנה (עוד על הסיבות לחיבתי לסדרה, למה עדיף לקרוא אותה בעברית ואפילו הייקו מקורי – בסקירה על מרכבת היהלום). הסדרה עצמה ידעה עליות ומורדות והיא מתפרשת על פני כמה עשרות שנים. הפעם, בצורה נדירה למדי, אנחנו מקבלים תאריכים מדוייקים, ימים בודדים לפני פריצת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, כולם בוחשים בקלחת, ודווקא באקו, חור נידח על הים הכספי, הופכת להיות אחת הערים החשובות ביותר בממלכה הצארית, בגלל כמויות הנפט העצומות שבה. גיבורנו אראסט פנדורין, שהיה עצמאי ברוב ספרי הסדרה האחרונים, נקרא שוב לשרת את המולדת ואפילו מועלה בדרגה, כפי שקרה בכל אחד מספרי הסדרה הראשונים, והפעם יש לו גם הרבה עניינים אישיים לסדר. אקונין, שם העט של גרגורי צ'חארטישווילי, חוזר ליסודות הסדרה, ואחרי שניסה סיפורים קצרים, סיפורים משתלבים, ועשור בו שלח את פנדורין לכל מיני מקומות בעולם בעקבות ספרות המתח העולמית ואך ניסה את כוחו במחזאות, ספר זה ממשיך את הקו שכל כך אהבתי ושדי…

מגי פרשה מה-CIA לפני שנים, וברחה הכי רחוק שאפשר לאיזו עיירה נידחת בקצה ניו אינגלנד, אבל כצפוי, העבר מתישהו חוזר לרדוף אותך, או בפשטות לנסות להרוג אותך. באופן משונה, אותה עיירה נידחת מהווה מעין מקום פרישה ללא מעט לשעברים שמתגייסים לעזור למגי לפתור את התעלומה, ולא נותנים לשום דבר, ובעיקר לא למפקדת המשטרה המקומית חריפת השכל, לעמוד בדרכם.רוב הספר עוסק דווקא בעבר, כאשר מגי נאלצת להיזכר או לספר, מה בעצם קרה, למה היא נאלצה לפרוש אחרי פיאסקו כזה או אחר, ובעיקר לעלות על מי שמנסה לחסל אותה, כך שפחות יש כאן סיפור בלשי ויותר עלילה המתגלגלת לה בין העבר, רובו המכריע של הספר, להווה.כמובן שמגי יודעת היטב מה העבר ומה היה ואילו אנחנו נגלה זאת רק טיפין טיפין, אולם בנקודה מסוימת גם מגי מגלה משהו שהיא לא ידעה, וכאן לקורא יש הזדמנות לעקוף אותה בדרך לפתרון התעלומה, ונראה לי שרוב הקוראים אכן יעשו זאת, אם כי עדיין נשאר הרצון להבין איך בדיוק העלילה הפתלתלה תסתיים, ובסופו של דבר מדובר בספר מתח מהנה למדי, לא מהמתוחכמים והפתלתלים ביותר שנוצרו, ומצד שני גם לא חורג לחלוטין מגבולות ההיגיון והסבירות כך שגם זה עומד לטובתו. חוף המרגליםטס גריטסןמאנגלית: ניצה פלדכתר 2025מגב הספר:מגי בירד, סוכנת CIA לשעבר, מגיעה לעיירת חוף שקטה, להוטה להשאיר את העבר מאחוריה…

כששמעתי ניו יורק הישנה, מיד רציתי לקרוא את הספר. ניו יורק של גטסבי הגדול, ברנרד מלמוד ויצחק בשביס זינגר תמיד מרתקת, אבל כל אלו קרו כאשר או אפילו אחרי שוורטן כתבה את ספרה בשנת 1924, כך שניו יורק הישנה היא מאד מאד ישנה, כמעט ניו אמסטרדם וחצי מהספר מתרחש עוד לפני מלחמת האזרחים האמריקאית. בספר ארבעה סיפורים קצרים. כל אחד על החברה הגבוהה של ניו יורק בעשור אחר. החברה הגבוהה אינה אנגלית ואין בה תוארי אצולה אבל יש בה מעמדות מוגדרים וברורים היטב, למי שבתוכם כמובן, זר מתקשה להבין את הסולם, ואל לאיש לחרוג ממקומו. הסיפורים אכן ישנים, אולם מעבר לסיפורי העיר ומשפחות ההיי-סוסייטי, שיש להניח שוורטון הכירה היטב ואולי אף קוראיה המקוריים זיהו אותן, הסיפורים יכול להתרחש גם היום, ולמעשה מתרחשים בצורה כזו או אחרת. הסיפור הראשון מתרחש בשנות הארבעים (של המאה ה-19!) ומציג בחור צעיר הנתון למרותו של אביו השתלטן שבמסגרת הטיול הגדול לאירופה רוכש לבקשת אביו יצירות אומנות רבות, אך אבוי, לא אלו שאביו רצה, אלא מה שקהל צעיר מעריך ויתגלה עשרות שנים אחרי שכולם מתו כאוצר ענק. לא קשה לדמיין סיטואציות כאלו בימינו, שברון הלב של האב על כך שבנו יחידו לא ימשיך את דרכו. מבחינה אומנותית דרך אגב, נראה לי שהאבא צדק, כיום, האמנים שאותם…

בספר תלוי באור אנו מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם האומנות הרווי יצרים, יריבויות, קנאיות וניואנסים שרק המשתתפים בו מכירים. פתיחת הספר כתובה בריחוק, כמעין הקדמה לסיפור אגדה, המספר על הצייר, בשלב זה בלי שם אפילו, בילדותו, אולם הנינוחות של הפתיחה לא תישאר אתנו זמן רב. בפתיחת הסיפור אנו מגלים שהצייר, ששמו הוא עילם, ניצב בפני התערוכה הראשונה שלו אצל גלריסט נחשב בשם אמנון. איך השניים נפגשו, מה עילם כבר הספיק לצייר, ומדוע אמנון שם עליו עין, אלו שאלות שנשארות פתוחות. עילם הוא אאוטסיידר. הוא לא למד בצורה מסודרת, לא היו לו מנחים ומורים והוא אינו יודע איך להתנהל בקליקה הזו. אמנון כמובן אמור להיות יד ימינו ולעזור לו, אבל לאמנון אינטרסים משלו. מבין הציורים הרבים, כמה תופסים מקום מיוחד בסיפור והם מציגים שלבים שונים בחיי האדם מאשה בהזדקנותה, אישה בהריון מתקדם ותינוק כמעט בן יומו. בכל אחת מהציורים יש משהו מיוחד, אולי אף מרתיע, ולכולם ברור שהם יהיו מוקד התערוכה, אולם את ציור התינוק, שיהפוך לציר המרכזי של הספר, אמנון כלל לא רוצה להציג מסיבותיו שלו. נראה שהתערוכה הולכת היטב, יש מבקרים והתעניינות של אספנים שונים ובפרט נאורה שמשקיעה כספים רבים באומנות עכשווית ומבקרי אומנות ואפילו יש סימנים של מכירות והכנסות שכה נחוצות לעילם. הכול משתבש כאשר אמנון…