ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אני מאד אוהב את הספרים של אגתה כריסטי, ומחכה בסבלנות כל פעם לתרגום החדש של אחד הספרים. התרגום החדש שובר את הרצף הכרונולוגי שהתקדם ביצירתה של כריסטי ומביא ספר מתחילת הקריירה שלה משנת 1925. ספר זה הוא מעין ספר עצמאי בכתיבתה, ושני גיבוריה המרכזיים, הרקול פוארו ומיס מארפל לא מופיעים בו כלל. כמו כן בשונה מספרים רבים בהם התעלומה היא מקומית, כאן מדובר ממש במזימות בינלאומיות החובקות לפחות ארבע יבשות שונות, וכל זה בשאלת מדינה מדומיינת בבלקנים "הרצוסלובקיה". לפני הדיון ביצירה עצמה נדון מעט בדעות קדומות. זה קורה בספרים רבים, משפטים שלא מחליקים טוב בגרון, והפעם היה זה המשפט "אנשים מהסוג העברי. אנשי כספים צהבהבים מהסיטי של לונדון", משפט המהווה תמצית התזה האנטשימית על כך שיהודים בעלי ממון מנהלים ומשתלטים על העולם. גם ביצירות מוקדמות אחרות של כריסטי, כדוגמת "הפרשה המסתורית בסטיילס" ניתן למצוא כמה משפטים מאד לא מחמיאים על יהודים.  לפחות אצל כריסטי, נראה לי שהיא הושפעה מדעות הקדומות שרווחו בתקופתה באנגליה ושנחשבו לעובדה ואמת טבעית. אנחנו רגישים להתבטאויות כאלו, אולם גם הספרים גדושים גם בהתבטאויות אחרות כלפי עמים ולאומים אחרים, בפרט באפריקה ובאסיה, מתוך תחושת עליונות מופרזת שהבריטים אהבו להרגיש, ואנו משלמים כיום את המחיר על החרטות המאוחרות שלהם. למעשה בספרים מאוחרים יותר של כריסטי, ובפרט אחרי השואה,…

כששמעתי ניו יורק הישנה, מיד רציתי לקרוא את הספר. ניו יורק של גטסבי הגדול, ברנרד מלמוד ויצחק בשביס זינגר תמיד מרתקת, אבל כל אלו קרו כאשר או אפילו אחרי שוורטן כתבה את ספרה בשנת 1924, כך שניו יורק הישנה היא מאד מאד ישנה, כמעט ניו אמסטרדם וחצי מהספר מתרחש עוד לפני מלחמת האזרחים האמריקאית. בספר ארבעה סיפורים קצרים. כל אחד על החברה הגבוהה של ניו יורק בעשור אחר. החברה הגבוהה אינה אנגלית ואין בה תוארי אצולה אבל יש בה מעמדות מוגדרים וברורים היטב, למי שבתוכם כמובן, זר מתקשה להבין את הסולם, ואל לאיש לחרוג ממקומו. הסיפורים אכן ישנים, אולם מעבר לסיפורי העיר ומשפחות ההיי-סוסייטי, שיש להניח שוורטון הכירה היטב ואולי אף קוראיה המקוריים זיהו אותן, הסיפורים יכול להתרחש גם היום, ולמעשה מתרחשים בצורה כזו או אחרת. הסיפור הראשון מתרחש בשנות הארבעים (של המאה ה-19!) ומציג בחור צעיר הנתון למרותו של אביו השתלטן שבמסגרת הטיול הגדול לאירופה רוכש לבקשת אביו יצירות אומנות רבות, אך אבוי, לא אלו שאביו רצה, אלא מה שקהל צעיר מעריך ויתגלה עשרות שנים אחרי שכולם מתו כאוצר ענק. לא קשה לדמיין סיטואציות כאלו בימינו, שברון הלב של האב על כך שבנו יחידו לא ימשיך את דרכו. מבחינה אומנותית דרך אגב, נראה לי שהאבא צדק, כיום, האמנים שאותם…

ספרו החדש של שי אספריל (את השופט אהבתי, את אילו נולד איטלקי פחות) הוא ספר שאם הייתי צריך להגדיר אותו במילה אחת הייתי אומר מעצבן. השימוש במילה זו הפעם אינו בהקשר שלילי ולשמחתי יש לי הרבה מילים לפרט, מה מעצבן, ולמה זה רק הופך את הספר לטוב יותר וכל זאת בלי לפרט יותר ממה שכתוב בגב הספר.מפלס העצבנות עולה כאשר כבר בפתיחה שירלי, גיבורת הספר, מוצגת כנואפת סדרתית בבעלה. בכוונה אני משתמש במילה המעט ארכאית הזו שגם מופיעה כאיסור בעשרת הדברות, שבערך על כולן שירלי עוברת במהלך הספר. היא הולכת בדרכו של אביה הדון ז'ואן, ועל אימה המסכנה שספגה בשקט את כל ההשפלות היא כלל לא חושבת ומרחמת. שירלי מתגלה גם כמעט אובססיבית בכל הקשור למין, וגם מקצועה כיועצת אסטרטגית הוא בסך הכל תואר למקצוע שמשמעותו "נשקר כמה שצריך, מתי שצריך למי שצריך". בעלה מבחינתה הוא עציץ, ואמנם היא אוהבת את הילדים, אבל גם הם בעיניה כלי לשרת את מטרותיה. אין שם זוג מתפקד ואין שם משפחה מתפקדת. גם אסף הוא גיבור מעצבן, בגלל החידלון שלו. בחור מוכשר מאד, חכם מאד, פסיכומטרי בשמיים, רפואה, משפטים מה שרוצים, גם פסיכולוגיה קלינית זה מכובד, אבל לא אם מוותרים על ההתמחות ובכלל לא עושים כלום עם החיים, רק מעבירים אותם מיום ליום, וגם…

"קציר הארגמן" הוא קלאסיקת מתח שעיצבה את הז'אנר כולו ומהווה חובת קריאה לחובבי ספרות המתח. איש קשוח מגיע לעיירה מושחתת ועושה שם סדר, בספר שהיווה השראה גם למערכון הספגטי הידוע "בעבור חופן דולרים". שמו של הבלש נשאר עלום, יש לו עשרות זהויות שונות בהן הוא משתמש לפי הצורך והוא עובד בסוכנות קונטיננטל. באותם הימים, ראשית המאה העשרים, הכוונה היא לסוכנות הבילוש פינקרטון, שאמנם הייתה פרטית, אבל הוקמה על ידי ראש השירות החשאי בתקופת לינקולן, ולמעשה נחשבה בצורה מסוימת לסמכות של רשויות החוק. אנשיה יכלו לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים. הבלש מגיע לעיירה בדיוק בזמן לגלות שהלקוח שהזמין אותו נרצח, ומסיבה שלא תהיה מובנת לנו לעולם, במקום לעשות סיבוב פרסה ולהיעלם, הוא נכנס לעומק הסבך הבוצי בין כל אנשי העולם התחתון והמשטרה בעיירה שבה שכולם יודעים יותר מדי על כולם, כולם רוצים לסלק את כולם, וכל אחד רוצה לשמור על עצמו. בעיירה זו אין חוקים, והחוק מגיע לאותו מקום שהאקדח שלך מגיע אליו. כמתחייב מהתקופה והסוגה, חוץ מהבלש תהיה את הפאם פאטל, זונת צמרת במקרה הזה, שהאינטרס העיקרי שלה הוא כסף. פחות אהבתי את העיצוב והשימוש בבינה מלאכותית לכריכה, שכן דמותה נראית הרבה יותר מודרנית מתקופת הספר. עוד דברים שלא תמצאו בספר הוא פיתוח רגשי של הדמויות. כפי שכתבתי,…

עיון קצר בביוגרפיה של קמה ורדי טהר לב יגלה שחוץ מהייחוס המכובד והמחייב, יש קווי דמיון לא מעטים בינה לבין תמר והולי, הדמויות הראשיות בספר, ואפילו במקום ההערה רגילה שכל הפרטים בדויים, מופיע נוסח שונה מעט שהספר מבוסס על דברים שקרו, ואמנם חלק מהספר נראה הזוי למדי, אבל ככל שהדברים הזויים יותר, כך הסבירות שהם קרו, גם אם לא במדוייק אלא בצורה כזו או אחרת, דווקא עולה. התחלתי בייחוס המחייב, שיכול להוות משקולת כבדה מדי על יוצרת צעירה שרוצה לפרוץ בזכות עצמה ולכן נדגיש שטהר לב בהחלט עומדת בזכות עצמה בספר יפהפה ומרגש עם עלילה שהיא מעין אגדה מודרנית, שלא ברור אם התרחשה או לא, ובמהלכה , ישאל את עצמו הקורא, ואולי גם תמר – "ההיית או חלמתי חלום?". תמר, חווה משבר המלווה ברגשות אשמה קשים בעקבות אירוע טרגי שפרטיו יתבהרו במהלך הספר ומסתגרת בחדרה למשך חודשים. כשהיא יוצאת להסתובב מחוץ לבית, היא פוגשת את הולי, שבאה מאנגליה לקיבוץ הסמוך לחפש את אביה, אולם נופנפה מהקיבוץ (היו הרבה מתנדבות, היו הרבה פרשיות, לכי תדעי מי האבא). הולי הגחמתית והלא צפויה, משכנעת את תמר לא לחזור לביתה אלא להיעלם ושתיהן עוברות לחיות ליד הבניאס או החצבאני, יחד עם עוד אנשים המחפשים את מקומן בעולם. שתיהן רק בנות 15 והן עוברות מהלכים…

ספר חדש בסדרת התרגומים המחודשת לספרי התעלומה של אגתה כריסטי והפעם דוד ריצ'רד הערירי ששכל את בנו יחידו מת ומשאיר ירושה ענקית. שום דבר לא נראה חשוד אולם הערה כלשהי גורמת לתהייה האם מישהו מהיורשים רצה "לזרז" את הטבע? מעבר לכך, כל מילה נוספת (כולל הכיתוב בגב הספר שהפעם אשמיט מהסקירה) תהיה מיותרת ובכל זאת בלי ספויילרים יש בסקירה זו רמז או שניים. בספריה של כריסטי לכל משפט יש חשיבות. בספרים עומס פרטים ורובם חסרי משמעות ורק מהווים הסוואה למשפט או שניים שפותרים את כל התעלומה, משפטים שכמובן מפספסים במהלך הקריאה, אולם בסיומה יש להודות כי הם היו שם כל הזמן. לכו תמצאו מחט בערמת שחת, ושיטה זו של העמסת מידע להסוואת המידע הערכי פועלת היטב גם בימינו. למעשה אחד מספריה הקודמים של כריסטי עוסק בעצמו בכך. כרגיל החקירה תקועה ופונים לפוארו הקשיש, אלא שהפעם פוארו לא מנהל ממש חקירה אלא פועל על בסיס אינטואיציה ומחכה לראות כיצד יתפתחו הדברים ומי יכשל בלשונו. מבחינה זו הספר מעט שונה מספרים אחרים וגם כקורא, שמתי לב להטעיות מרובות, וגם לכמה נתונים שהיו חשובים ומשמעותיים, אולם הייתי צריך לחכות לגראנד פינאלה הקבוע בו פוארו אוסף את כולם, מספר את מה שהוא חושב, עם או בלי הוכחות, והפושע בצורה שקצת פחות משכנעת בימינו, מתוודה…

את משפט הפתיחה של הספר "קטיה היא אישה מוחזקת" לא בדיוק הבנתי. למזלי הוא מוסבר עוד בעמוד הראשון. קטיה היא בחורה צעירה שאוליגרך רוסי מהדרג השלישי מחזיק אותה. לכאורה יש לה דירה, הכנסה, וזמן פנוי לעצמה. למעשה היא בסוג של כלא, מנותקת ממשפחתה. הספר נע בין העבר, איך בכלל הגענו למצב האומלל הזה, לבין ההווה הסיפורי, בו הבדידות רק מתעצמת עקב מגפת הקורונה, ולפיצוץ הבלתי נמנע מאחר ואשתו של האוליגרך, דמות מרכזית ברומן, לא בדיוק מתלהבת מכל העניין. חלק העבר של הספר מספר על שלושה דורות של נשים שחיות יחד בקייב. אנה הסבתא, שבעצמה גודלה על ידי סבתה שדי שנאה אותה מסיבות שיתבהרו רק באמצע הספר, וגם היא לא הצליחה במיוחד בתחום המשפחתי. נכדתה היא קטיה ועליה היא מנסה לגונן יותר, במיוחד שאמה של קטיה, הבת של אנה, לא מסוגלת לתפקד בתור הורה. שלוש הנשים חיות ביחד את החיים הפשוטים עד שצייד דוגמניות מתלהב מיופייה של קטיה והיא נעשית בגיל 14 דוגמנית צעירה ואז גם מצליחה, ופתאום מתחוללים שינויים במשפחה. לקטיה יש כסף ולא מעט ממנו, בוודאי במונחים יחסיים, אבל הקריירה פוגעת בנורמליות של נערה מתבגרת. לאחר כמה שנות קריירה היא מגיעה לתצוגות אופנה שבהן יש דרישות נוספות לאחר התצוגה, ואמנם היא התגלגלה לאוליגרך יחסית נחמד, אבל כמובן שמערכת יחסים…

מאחר ולרוב אני ניגש לספרים ללא ידע מוקדם עליהם, ואפילו לרוב מעדיף לדלג על גב הספר, קיוויתי בתחילת הספר שהסיפור בדיוני, אולם ככל שממשיכים (ובוודאי אם קוראים את גב הספר או קצת פרטים בויקיפדיה), הרי ברור שסיפור הזוועה אותו מספרת עופרה עופר אורן, על ילדותה, בצל הורים שעסוקים בלריה ובעיקר לפגוע בה, גם מילולית, גם פיזית וגם מינית, אינו יכול להיות אלא סיפור אמיתי, אולי המשכה של תנועת ה #METOO וההבנה שאי אפשר להשאיר דברים בבטן זמן רב כל כך. הביטו בתמונת הכריכה. איך הבית, שאמור להיות המקום הבטוח הוא בעצם מאורה בה הזאב כבר נמצא וקר מחכה לשעת הכושר. עופר אורן כבר כתבה על הנושא ובספרה מתייחסת אליו בצורה רחבה יותר, כולל הבאת תגובות לפרסומים הקודמים שלה. בספר כמה חלקים והשניים הראשונים הם העיקריים. הראשון היא תיאור הדברים שקרו מילדותה, מחוסר הקשר לאחים (שמוזכרים ברמזים בלבד) וגם שבסוג של קלישאה נישאה בנישואי בוסר ומילדה מוכה נהייתה אישה מוכה. חלקו השני מתאר בקצרה בעלי מקצוע, פסיכולוגים או פסיכיאטרים איתם נפגשה, טיפולים שלרוב לא צלחו ונקטעו בראשיתם. דרוש הרבה אומץ לכתוב ולפתוח כך את העבר, וייתכן שרצון המחברת להראות שאפשר לצאת, גם בגיל מאוחר, מהתהומות שהיא הגיעה עליהם. כך למעשה מסתיים חלקו השני של הספר, כאשר המטפל, התשיעי או העשירי במספר,…

תיאו הוא אסטרוביולוג, לא מוצלח במיוחד יש לציין, שהתאלמן ונאלץ לגדל לבד את בנו רובין בן התשע. רובין הוא ילד חריג, עם תסמונות שהספר לא טורח להגדיר במדויק אבל הוא רגיש מאד, סובל מפרצי זעם קשים, ולא ממש מסתדר בבית הספר. עד כאן משהו שמאפיין לא מעט ילדים. בנוסף, רובין לוקח בצורה קשה את ענייני שמירת הסביבה ומבחינתו כדור הארץ גוסס. התיאור הילדותי הזה, הזכיר לי במעט את גרטה השבדית, שכעת היא מוקצה מחמת מיאוס, אבל מעבר ליחס שלה, גם מראה על הרדידות העולמית בטיפול הכללי בנושא משבר האקלים. בספר תיאו מנהל מאבק על מנת להצליח איכשהו להחזיק מעמד, אבל מצבו של רובין אינו טוב, ותיאו חסר כל כלים ויכולת להתמודד עם המצב. חוסר היכולת שלו מעט מוגזם בעיני והוא מוקצן רבות עד גבול הלא הגיוני. כמובן שתיאו כלל לא מוכן לל לרובין תרופות כלשהן וכאן נכנסים גם לסוגיית הרטילין וכו', אבל גם זה בשוליים. בסופו של דבר, טיפול חדשני המאפשר למטופל להפעיל אזורים במוח, שגרמו לרגש מסוים אצל מישהו אחר, מוצע כאפשרות טיפול נסיונית, ולא רק זו, אלא שהמטופל האחר הוא אליסה, אימו של רובין שנהרגה בתאונת דרכים כאשר סטתה בפתאומיות מהכביש כדי לא להרוג איזו חיית בר קטנה. הטיפול מצליח מעל ומעבר ורובין כאילו מקבל זכרונות וידיעות של…

לפנינו ספר נוסף בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי. שמו מתבסס על פסוקים מקהלת ובספר מופיע אחד מהם, על הרעות שנמצאות בכל מקום, ולא תמיד יודעים לזהות את מקורן המדויק.העלילה נפתחת בתיאורו של אי קטן שהפך לאתר נופש ובתיאור קצר של האנשים שהגיעו לנפוש בו וביניהם, הבלש הרקול פוארו. יתר האורחים הם ערבוביה של משפחות עם ילדים, זוגות מבוגרים, אחד מהם עם נערה מתבגרת, זוג צעיר, מייג'ור בדימוס וכומר (דמויות חובה) וכך הלאה. כמובן שלא נראה שיש קשר בין האורחים, אולם פתאום מתברר שכמה מכירים אחרים עוד מהעבר, יש אהבות נסתרות, ויש גם משקעים. חיצי הרוע מכוונים מיד לדמות מסוימות, פאם פטאל, אולם באופן שאינו מפתיע כלל, היא דווקא הנרצחת ומשם מתחיל פתרון התעלומה. המשטרה חוקרת וגם הרקול פוארו מנהל חקירה משלו. כולם נשאלים ומתושאלים, אליביים נבדקים (מעניין מתי יתחיל להיכנס לשימוש נרחב מדע הזיהוי הפלילי בספרי כריסטי), ופרטים רבים נבדקים. יש לי קצת ניסיון עם ספרי כריסטי אבל הפעם החלטתי להתמסר לקריאה ולא לנסות לפענח את הפשע במהלך הספר. הופתעתי מאד שכבר במחצית הספר פחות או יותר מצאתי את הרוצח, גם אם לא הבנתי את כל הפרטים, ושמחתי לגלות שגם פוארו הגיע למסקנות דומות. הפתעה גדולה יותר הייתה לי אחרי שפוארו הכחיש את כל התאוריה הזו ועבר לפתרון האמיתי של…