חסידות ברסלב שרדה בקושי רב את השואה, אולם בשנים האחרונות היא עולה ופורחת ומספר האנשים המגדירים את עצמם ברסלביםעולה בהתמדה. תופעה זו אומרת דרשני וראויה למחקר בפני עצמה. כמתבונן מבחוץ נראה שגם בחסידות זו יש מעין חלוקה לבין אלו שגם סבא שלהם היה ברסלבר, ואלו שהם חדשים מקרוב באו, שנראה שמספרים עולה על הראשונים.
יש בחסידות ברסלב מאפיינים רבים המושכים אנשים המחפשים משהו. בין אם זו הגישה המקבלת ובעיקר הסלחנית כלפי העבר. גם הגישה הדוגלת בפשטות ובשמחה ובעיקר בחוסר דאגה ואמונה תמימה, המאפשרת להדחיק את קשיי היום יום, ובין אם סיבות אחרות. למרבה הצער, גם גורמים עבריינים נקשרים לחסידות זו ועושים לה בעיקר נזקים, והציבור הרחב מכיר את הברסלבים שיצאו מהאוטו לרקוד באמצע פקק תנועה וגם את תופעה העלייה ההמונית לקבר רבי נחמן באומן שנהפכה גם היא לשם דבר.

אבל דבר אחד קשה הרב היותר ללמוד והוא את התורה של רבי נחמן. כן, את הסיפורים וחלק מהליקוטים והתורות אני מכיר, אולם הסברים ששמעתי או קראתי עליהם מפי חסידי ברסלב נראו לי תמיד רדודים ואפילו רדודים מאוד, בוודאי למישהו בעל חשיבה ביקורתית במעט. סיפורי הגוזמה והאגדה ככל שהם יפים מאפשרים מרחב פרשנות נרחב למדי, אולם אנשי החסידות לרוב יתעניינו רק בחלקים צרים שלהם. יש ספרות מחקרית ענפה על רבי נחמן ותורותיו ואפשר להצביע על ספריו של פרופסור צבי מרק כדוגמה לנקודת מבט חיצונית, אולם לספרות אקדמאית חסרונות משלה, ובעיקר בהקשר הזה, שהיא מעט יבשושית, ומוציא את “הנשמה” הכל כך חיונית לסיפורי ותורותיו של רבי נחמן.

הקדמה ארוכה זו, נועדה להסביר מדוע, כיקה ביקורתי הרחוק מתורותיו של רבי נחמן מאוד, מצאתי עניין עצום בספרו של שלום רוזנברג, המנתח תורות וסיפורים של רבי נחמן, במבט מבחוץ אולם תוך השארת הרגש והנשמה. מצאתי בספר זה מה שלא מצאתי בספרי חסידיו המנסים להסביר את תורתו וגם לא בספרות האקדמית, ונהנתי מאד מקריאתו. זהו אחד מספרי העיון הטובים בתחום היהדות שיצאו לאחרונה ואני ממליץ עליו בחום רב.

ניתן לחלק את הספר לשלושה חלקים. שני הפרקים הראשונים מציגים מעין מבוא כללי מאוד ובהם הבחנה חשובה, בין המתנגדים, הליטאים, שבעיניהם כל מה שנשאר מהקב”ה בעולם הוא ההלכה. זו אימרה המובאת מפי עולא בגמרא (ברכות ח א), ולכן לא נוכל לבטלה או להפחית מחשיבותה, אולם יש גם אמרות אחרות ופסוקים אחרים, ולפי החסידות אמנם האל מסתתר אך אנו יודעים זאת ויכולים לחפש אותו בדרכים אחרות בנוסף כמובן (וזה חשוב מאד בהיבטים של שבתאות וכו’) להלכה.

לאחר שני פרקים אלו עובר רוזנברג לנתח נקודות מרכזיות בתורתו של רבי נחמן, בצורה שחידשה לי די הרבה דברים. בעיקר בפרקים השלישי והרביעי. חשוב להעיר כאן, לאו דווקא כביקורת, אלא כהצגת דברים כהוויתם, שפירושו של רוזנברג לכל הספר, הוא אנכרוניסטי במודע, ומפרש ומבאר על רקע הפוסט-מודרנה והפרוגרסיביות של ימינו, תוך התפעלות מרוחק הראייה של רב נחמן. איני שולל בהכרח גישה זו, אולם בוודאי שרב נחמן כתב את הדברים על המודרנה של תקופתו שכיום אף לנו תהיה מיושנת.

הפרק השלישי שכותרתו היא “ראוי שיהיו קושיות על ה’ יתברך” הוא חידוש גדול, מאחר ובתקופות רבות קושיות על הקב”ה היו אסורות לגמרי. משה רבנו ניסה וקיבל תשובה “ופני לא יראו”. איוב ניסה וקיבל נאום תוכחה שכלל אינו כולל תשובה, וגם בפיוט אלה אזכרה כאשר שאלו “זו תורה וזה שכרה?” הושתקו השואלים באיום תוהו ובהו. בפרק מרתק זה מובאים המקורות בהם רבי נחמן מאפשר אפשרות קושיות אלו, אולם אין להישאר בקושיות אלו יותר מדי ובכך דן הפרק הרביעי שכותרתו: “טוב יותר להיות פתי מאמין לכל דבר”. פרק זה מסביר נקודות רבות בחסידות בכלל, ובברסלב בפרט, ואולי גם את אותה רדידות שקבלתי עליה בפתיחת דברי. דווקא מפרק זה נראה שרבי נחמן סלד מאותה רדידות, אולם ידע שרוב קהל חסידיו, בוודאי בתחילת המאה ה-19 לא יוכלו להתמודד עם סוגיות וקושיות, וחוזר התמימות יוביל כנראה לחילון.

אנו שומעים טענות כאלו גם כיום, אבל בדורנו, דור דעה, קשה לנקוט בגישה זו, ודווקא היא זו שכיום נראית לי אנכרוניסטית. אמנם לא אכחיש שלפעמים אני מקנא בבעלי אמונה תמימה אלו, ששום דבר לא טורד את מנוחתם, ספקות כלל לא עולים וגם חיבוטי הנפש נמנעים. אכן יש טוב בכך, ודברים דומים ואולי שימשו כמקור מוצאים רבות בספר קוהלת.

הספר ממשיך לעוד רעיונות ופרקיו האחרונים מוקדשים לניתוח סיפורים, ובעיקר המעשה בשבעת הקבצנים. גם ניתוח זה, בשפתו של רוזנברג ומתוך נקודת המבט העכשווית על עולמנו מרתקת ומאפשרת לקבל תובנות יפות וחשובות.

אסכם את דברי בכך שספרים על רב נחמן אינם כוס התה שלי, אולם בספר זה מצאתי גישה שונה מעט לתורתו של רב נחמן, כזו שיש לי בה עניין רב ואף הסקתי ממנה מסקנות ותובנות. הספר קצר ופרקיו קצרים, קריאתו רצופה עונג והנאה, הוא מעורר לחשיבה וברי לי שאחזור אליו לעיון והעמקה נוספים.

גשר צר – אמונה בעולם של ספק על פי ר’ נחמן מברסלב
שלום רוזנברג
מגיד 2022
מגב הספר
גשר צר – אמונה בעולם של ספק על פי רבי נחמן מברסלב   
מדהים לגלות עד כמה היטיב רבי נחמן ראות באומרו שמתוך כל המסכות שבהן מופיע יצר הרע במהלך חיינו, בעיית הספק תעסיק את העולם יותר מכול. הפוסט־מודרניזם הנוכח בעולמנו במאה העשרים ואחת מטיל ספק באופן שיטתי בכל ערך  ואידיאולוגיה, ואפילו בשפה עצמה. הספק, כפי שהטעים רבי נחמן, יביא עמו את העצבות, החידלון והפיתוי, והאמונה תהפוך למשימה קשה מאוד.

רבי נחמן, בתורותיו המעמיקות ובסיפורי המעשיות שלו, העומדים במוקד ספר זה, מציב את עוצמת התמימות כאלטרנטיבה  לספק. להיות תמים פירושו להאמין שיש טוב, שאדם יכול לעשות  טוב לחברו באמת ובתמים, להאמין שאנחנו בניו של המלך ולא  בני השפחה, להאמין שאדם יכול להיות מאושר, ומתוך כך להמר  ביודעין על האמונה. אמונה שאיננה ממתינה להוכחות מדעיות שבאות מבחוץ כדי להפריך את הספק. זוהי קפיצה בתנועה פנימית מתוך בחירה באמונה, ואם אכן נאמין ביכולתנו לעבור את הגשר, נעבור אותו.