כבר מתמונת הכריכה יודעים שאין סוף שמח –  סיפורה של שרלוטה סלומון הוא טראגי. שרלוטה, צעירה ברלינאית, אומנית מוכשרת ובעלת יצירה ייחודית (ובספר מופיעות כמה מיצירותיה), נספתה בגיל צעיר, וזאת לאחר שברחה מברלין לדרום צרפת, אולם נתפסה שם בעקבות הלשנה. אני קורא הרבה ספרים העוסקים בשואה. חודשיים לפני קריאת הספר ביקרתי בברלין לרגל הנחת  שטולפרטיין לסבא וסבתא רבא שלי  ובין היתר, ביקור מצמרר בבית ועידת ואנזה, אותו סיכמתי במילים הבאות:

ולאחריו קראתי את הספר “ועידת ואנזה והפתרון הסופי” שהיה מונח אצלי כשלוש שנים ולא מצאתי עוז בנפשי לקרוא. ולמרות הגודש הנפשי, בחרתי במודע לקרוא את שרלוטה, גם מפני שלא הכרתי כלל את סיפורה ואת יצירתה וגם בגלל שסבתא שלי, הייתה סטודנטית לאומנות בברלין, וסולקה מהלימודים בבושת פנים ב-1933, החלטה שגרמה לה לעזוב זוג הורים ולעלות לארץ ישראל, שכולם קראו לה פלשתינה (ראו חלק מהסיפור המשפחתי במאמר והעיר ברלין נבוכה, וחלקו המפורט יותר עוד יסופר). ויש עוד כמה קווי דמיון, כמו שתמיד אפשר למצוא ואצל יהודים בני אותה עיר בפרט.

הדבר הראשון ששמים לב בספר הוא צורת הכתיבה. אין פסקאות. רק משפטים. צורת כתיבה מהפנטת הנעשית בידי אומן. הספר כתוב בסגנון ארס-פואטי ומספר את סיפור כתיבת הספר בצמוד לסיפורה של שרלוטה. קראתי את הספר בטיסה ואז הגעתי לפיסקה שכמו קשרה לי את החודשיים האחרונים (ההדגשות במקור):

במרחק כמה צעדים מן הספסל שלהם שוכנת וילה מרלייר.
הם מתפעלים מיופיו ומהדרו של הבית הזה.
ב-20 בינואר 1942 ייפגשו כאן הפקידים הגבוהים הנאצים.
לפגישת עבודה קטנה בניהולו של ריינהרד היידריך.
ההיסטוריונים יקראו לה ועידת ואנזה.
בתוך שעתיים ישמנו את גלגלי הפתרון הסופי.
יגדירו את שיטות החיסול.
הנה, עכשיו הכול ברור.
עבדנו יפה, רבותי.
עכשיו אפשר לנוח קצת בטרקלין.
מגישים קוניאק טוב מאוד.
ולוגמים אותו בתחושה של אדם שהשלים את חובתו…
ביקרתי בה ב-2004, ביום שטוף שמש של יולי.
אפשר לפוסע בתוך הזוועה.
שולחן הישיבות הגדול מטיל אימה.
כאילו גם החפצים שותפים לפשע.
המקום טעון אימה לנצח.
זוהי אפוא משמעות של הביטוי מקפיא דם.
עד אותו הרגע לא הבנתי את הביטוי.
הופעתה של צמרמורת מקפיאה.
שזורמת בעורקים ממש.

צמרמורת מקפיאת דם בגובה 30 אלף רגל. סגרתי את הספר באנחה כבדה שנשמעה היטב במטוס ועצמתי את עיני. אתה זוכר מה כתבתי על ואנזה שאלתי את אבא שלי למחרת? בוודאי ענה, לי אבל מה זה קשור עכשיו (אנחנו בטיול ומשתפים חוויות על סלובקיה ומאיפה פתאום אני מביא את ואנזה), הנה תקרא, שלחתי לו את צילומי העמודים. מדהים. הייתה התשובה. אביא לכם את הספר מיד כשאחזור. חייבים לקרוא.

צמרמורת מקפיאת דם, בספר חובה לקריאה.

שרלוטה

שרלוטה
דויד פואנקינוס
מצרפתית: לי עברון-ועקנין
הוצאת כתר 2016 (במקור 2014)

מגב הספר

גירסת הדפסה