כמות הספרים על מלחמת העולם השנייה רק עולה עם הזמן ובתחום העובדתי די קשה לחדש. נשאר לארגן את החומר מחדש בצורה כלשהי. ספרים באותו עובי יכולים לעסוק במלחמה כולה, בזירה אחת, בקרב בודד, באיש אחד, או כפי הספר הזה בתחום תאריכים מצומצם למדי – חמישה ימים בלבד, הימים האחרונים.

ולמה דווקא הימים ההם? ריכוז של כל אירועי הסוף. מלכידתו והוצאתו להרוג של מוסוליני, דרך התאבדותו של היטלר ועד להנפת הדגל האדם מעל בניין הרייכסטאג. בפועל לקח למלחמה עוד כמה ימים להסתיים רשמית אבל זה טווח הזמנים בו עוסק הספר.

הנה תיאור צילום התמונה המפורסמת:

ברייכסטאג החלו לצוץ כתובות גרפיטי ברוסית על הקירות…. על גג הרייכסטאג חזרו שוב על הנפת הדגל האדום, בשביל המצלמות. צלמים אחדים ניסו לשחזר את התמונה. את המוצלח שבהן צילם לוטננט יבגני חלדיי, צלם יהודי בצי הסובייטי שראה את אביו ושלוש מאחיותיו נרצחים בידי הנאצים. חלדיי הביא עמו דגל אדום תוצרת בית שהוטלא משלוש מפות שולחן. הוא תחב אותו לידיו של חייל צעיר ושכנע אותו לעלות על הגג ולנופף בדגל, בסיוע שני חיילים שיתמכו בו כדי שלא ימעד. חלדיי הנחוש לא הפסיק לרגע לצלם, בשעה שהחייל טיפס, מקרטע בין הפסלים אל קצה הגג, מתנודד ומסתכן בצניחה תלולה. חלדיי צילם סרט שלם ותכנן את תצלומיו כך שהתמונה תכלול גם את שער ברנדנבורג וברקע את מתחם הממשלה עם הלשכה והבונקר של היטלר. הצילומים לא היו מושלמים. על זרועו של אחד החיילים שתמכו במניף הדגל נראו שני שעוני יד, עדות מוצקה לביזה ופרסום מזיק לצבא הסובייטי. גם הדגל לקה בחסר. אך כל הבעיות הללו יבואו על פתרונן בבוא העת, בחדר החושך. יגרדו את אחד השעונים במחט, יוסיפו דגל אחר ועשן במרחק ליצירת אווירה וחלדיי יעניק לארצו את התמונה המיוחלת. לאחר שסיים וארז את מצלמתו, יצא היישר אל שדה התעופה וטס בחזרה למוסקבה עוד באותו לילה

את שתי גרסאות הצילום תוכלו לראות בויקיפדיה. הרייכסטאג חזר להיות בונדסטאג, שער ברנדנבורג עודנו במקומו, מהבונקר של היטלר נשאר רק מגרש חנייה וגם בניין הרייכסקאנצלר נהרס על ידי הרוסים. דווקא כתובות הגראפיטי נמצאו ומוקמו מחדש בבנין הבונדסטאג לאחר שיפוצו האחרון.

גראפיטי ברוסית בבונדסטאג

ולמה זעזעו את העולם? האם אחרי 6 שנות מלחמה העולם עוד יכל להזדעזע ממשהו? התשובה חיובית. רק בימים אלו, הגיעו כוחות בריטים ואמריקאים למחנות השמה וריכוז: דכאו, מטהאוזן, ריוונסברוק ועוד רבים וראו במו עיניהם את הזוועות. השמועות היו כבר שנים אולם אנשים לא רצו להאמין להם וראו בהן הגזמות, או תעמולה רוסית שנועדה להשחיר את הגרמנים ולהצדיק את הברבריות הרוסית עצמה. רק בימים אלו הגיעו צוותי צילום ועיתונאים ללב המאפליה והדיווחים שהופיעו באופן מיידי בעיתונות היו כאלו שאינם ניתנים לערעור.

פרט לתיאור המקובל של הקרבות, מתאר הספר את האנשים. חלק גדול ממנו עוסק בהיטלר המתחבא בבונקר שלו (בצורה המזכירה מאד את הסרט הנפילה). גם טרומן צ’רציל וסטלין מוזכרים. החידוש בספר הוא הבאת נקודות מבט של אנשים פשוטים מן השורה, שהפכו ברבות הימים לידוענים מתחומים שונים. סופיה לורן ואודרי הפבורן, רומן פולנסקי וג’וזף הלר, ג’ק קנדי וחיים הרצוג, יוזף רצינגר וקרול וויטליה (האפיפיורים בנדקיטוס הששה עשר ויוחנן פאולוס השני). נמצא אם כך שיחודיות הספר אינה דווקא בגילויים חדשים שלו אלא הרחבת היריעה כך שתכלול לא רק את בכירי הצבאות והממשלים אלא גם באנשים בדרגי ביניים או שבזמנו לא היו מוכרים כלל והבאתם נקודת המבט שלהם בזמן אמת.

חמישה ימים שזעזעו את העולם

חמישה ימים שזעזעו את העולם
אירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה (במקור האנגלי כותרת המשנה היא עדויות ראייה משלהי מלחמת העולם השנייה)
ניקולס בסט
מאנגלית: רוני מאיר
הוצאת כתר – 2014 (במקור 2012)

מגב הספר

ב-28 באפריל 1945 נגרר בניטו מוסוליני ממיטת פילגשו, הוצא מביתו ונורה למוות. יומיים לאחר מכן התאבד אדולף היטלר בירייה בבונקר בברלין. שני הדיקטטורים מצאו את מותם, ובכך הקיץ הקץ על המערכה האירופית של המלחמה הקשה ביותר שידעה המאה העשרים.
חמישה ימים שזעזעו את העולם מתאר את קורות הימים הדרמטיים האלה מזווית חדשה ומסעירה, באמצעות שורת עדי ראייה מפתיעים: מי מאתנו יודע שאחותו של היטלר חיה באלמוניות, בשם גברת וולף, מכונסת בבית הארחה בעוד האורחים דנים במות אחיה? או שרומן פולנסקי בן האחת עשרה שרד כפרא המתרוצץ ברחובות קרקוב? או שאודרי הפבורן נמלטה מחטיפה לבית בושת של הוורמאכט וסבלה מתת-תזונה קשה?
גינטר גראס, ג’וזף הלר, מרלן דיטריך, הנרי קיסינג’ר – לצד הימלר וסטלין וצ’רצ’יל ורבים אחרים – הם גיבורי הספר המאלף הזה. עדויותיהם הנמסרות כאן רוקמות יחדיו תמונה מחרידה ומרתקת של השעה הקשה הזאת בהיסטוריה.

גירסת הדפסה